היכונו לרנסנס הפסיכדלי: עידו הרטוגזון על אוואטר
טרנספורמציה רוחנית, פוליטיקה ילידית, שאמאניזם, פסיכדליה בתלת ממד, קריאת תיגר על כל מה שקדוש לתרבות המערבית ופופולאריות עצומה הופכים את אווטאר לסמן הכי מובהק של המהפכה האנושית הבאה. עידו הרטוגזון צופה (ומפזר ספוילרים)
היחסים בין פסיכדליה לתרבות הפופולרית המשיכו, עם זאת, להתהדק ולהעמיק. כפי שהעירו הוגים פסיכדליים כמו מקנה ואריק דיוויס, האסתטיקה הפסיכדלית עברה הטמעה לתוך המיינסטרים של המדיה, לדוגמה בשפה הוויזואלית של פרסומות וסרטים הוליוודיים.
שנות האלפיים היו עשור פסיכדלי למדי במדיה. הרזולוציה ההולכת ומתעצמת של הצילום והמסכים, השימוש בדימויים צבעוניים ונוצצים בפרסומות ובקליפים, הנופים המדומיינים שיוצרו באנימציית מחשב והשימוש בשפה ויזואלית אקסטרווגנטית ומאוד אסוציאטיבית תרמו כולם לנטיות הפסיכדליות של המדיה בעשור הראשון של המאה ה-21. כעת מביא איתו קולנוע התלת ממד הממוחשב תקווה למפנה פסיכדלי גדול במדיה האלקטרונית.
אחד המוקדים העיקריים של החוויה הפסיכדלית היה תמיד מתיחת גבולות התפיסה והוספתם של ממדים חדשים לתפיסתנו את המציאות. באופן דומה, גם המדיה ביקשה תמיד להוסיף באופן טכנולוגי ממדים נוספים למימזיס (חיקוי) שהיא מבצעת למציאות: מצילום הסטיל לתמונה הנעה, מהסרטים האילמים לסרטי הקול, מקולנוע השחור לבן לסרטי צבע. אבל שם, נדמה, נעצרה ההתפתחות. ב-60 השנים האחרונות לא השתנה הקולנוע במידה משמעותית מבחינת טכנולוגיית ההקרנה. אלא שכעת, דור חדש של סרטי תלת ממד מבקשים להוסיף ממד חדש למדיה הקולנועית.
ומה יכול להיות יותר פסיכדלי ממדיום שדורש מהצופה להרכיב משקפיים בעלי מראה מוזר וחייזרי שמעוותות את תפיסת המציאות שלו? איזו מטאפורה טובה יותר יש לחוויה הפסיכדלית ולרעיון שאנחנו חווים את העולם דרך שסתומים ופילטרים של תודעה, אם לא זוג עדשות שחושפות בפנינו ממד חדש לחלוטין של תפיסה?
חוויות התלת ממד והפסיכדליה גורמות לנו שתיהן להעריך מחדש את העושר הוויזואלי של העולם, ולהיסחף בתחושת היקסמות מהרב ממדיות של המציאות. חוויית התלת ממד, בדומה לחוויה הפסיכדלית, מערערת את
במובנים אלו ואחרים חוויית התלת מימד מטשטשת עוד את הגבול בין סמים לטכנולוגיות. אם תורידו את המשקפיים שלכם במהלך הקרנת תלת ממד ותסתכלו סביבכם, תבחינו בכך שהאנשים באולם לא רואים אתכם מאחר שמשקפי התלת ממד חוסמות ומחשיכות את רוב שדה הראייה שלהם. הבעות הפנים הבלתי מרוסנות והכמעט קמאיות שנשקפות מפניהם מזכירות את אלו של אנשים שנמצאים תחת השפעתו של איזשהו טריפ.
התלת ממד הוא סם המדיה הטוטאלי והמקיף ביותר שפותח עד כה על ידי קומפלקס ההייטק-מדיה שלנו, הניסיון המצליח ביותר עד כה לחקות את האפקטים של המצב הפסיכדלי.
אווטאר מספר את סיפורו של ג'ייק סאלי, חייל מרינס לשעבר המשותק ברגליו ומגיע לכוכב הזר פנדורה על מנת להחליף את אחיו שנרצח לאחרונה כמפעיל של אווטאר, ישות כלאיים שזהה במבנה הפיזי שלה לילידים החייזריים של פנדורה, אבל נשלטת על ידי טייס עם DNA מתאים.
לג'ייק יש עכשיו שני אחים. האחד מת, השני התגלמות חייזרית של עצמו. על מנת לחדור לתוך ישות חייזרית זו, ג'ייק נדרש לרוקן את התודעה שלנו, להיכנס למצב חלום ולהתחבר לאותה ישות מתוך תא מיוחד, כשתודעתו מוקרנת ממנו באמצעים טכנולוגיים לתוך גופו של האווטאר. חייו של אחד הם חלומו של השני. היכן שמסתיימת מציאות אחת מתחילה מציאות שנייה.
הגירה בין שתי מציאויות מקבילות היא רעיון פסיכדלי מאוד. זהו, אחרי הכול, היסוד הראשון במעלה של הקיום השמאני. כפי שתיארו זאת חוקרים כמו מייקל הארנר ואחרים, השמאן הוא זה שעובר בין מציאויות שונות, ותרבויות שמאניות רבות אף רואות במציאות שאותה חושפים החומרים הפסיכדליים כמציאות האחת האמיתית.
צ'ואנג צ'ה סיפר לנו שחלם פעם שהוא פרפר. כשהתעורר לא ידע אם הוא צ'ואנג צ'ה שחולם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא צ'ואנג צ'ה. מהי המציאות ומהו חלום? יש הטוענים שכל הקיום שלנו הוא חלום. אחרים מציעים שאנחנו קיימים על מנת לחלום ושחיי הערות הינם רק תופעה משנית שנועדה לתמוך בחלומותינו.
ג'ק נרדם ומתחבר לעולם העתיק והמכושף של התת-מודע התרבותי, שם יפגוש בצל הילידי של הציביליזציה. אחרי שייצור קשר עם שבט הנאבי, יעבור ג'ייק טרנספורמציה פנימית. מה שהיה בעיניו תחילה חלום, יהפוך למציאות והמציאות לחלום. העולם המכושף מחדש הזה שג'ייק נכנס לתוכו באווטאר, כשהוא הופך לאיש שבט הנאבי, הוא העולם הפסיכדלי של השמאניזם.
שבט הנאבי, שבט ציידים-לקטים ילידי של חייזרים פנדוריים, הוא שבט שאותו מובילה הטסאהיק, שמאן ממין נקבה אשר מפרשת את רצונה של איווה, האם הגדולה אשר שמה ומהותה מזכירים את אלו של חוה, אם החיים, כמו גם את זו של גאיה, האם הפלנטרית של כל החיים. בדומה לתרבויות שמאניות רבות, גם תרבות הנאבי מאמינה ב"זרימת האנרגיה", ב"רשת של אנרגיה שעוברת דרך כל הדברים החיים". היא מוקירה כבוד רב ל"רוחות של חיות", וכאשר בן שבט הנאבי הורג חיה הוא מבצע טקס לקידוש נשמתה, כפי שהדבר נעשה בתרבויות ארכאיות רבות.
טקס המעבר של השבט דורש מבניו ללמוד לרכב על איקראן, ציפור טורפת ענקית שמזכירה את הציפורים הענקיות והמיתיות אשר מופיעות בתרבויות שמאניות רבות, כמו אלו של החוף הצפון-מערבי של אמריקה, וקשורה באופן הדוק לדמות השמאן, אשר מזוהה לעתים תכופות עם ציפורים גדולות כמו הנשר. ואם כל זה עדיין לא פסיכדלי או שמאני מספיק עבורכם, שבט הנאבי גם סוגדים ל"עץ הנשמות" אשר דרכו, בשירה ובריקודים, הם מתחברים לנשמתו של הכוכב והופכים לחלק מתודעה קולקטיבית.
שווה להזכיר כאן שמשמעות המילה אייוואסקה בשפת הקווצ'ואה היא "גפן הנשמות". טקסי השירה והריקודים של הנאבי מזכירים למדי טקסי אייוואסקה עכשוויים. שווה גם להזכיר שאחד מהיסודות האקטיביים של האייוואסקה, ההרמלין, נודע במערב תחילה בשם "טלפתין" משום שתרבויות ילידיות רבות טוענות שהן מגיעות בהשפעת אייוואסקה להחלטות משותפות במצבים של תודעה קולקטיבית, באופן המזכיר את המתואר באווטאר.
מקנה תיאר את השמאן כמי שנבדל משאר אנשי השבט בכך שבהגיעך לכפר שזרים מגיעים אליו אולי פעם אחת בשנה, הוא היחידי שאינו מתעניין כלל בשעון או בסירה המשוכללים שלך - אלא בניסיון לחדור לתוך ישותך ולראות מי אתה, איזה מין אדם אתה. השמאן מתנשא מעל גבולות תרבותיים ורואה לתוך האדם עצמו. "אני רואה אותך" הוא גם הברכה המקודשת של שבט הנאבי, אשר מתייחסת למבט לתוכו של אדם, ולראייה לתוך מהותו הממשית. כאשר ג'ייק מגיע לשבט הנאבי וההמון המזועזע מזרותו כמעט והורג אותו, זוהי הטסאהיק, השמאנית, אשר בוחנת אותו בעיניים פעורות לרווחה ולבסוף מחליטה לתת לו להישאר. בהמשך הסרט, כאשר כולם פנו כנגדו והוא קשור חסר אונים בעוד היער נהרס, תהיה זו שוב השאמאנית אשר תשחרר אותו. היא ראתה משהו.
ג'ייק מורשה להישאר עם השבט, ואז קורה משהו מעניין. בורחס מספר לנו ב"הסיפור על הלוחם והשבויה" על דרוקטולפט, לוחם ברברי שהתאהב בעיר הרומאית רוואנה וברוח הציביליזציה. אז ערק מהצבאות הברבריים והצטרף לרומאים בהגנה על האימפריה. אווטאר, באופן קוטבי לגמרי, מספר לנו על לוחם שמגיע מחברה היפר-טכנולוגית על מנת להרוס את הטבע, מתאהב ביער ועורק על מנת להגן עליו: "מחזור חיים אחד מסתיים. אחר מתחיל", במילותיו של ג'ייק.
הסיפור של אווטאר הוא סיפור אנטי-ציביליזציוני ופרימיטיביסטי באופן מובהק. כאשר ג'ייק מתקבל לשבט לתקופת חניכה, הטסאהיק אומרת: "נבדוק אם ניתן לרפא את השיגעון". השיגעון שאליו היא מתכוונת הוא, כמובן, השיגעון של הציביליזציה, של תפיסת העולם המטריאליסטית והטכנולוגית שג'ייק בא ממנה. מנקודת המבט השמאנית, הציביליזציה היא שיגעון (ולהפך). את השיגעון הזה יש לרפא: להחליף מנהרת מציאות אחת לטובת אחרת. "הזייה" ו"מציאות" צריכות להחליף את מקומן בתהליך המזכיר את זה של החוויה הפסיכדלית.
כפי שטרנס מקנה לעולם לא עייף מלהזכיר לנו, החוויה הפסיכדלית מטשטשת גבולות. היא מטשטשת את הגבולות בין "מציאות" ל"הזיה", בין "שיגעון" ל"שפיות". אחרי הכול, הדבר המשותף לתנועה הפסיכדלית ולתנועה האנטי-פסיכדלית הוא ששתיהן תופסות זו את זו כבלתי שפויות. תחת ההשפעה של חומרים פסיכדליים, ובמידה רבה גם במהלך תקופות של שימוש נרחב בפסיכדליים, העולם נתפס כקסום. חיי היום יום של האתמול נראים לפתע שדופים וחסרי צבע, אשליה קטלנית של מוח בלתי מודע. ההפכים של הזיה ומציאות, חלום וחיי ערות, מחליפים לפתע את מקומם. הייתכן שחיי החלום הינם החיים האמיתיים?
זה מה שקורה גם לג'ייק. הוא מתעורר בתוך הפוד ולפתע החיים האמיתיים לא מתרחשים עוד בעולם הקר של משרדי היחידה שלו, אלא ביער, בריצה על ענפי הענק של העצים, ברכיבה על האיקראן, ציפור הענק שלו, ובשהות עם אהובתו, נייטירי. ג'ייק חייב לבחור בין תרבויות ותפיסות עולם. בין העולם הטכנולוגי ותפיסת העולם המטריאליסטית שלו, לבין היער ותפיסתו השמאנית את המציאות. כמו דרוקטולפט, הוא מחליף צדדים. בסיום הסרט הוא כבר יכנה את בני האנוש "חייזרים" ובסצנה הסוגרת הוא יהרוג את ההתגלמות האנושית שלו ויחליף את צורתו סופית לצורת האווטאר.
בספרו מעורר ההשראה Blessed Unrest מתאר פול הוקן את סיפורם של עצי הסקויה הראשונים שהתגלו על ידי המתיישבים האמריקאיים במחוז קלבראס בקליפורניה. העצים, בגובה של כ-100 מטר ורוחב של כ-10 מטרים, היו מעבר לכל מה שהכיר העולם המערבי עד אז. יזם בשם ג'ורג' גייל ראה הזדמנות עסקית גדולה. הוא ושותפיו החליטו לחתוך את עץ הסקויה הגדול ביותר ולהציג אותו מסביב לעולם. העץ, שגילו הוערך ב-2500 שנה, היה כה גדול עד שקבוצת הפועלים שנשכרה כדי לכרות אותו נזקקה למספר שבועות של עבודה.
הוקן מספר שכשנפל העץ לבסוף, רעש הנפילה העיר אנשים במחנות כורים שבמרחק 25 ק"מ. העץ הענק הכיל כל כך הרבה מים עד שנותר ירוק במשך שנים ארוכות לאחר שנכרת. כאשר חלקים של העץ הוצגו בניו-יורק ובלונדון גרמו אלו לזעזוע ולמחאה ציבורית כנגד האכזריות שבמעשה הכריתה של עץ עתיק כל כך והפכו לאחד הגורמים שהובילו לצמיחת התנועה הירוקה.
סיפורו של עץ הסקויה הענק משתקף מסיפור עץ הבית העצום של שבט הנאבי, אשר נהרס על ידי הבולדוזרים וכלי הנשק של "אנשי השמיים". כשג'ייק מתפלל לעזרה לאיווה (אמא טבע), הוא אומר: "ראי את העולם שממנו הם באים. אין שם ירוק. הם הרגו את אמא שלהם". ואכן, המיתוס של הרג האם, ההרג של אמא טבע, אשר עומד בבסיס של אווטאר, אינו בדיוני כלל וכלל. שבטים ילידיים הולכים ונכחדים במספרים אסטרונומיים מזה מאות שנים בתהליך ג'נוסייד מתמשך, והם עומדים בימים אלו מול אסונות גדולים שגורמים חברות הנפט ותאגידים בינלאומיים חסרי רחמים, שכירי החרב של הציביליזציה שפולשים לג'ונגל על מנת לספק את תאבוננו ההולך וגדל לאנרגיה ומוצרים.
אווטאר מספר סיפור אלים וריאליסטי, שמתרחש בעודכם קוראים מילים אלו. זו הסיבה לכך שהמסר שלו חשוב כל כך. עם זאת, זהו גם סיפור של המרה: המרתו של ג'ייק מדרך הטכנולוגיה, מהתרבות הפרומתאית של "אנשי השמיים", כפי שקוראים אנשי שבט הנאבי לבני האדם - אל דרך היער. אווטאר הוא סיפור של טרנספורמציה, כזו שהאנושות זקוקה לה אנושות בימים אלו, כאשר שינוי רדיקלי של יחסינו לטבע הופך לכורח דחוף.
באיכויות וברעיונות הפסיכדליים שלו, בערכים השמאניים שלו ובפוליטיקה הילידית שלו, אווטאר קורא תיגר על הערכים השולטים של התרבות שלנו באופנים הבסיסיים ביותר. העובדה שהסרט הזה, היוצא נגד כל מה שקדוש לתרבות המערבית המטריאליסטית, ואשר חרט על דגלו רעיונות וערכים שמאניים אשר נחשבים למגוחכים בתרבות השלטת - הרוויח כבר יותר ממיליארד דולר ונמצא, אולי, בדרכו להפוך לסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים, היא דבר לא פחות ממדהים בעיני.
אווטאר מביא אסתטיקה פסיכדלית, רעיונות וערכים שמאניים למיליוני צופי קולנוע. הייתכן שזה קשור באופן כלשהו לעובדה שהוא סרט תלת ממד? אם לוקחים בחשבון שאירוע התלת ממד הגדול הבא הוא אליס בארץ הפלאות של טים ברטון, סיפור עמוס בפטריות בעלות השפעה מוזרה ובמציאויות מוזרות אף יותר, נדמה שאנחנו עומדים בפני רנסנס פסיכדלי שאותה מובילה מהפכת ה-3D.
הייתכן כי אווטאר ואליס בארץ הפלאות הינם השליחים הראשונים של גל פסיכדלי חדש שאותו מוביל מדיום חדש עם נטיות פסיכדליות? הייתכן כי יצליחו להנחיל ערכים ורעיונות פסיכדליים לזרם המרכזי של התרבות? אני לא בטוח שזה יספיק, אבל נדמה שאחת הטכניקות ששימשו באופן מסורתי על מנת ליצור את אפקט התלת ממד בקולנוע עשויה להיות שימושית כמטאפורה בניסיון להבין את המקום שהסרטים הללו משחקים בתרבות בת ימינו.
אפקט פולפריץ', אשר משמש ליצירת קטעי סרט סטריאוסקופים, נסמך על העובדה שעיבוד המידע של העין אטי יותר בתנאים חשוכים, כדי לגרום לעין אחת לראות את המציאות בפיגור. בכך נוצרת אשליה של אפקט תלת ממד בצפייה בחפצים בתנועה. זה כאילו היו שתי עיניך צופות במסך משתי נקודות שונות בזמן, או משתי נקודות שונות בחלל.
באופן דומה, חווית התלת ממד החדש מאפשר לנו לראות את התרבות שלנו משתי נקודות פרספקטיבה שונות בחלל ובזמן: אחת של תרבות השקועה לחלוטין במאניה צרכנית, והשני של תרבות השומרת קשר לשורשיה המיתיים בטבע. האפקט המולטי-ממדי הזה שמאפשר לנו לראות את עצמנו משתי פרספקטיבות שונות באותו הזמן עשוי לרמוז לנו על השינויים שלפנינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם