דרך הזהב: טיול בדרך הצבאית בגיאורגיה
בבושקות, נוף מרשים ונהרות שוצפים: סיגל גבע יצאה לטיול בדרך הצבאית בגיאורגיה, הנחשבת לבעלת חשיבות היסטורית כלכלית ומדינית ומהווה את השער שבין אירופה לאסיה. שבוע גיאורגיה
ההתרגשות גברה כשעמדו לצידי הדרך בבושקות (סבתות) צחות עור ולבנות שיער ליד מיכלי פח, ומכרו דלק מפוקפק, גרבי צמר ותפוחים אדומים מפחי אמאיל סדוקים. כל אחת מהן הזכירה לי את סבתי האהובה. בין קילומטר לקילומטר הן הרימו יד ועצרו אותי, מנסות להבין מהיכן הגעתי ולאן מועדות פני, מכבדות אותי בתפוח או ממתק ומזמינות אותי לשבת לצידן בלי שום תנאי. סתם כך להכניס עניין ליום שיגרתי.
בשבע השנים האחרונות עבר האיזור שיפוץ, אך העבר והמסורת נשתמרו. חלק מהכבישים נסללו מחדש, וכנסיית השילוש הקדוש עברה אף היא שיפוץ מקיף. בנוסף, נפתח מספר מצומצם של בתי מלון והארחה שמלינים את התיירים המגיעים לצפות במקום הירוק והבתולי הזה.
הדרך הצבאית מתחילה במצחטה (mtskheta) ומהווה את המשך הכביש שמצפין מהבירה טביליסי ומסתיים לאחר כ-200 קילומטרים בוולאדיקווקז (vladikavkaz) שברוסיה. הכביש נחשב כאחד מהכבישים ההיסטוריים והקשים באיזור, אך גם אחד מהכבישים הרומנטיים ביותר שהביא את המוזה לרבות מהדמויות ההיסטוריות שעברו בשערי דריאל (darial gate) בדרכם בין רוסיה וגיאורגיה. המוזה הזו הביאה לכתיבה בשבח הנופים הנהדרים ששימשו רקע למסעות סוחרים, לוחמים צמאי דם ונוסעים תאבי נדודים.
הדרך הצבאית היא דרך עתיקה שחוצה את הרי הקווקז ונחשבת לשער בין אירופה לאסיה. דרך זו הייתה חשובה למלכי איבריה, שבירתם מצחטה ישבה בקצה הדרומי של הדרך קרוב לטביליסי הבירה הנוכחית על מפגש נהרות. את ההרים הנישאים חוצה הדרך בשיאו של הקימוט הקווקזי במקום המכונה "שערי דריאל", הנמצא סמוך לגבול עם רוסיה.
זוהי דרך צרה, לחוצה בין קירות אבן נישאים אל על, דרכם ניסו עמים ולוחמים רבים לפלוש דרומה. לפיכך, הוקמו לכל אורכה של הדרך בנקודות הרגישות מגדלי תצפית מאבן שחלקם שרדו עד ימינו. על הדרך שמרו הנסיכויות המקומיות, שחלקו ביניהן את המרחב שבין הרי הקווקז בתקופות לפני איחודם לישות מדינית אחת. על כן, לדרך נודעת חשיבות אסטרטגית כבירה לצד
הדרך הצבאית מאופיינת בתצורות נוף מרשימות של הקווקז, ועוברת ליד מספר נהרות שוצפים: המטקווטרי (mtkvari), ארגווי (aragvi) והטרגי (tergi). במאה ה-12, שנחשבה לתקופת תור הזהב של גיאורגיה עם מלכות דוד הבונה, עברו דרך שערי דריאל לוחמים קיפצ'קים במטרה ללחום שכם אחד עם הגיאורגים נגד הערבים.
באותה תקופה החלה שלווה שנמשכה בתקופת המלכה תמר והסתיימה עם הכיבוש המונגולי במאה ה-13. אז החלה לשקוע חשיבותה של הדרך לשנים ארוכות, עד למחצית השנייה של המאה ה-18 עם הידוק הקשרים עם רוסיה. למרות שהדרך הייתה ועודנה דרך חשובה וציר תנועה מרכזי בין צפון לדרום ובין אסיה לאירופה, מדובר בדרך צרה ומשובשת עד ימינו אנו.
בנסיעה צפונה ניתן ליהנות מכל טובה של גיאורגיה. כבר במרחק שלושים קילומטרים מטביליסי מגיעים לעיר מצחטה, בירתה העתיקה של גיאורגיה ומרכז דתי חשוב. כאן מתפצלת הדרך, כשענף אחד שלה מוביל מערבה לים השחור, ואילו ענף שני מעפיל צפונה ומתחיל את הדרך הצבאית. מצחטה היא עיר מרתקת וחשובה, שמחייבת עצירה בת מספר שעות על מנת להתרשם ממספר כנסיותיה היושבות על מפגש הנהרות קורה וארגאווי בלב חבל קארטלי. המסורת מספרת שנינו הקדושה הביאה את הנצרות לאיזור במאה הרביעית, ומרכז הכנסייה יוסד כאן במאה החמישית. אומרים שכאן גם התיישבה הקהילה היהודית הראשונה שהגיעה לאיזור לפני כאלפיים שנה.
בין האתרים שכדאי לבקר בהם במצחטה נמנים קתדרלת סווטי צ'קובלי (sveti tskhoveli) – כנסיית העמוד נותן החיים, שעל פי מסורת הנוצרית נקברה בה אישה יהודיה בשם סידוניה עם הגלימה שישו נצלב בה. הגלימה הובאה לגיאורגיה על ידי אחיה אליאס. מעל קברה צמח עץ, ועם הקמת הכנסייה הראשונה ניסו ללא הצלחה לכרות אותו עד שנינו הקדושה קידשה אותו. כנסייה נוספת היא כנסיית ג'ווארי (jvari), היושבת על גבעה ויש ממנה תצפית יפה על העיר ומפגש הנהרות.
15 קילומטרים נוספים חולפים על פני דרך המושכת מערבה אל אגם בזלטי (bazaleti), אגם שנוצר על פי האגדה מדמעות הגיאורגיאנים על מות יורש העצר, בנה של מלכתם הנערצת תמר. קילומטרים ספורים צפונה מהפנייה לאגם מגיעים להתפצלות נוספת בכביש, אותה ייקח מי שחפצה נפשו לבקר במאגר מי הטורקיז של סכר זינוואלי (zhinvali).
תשעה קילומטרים נוספים יביאו אותנו לאחת משכיות החמדה של הדרך, מצודת אנאנורי (ananuri) – מצודה מהמאה ה-17 ושער הכניסה לקווקז הגדול. המצודה המרשימה היא דוגמה נהדרת לאדריכלות גיאורגית קלאסית, וכיום ניתן לראות במקום שתי מצודות, כשהעליונה מהשתיים שמורה היטב. ניתן לטפס לתצפית מראש המצודה ולהשקיף לאגם אנאנורי שלחוץ בין ההרים ומשתלב היטב בנוף הפסטורלי, אם כי המצודה קדמה לאגם במאות שנים. הגאורגיאנים פוקדים את המקום בכל ימות השנה ויוצאים לשוט, לשחות ולדוג במי האגם. כדאי לעצור ולערוך במקום פיקניק על גדת האגם.
הדרך היפהפייה ממשיכה להעפיל ולחדור אל הקווקז המוריק, כשכמעט לכל אורכה זורם לצידה או הרחק תחתיה נחל זה או אחר. עיירת הסקי גודאורי (gudauri) יושבת בגובה של קרוב ל-2,200 מטרים ומשמשת אתר נופש פופולרי לגולשי סקי או הלי-סקי (הליקופטר שמטיס גולשים לגבהים של למעלה מ-4,000 מטרים), וכן למטיילים שבאים לטרקים קצרים כארוכים באיזור. יש מספר מלונות ובקתות בכפר.
מכאן צפונה הכביש הופך למשובש מאד, אם כי ממשלת גיאורגיה מתכוננת לשקמו בעזרת סיוע אמריקאי. מרחק קילומטרים ספורים אותם ניתן לעשות ברגל, מגיעה הדרך למונומנט האחווה של גיאורגיה ורוסיה, מונומנט שאת בנייתו יזמו הרוסים ב-1983 עם חגיגות 200 שנה לאיחוד גיאורגיה עם רוסיה, וזאת על מנת להוכיח בימים הקשים של מתיחות בין העמים שהאחווה דווקא קיימת.
הציורים שצוירו על האריחים נהדרים והם שווים עצירה ובחינה של המסר אותו ניסו הרוסים להעביר, ביניהם סצנות מהמיתולוגיות של העמים, סממנים אידיאולוגיים המשקפים את אופי שני העמים, ציור של מלחי פטיומקין ועוד. דרך קשתות המונומנט ניתן להשקיף מערבה אל ההרים האדירים והקניונים העמוקים שלמרגלות האתר.
הדרך צפונה עוברת במעבר ג'וורי (jvari pass), שם הניח לפי המסורת המלך דוד הבונה צלב שאת מקומו תופס היום צלב אבן שבנה גנרל רוסי בשם טרמולוב בשנת 1824. המקום מכונה גם "הגרון של קווי", משום שכאן מתחיל איזור בשם קווי (khevi). האיזור שופע נביעות עשירות במינרלים שצובעים את סלעי האיזור בגוון חלודה ונותנים למים טעם של סודה. ניתן לראות כאן את הטרוורטין, גיר מומס ששקע על פני הסלע בצורת שקערוריות קטנות וגמגם את פני הסלע. רוב הנוסעים בדרך עוצרים על פי רוב על מנת למלא בקבוקי מים לדרך.
הלאה משם, מגיעים לכפר אלמאסיאני (almasiani) שהוא נקודת הכניסה לאחד המקומות היפים והנגישים לאורך הדרך הצבאית, קניון טרוסו (truso gorge). מכאן ניתן לצאת מערבה לדרך משובשת החוצה מספר נהרות עונתיים, המיועדת לטיולים רגלים או לנסיעה ברכבי 4#4 בתוך הקניון עד קצהו, למקורות הנהר טרגי.
בדרך חוצים כפרים קטנטנים ציוריים, שרוב תושביהם בעיקר בכפרים הפנימיים חיים שם רק בעונת הקיץ. התושבים המועטים חולקים את השנה, כך שבתקופת הקיץ הם מגיעים לקניון, אל בתי האבן המתפוררים, ושם מתקיימים בדוחק חקלאות זעירה, כשאת עיקר פרנסתם הם עושים בתקופת החורף, בעברו הרוסי של הקווקז, סביב העיר ולאדי קווקז.
באחד הטיולים חדרתי אל עמקי הקניון, כשלפתע ראיתי חבורה בת חמישה גיאורגים עורכת שולחן לתפארת. הם חסמו את דרכינו והזמינו אותנו להצטרף לארוחת פיקניק מפוארת, שכללה לחם מקומי המכונה חצ'אפורי, גבינות תוצרת בית, ביציות מהמשק וכמויות אדירות של וודקה שנגמאה בכבוד תוך עריכת טקס הטמאדה המסורתי, בו מנהל אחד הנוכחים טקס ברכות עתיק יומין ומכבד את יושבי השולחן בוודקה מתוך קרן נבובה.
הנוף בקניון היה מרשים ביותר וכלל מצוקים משושים, נהרות, קרחונים, צוקים מיוערים, אגמים וכפרים עם מגדלי תצפית עתיקים. אם יתמזל מזלכם, יזמינו אתכם המקומיים לכוס תה ואז ניתן להתרשם מאורח חייהם. הדרך צפונה בכביש הצבאי חולפת על פני הכפרים קובי (kobi)) וסיאוני (sioni), שם ניתן לעצור לביקור בכנסייה יפה מהמאה ה-19 וליהנות מהנוף. הכנסייה מבוצרת, וצמוד לה מגדל שמירה מאבן, זכר לימים הפרועים.
לבסוף מגיעים לכפר קזבקי (kazbegi), כ-157 קילומטרים מטביליסי. הנוף משתנה בהדרגה ממסלע מטמורפי לסלעי גרניט, וההרים הולכים והופכים עוד יותר דרמטיים עם ההתקרבות לשיא הקימוט של הקווקז הגבוה. העיירה קזבקי יושבת במעין אמפיתאטרון טבעי מוקף הרים, וכאן התגורר בתחילת המאה ה-19 קזיבק צ'ופיקשווילי, האדם שעל שמו נקרא הכפר.
קזיבק היה אחראי על המעבר בבקעה וגביית המיסים מעוברי האורח. בשלב מסוים התעוררו מהומות, והתושבים המקומיים ביקשו שיסגיר לידיהם אורחים רוסים שעברו דרך כפרם. קזבקי הגן בחירוף נפש על הנוסעים עד לשכוך המהומות, וכאות תודה קיבל מהרוסים דרגת "גנרל מיור", והמקום כונה "קזבקי" אחריו. נכדו, אלכסנדר קזבקי, היה אחד הכותבים הגיאורגים החשובים.
מהכפר ניתן לחצות את נהר הטרגי ולטפס כשעתיים בדרך תלולה שמתחילה בין בתי הכפר וחודרת ליער. בתום הטיפוס לראש ההר ניתן להגיע אל כנסית טצימנדה סמבה (tsminda sameba), הלא היא כנסיית השילוש הקדוש היושבת בגובה של 2,170 מטרים. מדובר בכנסייה החשובה ביותר במחוז קווי, וללא ספק המרשימה ביותר על בידודה והנוף הנשקף ממנה.
מהכפר ניתן להמשיך צפונה עד למעבר הגבול במעבר ההרים שנמשך קילומטרים ספורים ומרתקים, בו הדרך נמתחת בין סלעי הגרניט, גבוה מעל לנהר הטרגי לעבר שערי דריאל. השם נגזר מהמילה הפרסית "דאר-אי-אלאן" (בפרסית: שערי האלאנים – השבט שחי ופעל כאן במאה החמישית). בגדה השמאלית של הנהר נראים שרידי מצודת תמר, מושלת איזורית יפהפייה שחלשה על האיזור ביד קשה בימי הביניים. מכאן למחסום הגבול המכונה גשר השטן (צ'רטוב מוסט – chrtov most) הדרך קצרה ומרשימה, שם תוכלו לסבת על עקבותיכם ולגלוש חזרה דרומה בנוף הפראי הנהדר של הירוק הגדול של הרי הקווקז הגבוה.
הכותבת היא מדריכה בחברת אקו טיולי שטח למרכז אסיה שמוציאה טיולים לגיאורגיה בחודשים ספטמבר-אוקטובר
נא להמתין לטעינת התגובות
