אלפיניזם רוסי: טיפוס על הרי קירגיסטן
מעוז דור הצטרף לחבורה של אלפיניסטים רוסים וטיפס על הפסגות הגבוהות ביותר של קירגיסטן. כוס תה עם מטפס הרים אוזבקי ולמידה מהירה של השפה הוסיפו לחוויה
במבט חטוף על מפת תבליט של קירגיסטן ניתן להבחין בקלות כי מרבית המדינה היא הררית, מלבד שני עמקים – עמק הפארגנה, שם נמצאת העיר השנייה בגודלה אוש, ועמק צ'ויסקה, שם שוכנת בישקק הבירה. לאחר התארגנות מהירה במלון חביב שאפשר לינה ביורט – אוהל נוודים מסורתי – יצאתי לכיוון המשרד שעם מדריכים מטעמו הייתי אמור לצאת לטיפוס על ההרים.
הרחוב היה נכון והמספר גם, אך כנראה שהקירגיזים לא ניחנו בחיבה יתרה לשלטים, שכן שום שלט לא סימן את המקום. לבסוף דפקתי על הדלת בהיסוס ושאלתי אם אני במקום הנכון. "בוודאי, אתה מעוז? יבגני מחכה לך. בוא בבקשה", או כך לפחות דמיינתי שנאמר לי משום שאת השיחה, שהתנהלה ברוסית, הבנתי רק בזכות תנועות הידיים החדות.
עליתי במדרגות ליבגני, שלא נראה היה כי הוא מחכה לי בציפייה רבה, אבל הוא לפחות דיבר אנגלית. "אני מתנצל, אבל הקבוצה שהיית אמור לצאת איתה התבטלה", הוא הודיע בלי להניד עפעף. לא איבדתי את עשתונותיי. "מה זאת אומרת, אז מה עושים?" שאלתי ברוגע. "יש מדריך הרים שמוכן לקחת אותך בשם סרגיי, אבל הוא לא מדבר אנגלית", הסביר דובר האנגלית היחיד באיזור.
אובד עצות נפגשתי עם סרגיי, שבתנועות ידיים הצליח להסביר לי על פשה – חברו ומדריך הרים כמוהו, אלא שפשה דובר אנגלית. אין ספק, זהו מצרך נדיר בקרב האלפיניסטים הרוסים. למחרת נפגשתי עם פשה וסיפרתי לו מה הייתה אמורה להיות התכנית. הוא הקשיב, חשב והנהן ואז הכריז: "אין בעיה, קדימה לדרך".
יצאנו לדרך, 50 קילומטרים דרומית לבישקק אל עמק אלה-ארצ'ה, כשאנו מטפסים מגובה של 800 מטרים לגובה של 2,350 מטרים. כשעצרה המונית בסוף הדרך המובילה אל השמורה ירדנו, העמסנו את התרמילים על כתפנו ויצאנו לדרך במעלה העמק.
שמורת אלה ארצ'ה היא מקום נהדר, מעטרת אותו צמחייה שופעת של עצי מחט וברושים, עשבים ושרכים לרוב ומרבדי פרחים בשלל צבעים צובעים את המדרונות. מצאתי את עצמי צועד בביטחון אחרי פשה ונהנה מהנוף. בהמשך צעדנו לאורך קו הרכס עד לנקודה שבה מתמעטים העצים ונראים שני ערוצי נהרות ברורים. האחד הוא נהר אלה ארצ'ה והשני שלאורכו צעדנו נקרא אק-סאי.
המשכנו לצעוד, ואני התמוגגתי מהנוף הנהדר ומהשקט הנפלא. אט אט התחלתי להרגיש שאני מתנשף יותר מהרגלי – הגובה התחיל להשפיע. כמו המדבר ופינות טבע נפלאות של העולם, גם ההרים לא מתמסרים בקלות אל המבקש להכירם. צעדנו לבקתת רצטק בגובה של כ-3,500 מטרים.
בהמשך ההליכה, לאחר טיפוס על מורנה – שלוחה מכוסה בדרדרת אבנים שיצר הקרחון בתהליך התקדמות ונסיגה – התגלתה בקתת רצטק. בבקתה היה מטבח, חדר של שומר הבקתה ושני חדרי שינה אשר בכל אחד כ-40 דרגשי שינה בשתי קומות. התמקמנו, ולפני שעיכלתי את הנוף ואיפה אני נמצא, הגיש לי אלפיניסט אוזבקי כוס תה. "פריבייט", אמרתי (שלום ברוסית זה כל מה שאני יודע להגיד), אבל הוא נראה מרוצה.
הבקתה נבנתה באיזור מושלם: מפל נופל כ-20 מטרים מהבקתה ויוצר פלג מים הנאגר לבריכה קטנה במרחק מה מהבקתה, שם יכולים האמיצים להתרחץ במי הפשרת השלגים. אחרי הצפייה בנוף עוצר הנשימה, בישלנו ארוחת ערב ודיברנו על התוכניות למחר – פסגת אוצ'יטל. למחרת קמנו לבוקר לבן לאחר ששלג ירד על העמק כולו, דבר שאינו אופייני לעונה.
פשה התעקש שניתן לעלות בכל מזג אוויר אל אוצ'יטל ואפילו כך נוכל לתרגל הליכה בשלג. המסלול המוביל אל אוצ'יטל הוא שביל ברור שניתן ללכת בו ללא כל ציוד או מיומנויות טיפוס כלשהם, ולכן יצאנו לדרך.
לאחר כשלוש שעות הליכה בשלג, שלעיתים הגיע כמעט עד הברכיים, עמדנו על פסגת אוצ'יטל בגובה של כ-4,500 מטרים במזג אוויר נפלא וראות מדהימה. נרגש מהמעמד צפיתי הרחק אל רכס קרקול על עמק צ'ויסקה ועל פסגת קורונה, אותה אנחנו אמורים לטפס בסוף השבוע.
למחרת התעוררתי מוקדם ליום של תרגולות, חצינו את המורנה וירדנו אל הקרחון. שם נעלנו את הקרמפונים – ערדליים עם קוצי פלדה הננעצים בקרח ומסייעים לא להחליק ולטפס במעלה קירות קרח תלולים. במשך כל היום תרגלנו מקרים ותגובות – ממש קורס באלפיניזם רוסי.
התרגולת החשובה ביותר היא עצירה עצמית. אם נופלים במדרון תלול או לחלופין בחציית קרחון נופל אחד האלפיניסטים לתוך בקיע בקרח, יש צורך בעצירה עצמית. העצירה מתבצעת על ידי אחיזת גרזן קרח בחוזקה באלכסון לאורך הגוף, עד אשר הוא ננעץ בקרח ורק אז אפשר לנעוץ את הקרמפונים כדי למנוע מצב שהם ינעצו לפני הגרזן והנפילה תהפוך מסוכנת עוד יותר.
חזרנו למחנה, בישלנו ארוחת ערב ועליתי לשון מוקדם, שכן ביום למחרת ההשכמה היא ב-4:00 לפנות בוקר כדי לצאת לטפס אל פסגת בוקס. בבוקר הכנו תה והתחלנו לצעוד, וכשעה לאחר מכן חצינו את הקרחון לרוחבו. קרחונים כדאי לחצות כמה שיותר מוקדם, אז השלג המכסה את הבקיעים עדיין קפוא ואפשר לצעוד מעליהם. לאחר חצית הקרחון התחלנו לטפס לטיקיטור פס, מעבר הרים בין פסגת בוקס לטיקיטור.
לאחר טיפוס תלול הגענו אל הפס, שם נקשרנו אחד אל השני והתחלנו לטפס על משטח מעורב של שלג וסלע. בעודי מתאמץ ומתנשף, ניצב מולי לפתע קיר תלול של שבעה מטרים. פשה הוביל וטיפס במעלה הקיר במהירות, ואני נאבקתי אחריו. לבסוף, אחרי לא מעט זמן, הצלחתי להגיע למעלה. חייכתי לפשה בהקלה, אך האחרון חייך אלי חיוך זדוני והצביע על קיר נוסף לא הרחק ממנו שניצב בדרך.
את הקיר הבא טיפסתי עם ג'ומר, אמצעי עזר לטיפוס. אחרי שעה של טיפוס עמדנו סוף כל סוף על פסגת בוקס. רוחות עזות נשבו על הפסגה, אך הראות הייתה נהדרת. תמונה קצרה וכוס תה, ומיד אחר כך שעטנו במורד אל הקרחון. "איחולים", אמר פשה, "מאחלים רק במחנה. 80% מהתאונות קורות בדרך למטה". הנהנתי לשמע הבשורות הקודרות והתרכזתי בצעדי במורד המדרון.
את היום למחרת הקדשנו למנוחה והרבה אוכל: בשר ודגים מיובשים לפשה, שיבולת שועל, פירות יבשים ומקרוני בשבילי. בערב התכוננו לקראת הטיפוס הגדול, פסגת קורונה. עם בוקר קמנו והתקדמנו אל בקתת קורונה כשעתיים במעלה הקרחון. עם ההגעה ראיתי שפניו של פשה לא הביעו שמחה. עקב השלג הרב שירד, כשהגענו הסיכויים להעפיל אל קורונה היו רק 50%.
גם אני לא הייתי מרוצה מהתחזית, אך השתדלתי להיות אופטימי. בשעה 2:00 לפנות בוקר קמנו והתחלנו לצעוד בשלג. לאחר כשעתיים הגענו אל הקרח והתקדמנו במדרגות שפשה חצב בעזרת הגרזן. מזג האוויר היה נוראי, הרוחות היו עזות והעיפו עלי שלג בפראות ובקושי ניתן היה לראות רחוק יותר מעשרה מטרים קדימה.
שעה לאחר מכן, לנוכח מזג האוויר הקשה, פשה הודיע לי שחוזרים – יותר מידי מסוכן והתקדמנו לאט מידי. מאוכזב הנהנתי, ושלוש שעות לאחר מכן מצאנו את עצמנו שותים תה בפנים קודרות. לאחר מספר רגעי קדרות, פשה הציע להקים מחנה למרגלות הר טיקיטור ולטפס אליו למחרת בבוקר. התעודדתי מהרעיון ומיד הסכמתי.
הדרך אל טיקיטור חוצה את הקרחון אל אותו הפס המפריד אותו מהר בוקס, אלא שמאותו הפס אל הפסגה מוביל רכס חד כסכין מכוסה קרח. למחרת קמנו שוב ב-4:00 לפנות בוקר, ותשע שעות מאוחר יותר עמדתי על פסגת טיקיטור מותש וחיוך מרוח על פני.
ירדנו מההר והתקרבנו אל בקתת רצטק, שם צעקו לנו האלפיניסטים: "פריבייט" ואילו אנו השבנו להם ב"הורה". אחרי הכול, מדובר במסורת רוסית, ומסורות כידוע לא שוברים. באותו הערב ישבנו פשה, סרגיי ואני במסעדה בבישקק, שתינו בירה, אכלנו טוב וסיכמנו בהנאה חוויה אלפיניסטית רוסית אמיתית.
הכותב הוא מדריך טיולים ומרכז מחלקת אסיה והמזרח הרחוק בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
