חיים בתוך גלויה: מיקי בן זאב מטייל בסיאטל
באופן די מפתיע, הצליח מיקי בן זאב ליהנות ממזג אוויר די קיצי. אז הוא לקח את הילדה והאישה ויצא לסופ"ש חביב בפארק דיסקברי שבסיאטל. ואין קשר למעבורת החלל
התנאים הללו שומרים על אוויר צלול ומאפשרים לעין להרחיק ראות לעבר רכסי ההרים המושלגים שנמצאים מאות מיילים מכאן. תוסיפו את הירוק הבלתי נגמר ואגמים שמזמינים מתמיד – ותקבלו חיים בתוך גלויה.
מזג האוויר המופלא מאפשר אפיון לא שגרתי של השכבות הסוציו-אקונומיות השונות על פי תרבות בילוי סוף השבוע שלהם. את העשירים תמצאו עם הסירה או הג'ט סקי באגם; את העשירים פחות תוכל לראות מחייכים בקונברטיבל אחרי שקיבלו אישור להרים את הגג;
בהמשך הסולם יש את אלה שמקסימום פותחים את חלון הסאן-רוף שהמוכר בדילרשיפ הצליח לדחוף לתוך העסקה; ואילו אני, חבר גאה במסדר עבדי היי טק שבתחתית הסולם, לוקח את המשפחה והמיני ואן ונוסע לטייל.
לכן, בסוף השבוע בחרנו ב-Discovery Park כיעד התחרדנות. דיסקברי פארק, שום קשר למעבורת החלל, הוא הפארק הגדול ביותר בעיר סיאטל. הוא מציע שבילי הליכה ומיקום מדהים שמאפשרים תצפית על רכסי ההרים המקיפים את האיזור.
בקצהו המערבי של הפארק מתחבא חוף ים. למעשה "ים" זה ביטוי די מוגזם לספק מפרץ, ספק לשון ים שמגיעה מצפון ומהווה את המוצא של סיאטל לאוקיינוס הפסיפי, כמו גם התירוץ של אוניות פאר להאביס תיירים תמימים בכמויות מטורפות של אוכל, כל הדרך עד לאלסקה.
החוף עצמו, באורך של שני מייל, מרהיב ביופיו ודי שומם. הסיבה לבדידות
הנקודה היא שכמו בבלוקבאסטר, אם איתרע מזלך וכל העותקים מהסרט שרצית נחטפו מהמדפים, הברירה היחידה היא לחכות בספריה, סליחה במרכז המבקרים, למישהו שחוזר עם אישור חנייה. האלטרנטיבה היא להשאיר את כלי הרכב בחניון הראשי ולפסוע לכיוון החוף בשבילי ההליכה שחוצים את הפארק. עניין "פעוט" של מיילים ספורים. לא תודה.
התמקמנו על החוף ונתנו לילדה להתרוצץ הלוך חזור בינינו לבין קו המים רק כדי לגלות, לאכזבתה, שטמפרטורת המים פחות מזמינה ממה שהיא ציפתה. למרות המים הקרים, התפאורה הייתה מושלמת. שחפים ריחפו מעל המים וחיפשו את ארוחת הצהריים שלהם, האמיצים שביניהם הרהיבו עוז, סגרו כנפיים וצללו הישר לעבר דג מסכן שהיו לו, כך אני מניח, תוכניות אחרות לסוף השבוע.
ברקע ניתן היה להבחין בהר רנייר (Mt. Rainier) המושלג כולו, שבימים אלה נראה בבירור אפילו ממרחק של כ-200 מיילים. כדי להמחיש את פלא הראות הזה במונחים ישראלים דמיינו לכם את הר מירון, גבוה פי ארבע ומתארח בסקיי-ליין של תל אביב. בקצה הצפוני של החוף נמצא מגדלור שמהווה אטרקציה נוספת ומשלים את התמונה הפסטורלית. כרגע הוא נמצא בשיפוץ ולכן עבורנו היה בבחינת לראות בלבד.
אחרי שמיצינו את Discovery Park נסענו לעיר לשוטט קצת בטיילת ב-"Alaskan Way". כמונו בחרו לעשות זאת גם אלפי תיירים שניצלו את מזג האוויר המדהים ובאו לתפוס קצת שמש. הטיילת ממוספרת לפי "פירים" (Peers) שמהם יוצאים הקרוזים לאלסקה שהזכרתי קודם. בין פיר לפיר ניתן למצוא מסעדות דגים ופירות ים, את האקווריום המפורסם של סיאטל, דוכני מזכרות ואת שאר מלכודות התיירים הידועות.
בחרנו ב-Crab Pot כדי להשביע את רעבוננו. מסעדה שניתן להסיק משמה כי אינה מקפידה יותר מדי על תפריט כשר. חרדים לזיקתה של הילדה ליהדות הזמנו לה צ'יזבורגר, בעוד אשתי ואני הלכנו על קדירת פירות ים. האכילה במסעדה לא מצריכה סכין ומזלג. גם לא צלחות. כשהמנה מוכנה, המלצר מגיע עם קרש, פטיש ונייר ענק שמהווה מן מפה חד פעמית. על הנייר המלצר מרוקן קערה של יצורים שהיו במקום הלא נכון כשהדייג עבר עם הרשת, ומניח אותה על הרצפה בשביל השאריות. את הקערה, לא את הרשת.
אכילת פירות ים, השם המכובס למיני שרצים שנשלקו במים רותחים או רוטב, זה עסק מלכלך וקצת סיזיפי. מה שלא הולך בידיים הולך בפטיש. ומה שלא הולך בפטיש עף על הבגדים. מי שנחרד מבליסת יצורים שהתורה לא כל כך מסמפטת, ישמח בוודאי לשמוע שהקדירה הכילה גם קלחי תירס זערוריים ופרוסות דקות של נקניק. לא בדקתי איזו חברה במקנה תרמה את בשרה לנתחי הנקניק, אבל הוא היה טעים אז אני מניח שזה די בסדר.
לאחר ששבענו חזרנו לטיילת. ברקע שטו האוניות במפרץ, והשחפים (כן, שוב הם) ריחפו מעל המזח, מתכננים לחטוף את השאריות ממסעדות הדגים שכנראה חטפו להם בתורם את הארוחה. מן שרשרת מזון משונה שכזאת. רציתי להשלים את התמונה ולהגיד שהשמש כבר נטתה מעל המים, אבל איפה, שיא הקיץ, השעה 20:00 בערב והשקיעה אפילו לא באופק. תרתי משמע.
נא להמתין לטעינת התגובות
