באמפי עם קולדפליי: קאמפינג מוזיקלי במדבר
מיקי בן זאב לקח את החברים הטובים ואת הילדה למדבר כדי לראות את כריס מרטין וקולדפליי מקפיצים את הקהל עם הלהיטים הגדולים, שנשמעים בהופעה המי יודע כמה, טריים ונקיים כמו בהופעת בכורה
"פעם שלטתי בעולם"/"הימים גאו אם רק ציוויתי במילה" הן שתי השורות הראשונות של Viva La Vida, שיר הנושא של האלבום הרביעי וסיבוב ההופעות כולו. אם לשפוט על פי ההופעה, לקולדפליי יש בעיה קשה של הבנת המציאות, או שניהם. הלהקה שולטת בעולם וזה קורה כאן ועכשיו.
בואו נעשה סדר. כמו שאתם מבינים הלכתי לראות את ההופעה של קולדפליי. כמי שבא ממדינה שבה יש סיכוי לראות הופעה של כוכבי פופ או רוק רק אם הם סגרו לפחות 20 שנה אחרי תור הזהב שלהם, (ע"ע דפש מוד) העושר התרבותי בארצות הברית בלתי נתפס.
לא צריך שאריק קלפטון, מטליקה, ביונסה, דפש מוד (כן, גם הם), דוראן-דוראן, יעשו טובה וישימו את ישראל על מפת ההופעות שלהם. לסיאטל הם מגיעים לפחות פעם בשנה. עושים כבוד לעיר שהביאה לעולם את נירוונה, פרל ג'אם וסאונדגארדן. רשימה חלקית.
ההופעה לא הייתה ממש בסיאטל. כריס מרטין אמנם ברך בערב טוב את "תושבי סיאטל והסביבה". אבל האמפי בגורג' (לא ג'ורג', גורג') ממוקם בלב המדבר המזרח-וושינגטוני ומרוחק בערך 200 קילומטרים ושעתיים וחצי נסיעה מסיאטל. זה אומר שההופעה היא ב"סביבה" של סיאטל כמו שהופעה במצפה רמון היא ב"סביבה" של תל-אביב. זה לא הפריע ל-25 אלף הכרטיסים להיחטף כבר 5 חודשים מראש.
המרחק מהציוויליזציה מחייב לילה באתר קמפינג ולכן העמסנו את הילדה והצטרפנו אל ש', אשתו ג', יחד עם ד' אשתו מ', וילדיהם לסופשבוע של קמפינג, חום, מוסיקה ואיך לא, הרבה אוכל מהסוג שמרגיש נוח על הגריל. אחרי הקמת
ברקע, בין סטייק לבירה התחלנו להרגיש את ההופעה באוויר. מכל מערכת סטריאו בוקעים צלילי שירים של קולדפליי. ההופעה מיועדת לשבע בערב, אבל קולדפליי לא עולים לפני השקיעה. חישוב זריז מראה שגם בשמונה אפשר לעשות צ'ק אין. איזו שטות.
בין מאסות האדם איבדנו את ש' ג' ד' ומ'. גם אם היינו מוצאים אותם, אין סיכוי שהיינו מצליחים לשבת יחד. כך אני מניח לאור המבטים הנזעמים שספגנו מכל עבר כשדירבנו את הילדה להתחיל לצרוח. מה לעשות, אתם מכירים דרך יותר יעילה לגרום לאנשים לפנות איזה סנטימטר וחצי דשא?
האמפי, אגב, הוא אתר הופעות מהמדהימים ביותר באמריקה כולה. עבורו נכתבה הקלישאה "יכול להיות שיש יפים ממנו אך אין יפים כמותו". הוא ממוקם על צלע הר שנישא מעל נהר הקולומביה האדיר. הנהר שרוחבו כקילומטר חורץ במדבר ערוץ עמוק ומרהיב ביופיו, השקיעה שיורדת על המדבר והטמפרטורה, שאחרי הטרור של שעות היום, יורדת ל-28 מעלות "בלבד", משמשים תפאורה מושלמת לקונצרט רוק.
ואיזה קונצרט נותנת קולדפליי. מעל המלודיות המוכרות נישא בבטחה קולו הצלול של כריס מרטין. הבחור פרפורמר בחסד. סוחף את הקהל עם אנרגיות מטורפות וחשמל שכמו זורם מהגיטרה שלו אל אחרון הצופים.
הוא עולה באוקטבות בהיסטריה, כמו גם מאט עם בלדות איטיות מתוזמנות היטב. להיט אחרי להיט מוגשים לקהל בביצוע מלוטש ולמרות שמ' לא לידי, אני מניח שהיא צורחת את המילים במדויק ועוד מוסיפה מבטא בריטי. כשהצלילים של Viva La Vida בוקעים מהרמקולים, כריס מרטין יכול לנוח, הקהל שר במקומו, מותח את סוף השיר עד כי נדמה שלא יניח לקולדפליי לעבור בכלל לשיר הבא.
אפשר להגיד על קולדפליי שהם ממחזרים מוזיקה, שהם מייצרים להיטים על פי נוסחה, אך אי אפשר להתעלם מכך שהלהקה יוצאת מגדרה כדי לספק את המעריצים. מדובר בהופעה ה-130 בערך ועדיין ממסדר השירים לא נפקד "Yellow" ו-"Trouble" מהאלבום הראשון שמבוצעים באותו רגש כמו בפעמים הראשונות.
תקראו לזה תמורה נוספת למחיר הכרטיס, אבל באחד ממעברי השירים מודיע כריס מרטין שבסיום ההופעה יחולק דיסק שעליו אחת ההופעות החיות של קולדפליי, חינם ללא כסף. אני משאיר לכם לדמיין את תגובת הקהל.
הלהקה פתאום נעלמת מהבמה המרכזית ועוברת להופיע בתוך הקהל, מצ'פרת את הצופים שקנו כרטיסים לאזור שממנו אי אפשר לראות מה קורה על הבמה ללא מסכי הווידאו הענקים שלצידה. לקראת סיום קולדפליי לא שוכחים את ענק הפופ שהלך לעולמו לפני מספר לא רב של שבועות ונותנים כבוד למייקל ג'קסון עם גרסת כיסוי של "בילי ג'ין".
עשרות האלפים מתפזרים, ממשיכים לפזם את ה"אוו-אוו-אוו-אוו" המוכר מהפזמון של Viva La Vida בדרך ליציאה. חלקם נוסעים לסיאטל. הרוב חוזרים לאתרי הקמפינג להעביר את הלילה. אנחנו חוברים לשני הזוגות האובדים, מחליפים חוויות ומרביצים ארוחת לילה לקול צלילי הדיסק שקולדפליי חילקו בהופעה. אתם יודעים מה? לעזאזל הביקורות. יותר מדי ממשהו טוב, יכול להיות נפלא.
קולדפליי בהופעה, 11 ביולי, גורג', וושינגטון
נא להמתין לטעינת התגובות
