המהפכה הצרפתית בטבעון: מסעדת שלו ביער
אי שם בפאתי טבעון, בתוך גן קסום, שוכנת מסעדת "שליו ביער" היפהפייה, האלגנטית והשווה לכל כיס. יעל פז–מלמד סעדה את ליבה בכל טוב ושמחה לגלות, שוב, עד כמה המחירים בפריפריה נמוכים
שלו ביער צילום: אלכס רוזקובסקי
יש לי חיבה מיוחדת למסעדות בפריפריה. גם אם לא תמיד האוכל שם הוא הטוב ביותר, יש משהו מחמם לב בהתעקשות של בעלי אותן מסעדות להצליח נגד כל הסיכויים, ולשבור את הראש איך גם לא לרדת ברמה, גם להחזיק מטבח מתפקד כל ימות השבוע, וגם לצוף מעל פני המים.
קחו לדוגמה את מסעדת "שליו ביער" שנמצאת בבית שערים, מרחק קצר מטבעון. לפני כעשר שנים היא נפתחה בבאזז תקשורתי לא קטן, כשהשף איתי שלו היה גם הבעלים וגם השף. סיפרו אז על בשורה חדשה שיוצאת מהצפון, על אוכל יצירתי במיוחד, במקום מקסים, מוקף גינה גדולה ויפה.
שמו של שליו נישא בפי כל, אירועים רבים נעשו במקום, והיה נדמה שהנה גם אצלנו השפים הטובים פותחים מסעדות דווקא במרחק מהעיר הגדולה. לא יצא לי לאכול במסעדה הזו בעת שהשף הקודם בנה את תפריטה וניהל את מטבחה, על אף שבכל פעם אמרנו לעצמנו שצריך פעם לאכול שם.
לימים עזב איתי את המקום, בעלים חדשים הגיעו במקומו, והוא ירד מרשימת המקומות ש"צריך פעם לאכול בהם." אנשי האזור ודאי המשיכו להגיע, אבל לא יותר. וזה לא מספיק על מנת שמסעדה תעבוד היטב חמישה או שישה ימים בשבוע ותפרנס בכבוד את בעליה, שמשעבדים את חייהם לצורך כך.
מפות צחורות על כל שולחן צילום: אלכס רוזקובסקי
מהפכת עסקיות
בשבוע שעבר סיפרו לנו ששוב יש בעלים חדשים למקום, ושכדאי פעם לבקר שם, אם אנחנו באזור. היינו, קפצנו ושמחנו מאוד. בית שערים היא בעצם מעין פרבר של טבעון. מקום יפה, לא גדול, טובל בירק, בתים בודדים, כבישים מטופחים. השילוט הוביל אותנו בקלות ל"שליו ביער".
יופיו של המקום עוצר נשימה: גן גדול בחוץ, מחולק לשניים באמצעות מדרגות אבן. מטפסים ארבע-חמש מדרגות עץ ונכנסים לבנין שיופיו ביושנו, וחלונות גדולים נפערים בו אל עבר הגן, נטולי אלומיניום.
הבית הזה שימש בזמנו את אגודת השומרים ותמונות חבריו עדיין תלויות על קירותיו העבים. הבניין עצמו שופץ בטעם רב ומשדר אלגנטיות נעימה, תוך שמירה על אופיו המיוחד. מפות צחורות על כל שולחן, גביעי יין דקי זכוכית, כלים נאים, סכו"ם כבד, מפיות בד לבנות. תחושה נעימה של כניסה למסעדת יוקרה. רובנו
מגיעים למסעדות כאלה רק כשיש לנו משהו באמת חשוב לחגוג.
רוני מקבלת את פנינו. בחורה צעירה, ששבתה מיד את לבנו, עד כדי כך שאחרי שעתיים כבר היה נדמה לנו שאנחנו מכירים משנים. רוני עבדה כמלצרית במסעדה מיום היווסדה, כלומר, כמעט עשר שנים. לפני כמה חודשים, כשהמקום עמד שוב למכירה, קיבלה החלטה אמיצה לרכוש יחד עם כנען, בעלה, את "שליו ביער." אמאל'ה, איזה פחד. אבל הם הלכו על זה בכל הכוח, ועם כל מה שהיה להם.
שניהם ילידי טבעון, הורים לתינוק, מחויבים עד הסוף. הם הכניסו למטבח את איתי (לא ההוא,( שף בן ,25 גם הוא מטבעון, מוכשר מאוד, ויחד התחילו להזיז הרים. קודם כל, הכריזו על תקומתה של "המהפכה הצרפתית," כפי שהם מכנים את שלל העסקיות שלהם, שעובדות גם בערב.
רביולי גמבה במילוי סלט סרטנים צילום: מתוך האתר הרשמי
כך למשל, בעבור 68 שקל, תקבלו ארוחה של מנה ראשונה ועיקרית, עם פתיחה של לחמניות נפלאות וכמה ממרחים. יש גם עסקית ב-89 שקל, והכי יקרה ב-119 שקל. כן, זה זול מאוד, יחסית למה שמקבלים.
למנות ראשונות הזמנו רביולי גמבה במילוי סלט סרטנים ורביולי עשבי תיבול במילוי עגבניות 39) שקל בתפריט הרגיל) וסלט נבטים פיקנטי 34) שקל,( שתי מנות טובות ומושקעות, שעשו לנו נחת רבה.
דג היום היה בורי, שהוגש בליווי ניוקי צילום: מתוך האתר הרשמי
לעיקריות הזמנו נתח קצבים על חיטת ירקות שורש ברוטב ציר בקר 90) שקל,( חצי ממחירה בכל מקום אחר, שכן נתח קצבים נחשב לנתח היקר ביותר. מנה מצוינת. "דג היום" היה הבורי, שהוגש בליווי ניוקי. הדג היה עסיסי להפליא, הניוקי נימוחים בפה. מחיר המנה 82) שקל) הביא אותנו לשאול את רוני אם היא בטוחה שתמחרה נכון את המנות. היא אמרה שכן, אם לוקחים בחשבון רווח לא גדול.
לקחנו שתי כוסות של קברנה של טוליפ, ושילמנו בעבור הכל 140 שקל לאדם, כולל היין. אילו הלכנו עם זרם המהפכה הצרפתית, כמובן שהיינו משלמים הרבה פחות.
אז אם אתם באזור של טבעון, או אפילו רחוקים קצת משם, שווה לסטות מהדרך ולהגיע ל"שליו ביער." מזומנת לכם ארוחה מצוינת, במקום יפהפה ובאווירה של חגיגה, והכל במחיר שווה לכל נפש. בכיף הייתי חוגגת במקום הזה יום הולדת של אחד מבני המשפחה, הממשמש ובא, ואולי גם אעשה זאת.
שליו ביער, יער השומרים, קריית טבעון (בית שערים04–9831837 ,(
נא להמתין לטעינת התגובות
