יום חמישי את יודעת: שיגעון הפוקר בסיאטל
לא ברור איך זה קרה, אבל אמריקה התמכרה לשיגעון הפוקר – ומיקי בן זאב יחד עמה. כל חמישי הוא משכיב את הילדה לישון, עושה חור בתקציב ולא נרדם בלילה
הבית תמיד מנצח
זה המשיך בטורניר על כסף גדול בווגאס שגם אותו הוא ניצח, והיום הוא מיליונר ויותר חשוב מזה סלבריטי ומודל חיקוי לאלפי פני פוקר. אז גם אני רוצה. קצת בעיה לאור העובדה שאני לא מסוגל להפסיד שני דולרים בלי להתהפך בלילה מרוב מחשבות בסגנון "איך לכל הרוחות הידרדרתי להימורים בסכומים כאלה?".
גם אצלנו התארגנה קבוצה פוקר. לא' נמאס מאפשרויות הבילוי המסעירות של סיאטל (והוא עוד גר בעיר, כן?) אז הוא ארגן אצלו מפגש חברים. כמי שלא יודע דבר וחצי דבר בפוקר, קפצתי על ההזדמנות לראות חבר'ה מחוץ לתפקידי כמבוגר אחראי בג'ימבורי של הילדה, ונתפסתי. יום אחד בשבוע אני נותן נשיקה לילדה ואומר לה: "האישה עליך", בעצם להיפך, ונוסע למארח התורן. זה תמיד יוצא ביום חמישי. אם אין מכבי, יש חברים.
ההתאספות בדרך כלל מיועדת לשעה 21:00 בערב. לאט לאט מתחילים להגיע המוזמנים. כולם מקצוענים שיודעים לשמור על ארשת פנים קפואה גם עם זוג אסים ביד או מול הימור אסטרונומי של 20 סנט. י', מטורף עם קבלות, מעלה את ההימור ל-40 סנט, אני לא נשאר בפנים. לא משנה שלא פעם הוא בעצמו לא מבין איזה קלפים יש לו, גדול עלי הבחור הזה.
למי אכפת מהסטטיסטיקה
ס' משווה והם הולכים ראש בראש. ס' אוהב לחשוב שכולם מבלפים אותו. הפעם זה עלה לו ביוקר. פוקר, למרות אלמנט המזל, הוא משחק של סטטיסטיקה, הסתברות, אסטרטגיה ועצבים. לי' לא אכפת מהסטטיסטיקה. גם לסטטיסטיקה לא אכפת ממנו.
לע' דווקא כן אכפת. הבחור חולה פוקר אמיתי. מסוגל לחשב הסתברויות, סיכויים וסיכונים ברמה של תואר שני במתמטיקה. "אם יש לך ביד High card ועל השולחן אין מצב לפלאש היית צריך לעלות ביותר מ-50% משווי הקופה", הוא מסביר. י', שהפעם האחרונה שהוא נתקל באחוזים הייתה בסייל של איקאה, עונה לע'
ברוב חשיבות: "מה??????".
ש' לעומת זאת שקט. עד שזז לו הפיוז. כנראה שסופסוף באה לו איזו יד מהאגדות והוא מתנפל על השולחן. הוא אוהב לרמות לפעמים עם העלאות בסכומים שמריצות את כולם לחורים. גם אותי. תשמעו, זה די מפחיד כשמישהו דוחף דולר ו-20 סנט עם פרצוף פוקר שלידו מתי כספי נראה כמו חתול הצ'שייר מעליזה בארץ הפלאות.
ש' פותח את הקלפים ואני אוכל את הלב. אם הייתי נשאר, הייתי בולע את ש' ואת הצ'יפים שלו. ע' מזכה את ש' בניתוח מלומד – "לא שיחקת נכון". ש' לא עונה. הוא עסוק בלגרוף ערמה של צ'יפים.
מפסיד כמו רווק חסר דאגות
א' המייסד, והמארח הבלעדי בפעמים הראשונות, לא פרש מהחבורה גם אחרי שנולד לו ילד. הוא רק מארח קצת פחות. למה שיפרוש? כולם הורים לילדים, רק שהוא ממשיך להפסיד כמו רווק חסר דאגות. אך נראה שהפעם דווקא הולך לו. הוא מעלה את ההימור כל סיבוב, תוך כדי ה"טראש טוק" המוכר.
פוקר. פסגת התחמנות האנושית SXC
"הפעם תיזהרו", הוא מתרה. האם סופסוף יעשה קופה? נראה שמ' לא מתרשם מההפחדות שלו. הוא נותן בו מבט בוחן. "מה אתה מנסה לומר לי?", הוא מנסה לקרוא את א'. "תשלם ותראה", עונה לו א'. מ' מתקפל. א', שסופסוף לוקח קופה, מתגאה שהוא "לא משחק אף יד באותו אופן". הפעם אולי זה נכון, מה שבטוח שהוא מפסיד המון ידיים באותו אופן.
א' השני תמיד מאחר. הקטע שלו זה לקחת את הזמן. הוא אוהב לחשוב. כשמגיע תורו אפשר להניח את הקלפים, לעשות טלפונים, לקפוץ לשירותים ולסידורים בבנק. הוא עדיין חושב. האמת היא שלא פעם א' התאושש יפה מאד ממכה שחטף בהתחלה והגיע עד למקום השני בטורניר הצנוע שלנו. זה מה שיפה בפוקר. יד אחת יכולה לשנות הכול. מצד שני, טעות אחת, וקשה להתאושש.
יש גם ש' שני. בשלב די מתקדם בערב מתחילים להצטבר אצלו מגדלים נאים של צ'יפים. הוא מגרד קומה מכל מגדל שיש לו ומכריז על העלאה שקשה מאד לענות לה. "תקנה משהו יפה לאשתך עם הכסף. אולי תיקח אותה לארוחה במק'דונלדס? יש לך אפילו מספיק כדי להגדיל בשקל תשעים". אנחנו מנסים להקניט אותו עם הבדיחות הקבועות.
לקראת חצות מתחילים להתפזר. בסך הכול מדובר בבילוי חברי שעם קצת מזל, או משחק נכון, יכול להסתיים אפילו במאזן חיובי. אני, אגב, בניגוד לש', צריך להסביר לאשתי שהיא צריכה לדלג על צהריים או למכור את התכשיטים שלה כדי לאזן את החור הענק בתקציב שנוצר מהבילויים חסרי האחריות של בעלה. חמישה דולרים הלכו, איך אני אירדם בלילה?
נא להמתין לטעינת התגובות
