לטכנולוגיה יש אג'נדה: ראיון עם ג'ון זרזאן
בעיני ג'ון זרזאן, הסופר שהוכרז כאנרכיסט הכי מפורסם באמריקה, הטכנולוגיה היא הטריז המונח בין האנושות לבין החוויה הישירה של המציאות. עידו הרטוגזון שמע ממנו על הדרך הארורה שעשה האדם מאז הניח את הטכנולוגיה בבסיס תרבותו, ועל עולם מלאכותי ומתווך הממתין לנו מעבר לפינה
יש לי חיבה מיוחדת להוגים שגורמים לך לראות את כל מה שידעת עד עכשיו מזווית שונה לחלוטין. אין הרבה דברים שיפים לבריאות האינטלקטואלית כמו מקלחת מילים קרות שמטילה גלים לכל הכיוונים ולא מותירה לך ברירה אלא להפוך לגמרי, ולו לרגע, את תפיסת העולם שלך ולהתרגל לסוג חדש של חשיבה.
אלמנטים של סירוב (Elements of Refusal), ספרו של ההוגה האמריקאי ג'ון זרזאן נכנס ללא ספק לקטגוריה. זרזאן מציג בספר משנה אנטי-טכנולוגית מנומקת ומוצקה שיוצאת לא רק כנגד מחשבים או טלוויזיה. על פי משנה זו, כל מה שעשה האדם ב-10,000 השנה האחרונות הוא טעות אחת גדולה: השפה האנושית, השימוש במספרים, הזמן, החקלאות ואפילו האמנות.
זרזאן נמנה עם שורותיו של פלג אידיאולוגי רדיקלי במיוחד שזכה לשם אנרכו-פרימיטיביזם. על פי הזרם הזה, שמאתגר את הפרימיטיביזם משמאל ואת האנרכיזם הקלאסי מכיוון הפרה-היסטוריה – המעבר מחברת ציידים-לקטים לציביליזציה, שהתרחש לפני כ-10,000 שנה, הוא שורש כל רע, שהוביל לריבוד חברתי, לכפייה ולניכור גוברים והולכים.
זרזאן, שכונה כבר "האנרכיסט המפורסם ביותר באמריקה", הוא אחד הקולות הבולטים בזרם הניאו-פרימיטיביזם, וללא ספק אחד המלומדים שבהם. מה שהופך את ההגות שלו למעניינת במיוחד הוא הרוחב והעומק האינטלקטואלים יוצאי דופן שהוא מביא
זרזאן עבר דרך ארוכה בתרבות הנגד לפני שהפך לאנרכו-פרימיטיביסט. הוא הספיק להשתתף באמצע שנות השישים במבחני האסיד שארגנו בסן פרנסיסקו קן קיזי וחבורתו והיה מעורב באיגודים המקצועיים לאורך שנות השבעים, עד שהתייאש מהפוליטיקה של השמאל והגיע דרך הספרות האנתרופולוגית לתפיסת עולם חדשה.
"נקודה אחת שהייתה משמעותית מאוד עבורי הייתה ההבנה שבית החרושת הוא לא רק מוסד כלכלי אלא דיסציפלינה של כפייה". אומר זרזאן כשהוא נשאל כיצד פיתח את האלרגיה העזה שלו לטכנולוגיה. "ההכנסה של האנשים לבתי החרושת היא מעין כליאה: שמים אנשים בתוך מערכת ריכוזית ואז שולטים בהם. כך הבנתי שבטכנולוגיה גלומים כוונה, ערכים, עדיפויות ובחירות. התחלתי להסתכל עליה בצורה אחרת, ולשאול את עצמי אם זה תמיד היה ככה. אז ראיתי שלא משנה באיזו תקופה אתה חי, הטכנולוגיה מגלמת את החברה ואת הערכים הדומיננטיים שלה. זה פתח את הדלת, וכשגיליתי את המחקרים האנתרופולוגיים על חברות של ציידים-לקטים זה חשף איך המערכת הזו עובדת".
אתה מדבר על ניכור. ניכור ממה? מה יש לפני הניכור? ממה מרחיקה אותנו הטכנולוגיה?
"זה כבר דברים ספקולטיביים יותר, אבל לי נדמה שלפני התפתחות המוסדות הללו הייתה תחושה של יותר שלמות, יותר מיידיות, של קשר עם האדמה ואחד עם השני. אני שואב רבים מבין הרעיונות האלה מתוך הספרות האנתרופולוגית ומקריאה על עמי ילידים. זה נותן השראה לי ולאנשים שאני עובד איתם, לא בדרך של העתקה אלא פשוט מעצם הידיעה שזה דבר שעדיין קיים ואפשר להתבונן בו בתשומת לב ולהבחין בכך שזו צורת חיים שונה. וזה דבר רוחני עבורי. זה דבר רוחני מאוד. למעשה, זו הדרך שבה אני חושב על רוחניות: הקרבה הזו, וסוג הקשר הזה. יש לזה בעיני הרבה פחות קשר לאמונה מאשר לדבר הזה שהכחדנו. פעם היינו באחדות עם שאר העולם ועכשיו אנחנו מנסים תמיד להיות בעליונות עליו".
אם טכנולוגיה היא כל כך רעה למה אנחנו נותנים לה לשלוט בנו?
"הטכנולוגיה כל הזמן מתפתחת ולעולם לא הולכת אחורה. אחת הבעיות היא שהתפיסה שעדיין שלטת היא זו הגורסת שטכנולוגיה היא ניטרלית ולא פוליטית; שאי אפשר לדבר בה כעל תופעה חברתית, או להעמיד אותה בסימן שאלה. הגישה היא: זאת הטכנולוגיה, היא טבעית ולא ניתן לשנות אותה. התוצאה היא שהשאלה לגבי ההשפעה הרחבה של הטכנולוגיה לא עולה בכלל לדיון - וזה הדבר שאנחנו צריכים לשנות.
"אני חושב שחלק משמעותי מהאומללות נובע מזה. אבל זה יכול להשתנות. אם זה ימשיך להעמיק אנחנו נחיה בעולם יותר ויותר מדולל, מלאכותי ומתווך, מחוסר כמעט כל סוג של חוויה ישירה ונטול טקסטורה של חיים, או כל הדברים האלה. אבל אני לא חושב ככה. אני חושב שאנשים, אפילו בגופם ממש, ברמת הקרביים, יודעים שכל מה שבעל ערך נמחק ושהחלפתו במכונות לא יכולה להיות התשובה. אנשים אומרים כל מיני דברים מטורפים, כמו: 'טוב, אין יותר קהילה אז יהיו לנו קהילות וירטואליות'. אוקיי. האם זה יעשה אנשים מאושרים? בטח שלא. זה לא יספיק כי זה שלילי מדי וגוזל מאיתנו יותר מדי".
גן העדן שזרזאן כותב עליו בכמיהה בספריו הוא העידן שבו חיה האנושות בחברות של ציידים-לקטים. מרשל סאהלינס, אחד האנתרופולוגים שהשפיעו ביותר על זרזאן מציע במחקריו את תיאוריית חברת השפע המקורית, הגורסת שחברת הציידים-לקטים, שהתקיימה עד המהפכה החקלאית לפני כ-10,000 שנה, הייתה חברת השפע האמיתית.
סאהלינס, שמתבסס על מגוון מחקרים בחברות ציידים-לקטים בנות זמננו טוען בספרו "כלכלת תקופת האבן" (Stone Age Economics) כי בניגוד לחברה המודרנית, החברים בחברות קדומות אלו חיו חיים בעלי שפע של זמן פנוי, תוך שהם מתבססים על תפריט עשיר מהטבע ומבלים את רוב זמנם במשחק, בשיחה ובמנוחה.
המהפכה החקלאית, לעומת זאת, היא אצל זרזאן שורש כל הרע. לא לשווא, טוען זרזאן, קוראת הקללה האלוהית בספר בראשית "בזיעת אפיך תאכל לחם". המעבר מהחברה הציידית-לקטית לחברה החקלאית שווה ערך אצל זרזאן לגירוש מגן העדן. היא מובילה לדרדור ניכר במעמדן של הנשים, שאינן יכולות עוד להשתתף בעבודות השדה, ויוצרת את החברה הפטריארכלית והשוביניסטית. עודפי המזון שהיא מייצרת מובילים למסחר, המוביל להתמחות במקצועות. כך נוצר לא רק ריבוד חברתי, אלא גם עצם מושג העבודה ואיתו, מיידית, הניכור מהעבודה ורעיון הבעלות על רכוש.
אלא שאחת הביקורות שמושמעת לעיתים כלפי זרזאן וחלק מעמיתיו לתנועה הניאו-פרימיטיביסטית היא שהם מדברים כנגד הציביליזציה, אך משתמשים בכליה. לזרזאן יש אתר אינטרנט ותוכנית רדיו והוא מטייל בעולם באופן תדיר. בניגוד למתמטיקאי-טרוריסט האנרכו-פרימיטיביסט היונובומבר, חבר מפורסם של זרזאן ששלח חבילות נפץ למדענים מתוך בקתה ביער, עושה רושם שברמה היומיומית זרזאן דווקא מסתדר לא רע בכלל עם הטכנולוגיה המודרנית.
"אני לא חי מחוץ למערכת הטכנולוגית" מודה זרזאן "הנה אנחנו מדברים מתוך הטכנו-תרבות, מנהלים שיחת טלפון בין-יבשתית, משתמשים במחשבים ולי יש תוכנית רדיו. וזו סתירה. אנחנו לא ביקשנו את זה, אבל הנה זה, הנה אנחנו – ואם אתה רוצה לתקשר או לתרום לשיח הציבורי אין לך הרבה ברירה".
יצא לך להתנסות בעצמך בחיים כצייד-לקט?
"לא. התעסקתי קצת בחלק של הכישורים, אבל הרבה פחות מכל מיני אנשים שאני מכיר. אני חושב שזה חלק מהגשר, פשוט לעבור העצמה על ידי הלימוד של דברים פשוטים: איך ליצור כלים פשוטים, איך ליצור אש, איך לזהות צמחים, איך לגלות מה אכיל ומה עמי ילידים אוכלים? - כל הדברים האלה שנותנים לנו את התחושה שאנחנו לא חייבים להיות תלויים בכל העניין המלאכותי של הציביליזציה".
אתה כותב הרבה נגד. יש לך חזון חיובי עבור החברה האנושית?
"זו השאלה המעניינת. איפה האפליקציה של הרעיונות הללו? איך אפשר לעשות איתם משהו? וזו השאלה הגדולה ביותר והדבר היחידי שאני יכול לומר זה שלא נדע עד שלא יהיה לנו דיאלוג פומבי. כשאנשים יתחילו לעסוק בזה הם ימצאו דרכים לשנות. יש אנשים שלומדים כבר עכשיו כישורים פרימיטיביים, עוברים לחיות בטבע וחושבים באופן פרקטי על החיים הפרה-היסטוריים. אבל זו לא שאלה פוליטית ולכן קשה מאוד לדמיין איך אפשר לגרום לתהליך של דה-תיעוש. הייתי בספרד בשבוע שעבר ואחת מההרצאות בועידה היתה על צימוק כלכלי ויש כבר תנועות בצרפת ובאיטליה שמתחברות לאנשים שמתוסכלים מההקצנה של התעשייתיות והטכניזציה של החיים כדי ליצור תנועה פוליטית אמיתית".
אז כל הציביליזציה של עשרת אלפים השנים האחרונות היא טעות?
כן, וגם אחרים אמרו את זה. האנתרופולוג ג'ארד דיאמונד קרא למהפכה החקלאית 'הטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית' וכשאתה מסתכל על התוצאות, על המחיר שגבתה נקודת המפנה הזו של ביות האנושות, אז, ג'י, זה לא ממש הסתדר לטובה. יש מלחמה בלתי פוסקת, הרס בלתי פוסק של הסביבה, אנשים עובדים יותר ויותר. ככל שיש יותר תרבות סימבולית כך יש יותר עבודה. זה די מדהים, אבל נראה שזה נכון, אפילו שאנחנו לא יודעים למה. מה כל כך חיובי בציביליזציה?"
ואי אפשר לשמור על חלק מהטכנולוגיה, או אולי להשתמש בה אחרת בדרכים יצירתיות, אחראיות או חכמות יותר? אולי אפשר ליצור טכנולוגיות מסוג שונה?
"נראה שלא, בגלל שכל הטכנולוגיה באה מתעשייה. אין טכנולוגיה בלי מיליוני אנשים שצריכים לעשות את כל העבודה המשפילה הזו בקווי הייצור ובמחסנים. כל הדברים הללו דורשים בני אדם ואדמה. הבסיס שאנשים לא רוצים להסתכל עליו לרוב הוא הבסיס התעשייתי והוא מלוכלך ומדמם".
אוקיי, נניח שאני מקבל את העמדה שלך. נניח שהטכנולוגיה היא שורש כל הרע. למה לעצור לפני 10,000 שנה? למה לא לומר שהיה צריך לעצור עוד קודם לכן, לפני מיליון שנה או עשרה מיליון שנה? אולי האדם הוא מלכתחילה טעות?
"צריך להסתכל ברקע האנתרופולוגי. מתי החלה המתקפה על הטבע. ובמקרה של בני האדם היא התחילה די לאחרונה. יש אנשים שכותבים על האש, ואפשר מבחינה פילוסופית לשים את הקו שם, אבל אנשים עבדו עם אש לפני שני מיליון שנה והם לא מחקו את כל המינים הביולוגיים או הקימו צבאות וכל הדברים הללו שיכלו לעשות. איפה מופיעים המקרים הראשונים של אלימות מאורגנת של צבאות? שם, לפי דעתי, נמצאת נקודת המפנה".
אחד הדברים יוצאי הדופן בספריו הוא הכתיבה כנגד הכתיבה. החטא הקדמון על פי זרזאן הוא הסימבוליזציה של המציאות, אשר מתחילה בהמצאת השפה והמספר. לדבריו, לפני המצאת השפה והמספר העולם נחווה בצורה ישירה. כל פרט ופרט מתגלה בפני עצמו באופן קונקרטי. לאחר המצאת השפה והמספר דברים מצטמצים ליחידות סימבוליות כאילו שוות ערך זו לזו, שההבדלים הקיומיים ביניהן נמחקים.
"סמלים הם יותר מסתם יחידות בסיסיות של התרבות: הם מכשירי מיסוך שמרחיקים אותנו מהחוויות שלנו" הוא כותב. הסימבוליזציה של העולם בעזרת השפה היא, על פי זרזאן, דרך שמובילה אותנו הרחק מן המציאות, ועד לעולם הפוסט-מודרני שמורכב מסמלים. על הרקע הזה, ריבוי הספרים שפרסם קצת מוזר.
יש משהו מאוד פרדוקסלי בהגות שלך. אתה כותב, למשל, מאמר שלם כנגד השפה וזה חיבור יפהפה, אבל בו זמנית הספר שלך הוא אחד הספרים המלומדים ביותר שקראתי מזה זמן רב, מלא בהערות שוליים ובציטוטים. זה ברור לחלוטין מהקריאה שאתה נושם שפה, חי את הכתיבה וקורא בתשוקה. אז למה אתה כותב כנגד השפה? למה אתה רוצה לחסל אותה?
"הנושא של השפה הוא הספקולטיבי ביותר מבין הנושאים שכתבתי עליהם. זה לא עיקר אמונה. אני מפשיט את הרעיונות הללו. מובן שבבסיס אני סופר, כך שזה די מטורף מצדי לדבר כנגד כתיבה. העניין הוא לדמיין עולם עם חיים ללא צורך בפיצויים שנותנים לנו אמנות, או מספרים או כל הדברים הללו. זה סוג של תרגיל חשיבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
