בירת המיחזור: וושינגטון ובקבוקי הפלא
בתור מדינה עם אג'נדה ירוקה במיוחד, וושינגטון אינה יכולה להרשות לעצמה להיות פחות מממחזרת מצטיינת. מיקי בן זאב מספר איך הפך המיחזור לטירוף חושים אמריקאי
ובאריכות ששמורה רק למי שכל הפנסיה עדיין לפניה, הסבירה לי הגברת על סוגי הזבל, איך לקפל קרטונים כדי שלא יבלטו חס וחלילה משולי הפח (בחיי) ושצריך לשטוף את בקבוקי הבירה הריקים לפני שזורקים אותם למחזור. הדבר הכי חשוב, היא הוסיפה, כשמגיע רכב פינוי האשפה, אסור שתיגע רגלו הענוגה של הנהג בקרקע. אם יש צורך בהתערבות אנושית של הזבלן כדי להעמיס את הפסולת, הסבירה לי, סימן שלא עשית משהו כמו שצריך ואז, או-אז, אתה תשלם.
כשהרגשתי שמרוב דיבורים על צלילות האוויר גם הראש שלי תיכף נכנס לפח הכחול של פסולת מחזור (או שמא, פסולת גינה?), אמרתי "תודה" והשארתי אותה לדבר לעצים ולענפים שבפח האפור. הסיפור הזה הסתיים כשהגיעה משאית איסוף האשפה והנהג נאלץ לרדת מהרכב שלו ולהעמיס בעצמו לתוך משאית פינוי האשפה 52 קרטונים שהכילו את חיינו כפי שארזנו אותם בארץ. הוא חייך אלי ושאל "אתה חדש פה, נכון?".
הפרדת האשפה לסוגיה וחרב הקנס שמתנופפת מעל כל קרטון שלא במקום היא רק דוגמה אחת למשקל שנותנים האמריקאים לאיכות הסביבה. החברה שבא אני עובד, למשל, מתחננת שלא אגיע לעבודה ברכבי הפרטי. נשלם על תחבורה ציבורית, ניתן לך חדר מיוחד בקומת החניון לאכסן את האופניים, תקבל 100 דולר לחודש תוספת למשכורת – רק אל תיסע ברכב אומרים לי. בסדר, איך בדיוק אני אקח את הילדה לגן בבוקר? על הרמה של האופניים?
אירוע המחזור החצי שנתי הוא דוגמה נוספת. ברשותנו שטיח נאה למדי, עד שיום אחד שסר חינו בעינינו. קשה באמת לשים את האצבע על הסיבה לשינוי בטעם. אני מניח שזה קשור בעיקר בקלקול קיבה קטן של הכלב וההחלטה שלו לתקן אותה על השטיח. הבעיה – שטיח לא מופיע בתנ"ך של האשפה בשום קטגוריה ולכן להיפטר ממנו כרוך בתשלום. הפיתרון – עיריית רדמונד עורכת פעמיים בשנה אירוע מחזור בו התושבים מסתדרים יפה בשלשות ונפטרים מפסולת שבכל יום אחר היו צריכים לשלם למישהו שייקח אותה.
קפצנו על ההזדמנות לחסוך כמה דולרים, גלגלנו את השטיח ונסענו ל"אירוע". האירוע מאורגן כמו שאמריקאים יודעים. שילוט, חבלול, קונוסים על הכביש וכוחות משטרה. זבל זה עניין רציני. בכניסה למתחם המחזור שואלים אותי מה הבאתי. "שטיח" אני עונה. קצין המחזור מעיף מבט בשטיח, מוודא שאני
ליד המשאית עומד בחור צנום שכנראה הפסיד בהתערבות עם החבר'ה שלו מהאגף לאיכות הסביבה של עיריית רדמונד. אין לי הסבר אחר מדוע ביום שבת נאה למדי, הוא עסוק בהעמסת פסולת ריחנית על משאיות. נפטרנו מהשירותים של הכלב, כלומר מהשטיח, והמשכנו לבילוי של יום שבת.
צריך להבין שמדינת וושינגטון, עם "ירוק" בילט אין לתוך סיסמת ה"Ever Green State" שלה, לא יכולה להרשות לעצמה להיות פחות מממחזרת מצטיינת. על פי המחלקה לאיכות הסביבה, שיעור המחזור בשנת 2007 עומד על כמעט 50% מכלל האשפה והרבה מעל הממוצע האמריקאי שעומד על 35% בערך. למי שעדיין מתקשה ללמוד מהמספרים היבשים האלה על הפנאטיות של הוושינגטונים בכל מה שקשור למחזור, אולי הסיפור הבא ייתן מושג יותר ברור עם מי יש לנו עסק.
ידידתי הקרובה ניגשה יום אחד לפתוח את דלת ביתה וכל הצבע ירד לה מהפנים. בפתח עמד שוטר. אתם יודעים, מישהו עם אלה, אקדח ואזיקים בחגורה, כתפיים ברוחב שלא עובר בדלת ופרצוף של שוורצנגר משליחות קטלנית 1. "קחי את הילדה מפה", אמר השוטר לידידתי ההמומה. "מה קרה?", היא עוד הצליחה לשאול בחשש כבד מהנורא מכל.
"זה שלך?", שלף השוטר מכיסו רישיון נהיגה לא תקף ועליה תמונה לא מחמיאה במיוחד של הגברת הנ"ל. מתברר שקצין המשטרה הנכבד הטריח את עצמו לביתה של ידידתי וגרם לה טראומה קשה מאחר שהרישיון שלה, הרחיקו את הילדים, נמצא בפח של פסולת למחזור. ידידתי נאנחה אנחת רווחה אחרי שבדמיונה כבר החלה להיפרד מכמה וכמה קרובים שהשוטר אולי בא לבשר לה על לכתם בטרם עת.
איש החוק פטר אותה באזהרה חמורה וכנראה ארגן לה גם מעקב אשפה פדרלי לחצי השנה הקרובה, אבל עולה השאלה כיצד הגיע הרישיון לידיו. מתברר אם כן, שידידתי זרקה בטעות את הרישיון יחד עם עוד כמה דברי אשפה בפח הלא הנכון של השכנה. השכנה חיטטה בפח שלה, מצאה את תעודת הפלסטיק ועשתה את הדבר הכי טבעי בעיניה. היא קראה למשטרה.
אז לאור הסיפור הזה ושנה אחרי שאותו נהג משאית אשפה חייך אלי ובתוך תוכו כנראה אמר לעצמו "חכה חכה, בפעם הבאה אותך לגרין פיס", היד רועדת לי כל פעם שאני מניח את בקבוקי הבירה הריקים בפח המחזור. אני אישית קצת מפקפק בעליונות הגישה שדורשת מירוק וניקוי של בקבוקי חלב, וקרטוני מיץ כדי שיוכלו לעבור מסדר אשפה. במחשבה שנייה, אל תספרו לאף אחד שניסיתי לברר אם אכן במאזן של בזבוז מים וסבון כדי למחזר בקבוקים, ידה של הסביבה יוצאת על העליונה. שלא יבוא שוטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
