בעקבות גיזת הזהב: המיתולוגיה שמאחורי גיאורגיה
גיאורגיה אינה רק נופים עוצרי נשימה, פסגות לבנות עד, תושבים מסבירי פנים ומאכלים מצוינים. עמוס גולדבלט מסביר את הקשר בין גיאורגיה, למאהב של המלכה תמר ולחיפוש אחר גיזת הזהב
האגדה מספרת שיאסון המיוחס רצה לזכות במלכות על אתונה. על כן התחייב לפליאס, שלקח את השלטון בכח, להשיב ליוון את גיזת איל הזהב השמורה בארמון מלכי קולכיס. יאסון ההרפתקן האמיץ גייס אליו בני חיל ואצולה, אלים ואלים למחצה (וביניהם הרקולס ואורפאוס), וכולם נענו לקריאותיו ועלו על סיפונה של ארגוס – הספינה שהובילה אותם בנתיבי הים המסוכנים.
הים השחור, או הים העוין כפי שהוא נקרא בעת ההיא, לא היה מוכר ליורדי הים, והשיט בו התנהל ביום בלבד, וממפרץ מוגן אחד למשנהו. היה זה המסע הראשון "המתוקשר" של בני אירופה לטריטוריות מרוחקות ובלתי ידועות, מסע אשר הלהיב את בני יוון הקדמונים מאות בשנים מאוחר יותר.
המסע של יאסון זימן לגיבורי החיל מפגשים הירואיים כדוגמת יושבות האי למנוס, שהרגו את כל הגברים סביבן אך קיבלו את פני השייטים בסבר פנים יפות; וכדוגמת העימות עם ההארפיות, אותן ציפורי טרף מצחינות ודורסניות שגורשו בסופו של דבר על ידי בניו הגיבורים של בוריאס, רוח הצפון הכביר.
יאסון והארגונאוטים התחמקו במהירות ובמיומנות מהסלעים המתנגשים, הסימפלגאדים, שאיימו לכתוש כל מי שעבר עם ספינתו ביניהם, וחוו מעשי גבורה רבים נוספים. אלה מצוינים באמנות היוונית והרומית בווריאציות רבות ומגוונות. עם הגעתם של הגיבורים לחופיו המזרחיים של הים השחור, קיבלו את פניהם יושבי קולכיס בחשדנות אך בנימוס. מלכם, איאטס, היה מוכן למסור לידי יאסון את גיזת הזהב, בתנאי שהאחרון יבצע מספר משימות בלתי אפשריות.
עם הגעתו של יאסון אל מדינת קולכיס, החליט קופידון, בנה של אלת האהבה אפרודיטי, להתערב בסיפור, ירה חץ בליבה של מדיאה, בתו של איאטס המלך, וגרם לה להתאהב נואשות ביאסון יפה התואר.
ואמנם, האגדה מספרת כי מדיאה סייעה ליאסון בביצוע משימות הגבורה שהטיל עליו המלך איאטס, ובהם זריעת שיני דרקון ההופכים ללוחמים אכזרים וציד שני שוורים איומים וחריש עימם. לאחר שעמד בדרישות, נמלטה מדיאה מפני בני עמה עם יאסון ואנשיו לאתונה.
לרוע המזל, הכרת התודה והאהבה של יאסון התפוגגה, ובתגובה ביקשה מדיאה לנקום בו בעזרת כשפים ותחבולות אכזריות. ואכן, עד היום כל מי ששט במימי הים השחור וחודר אל קולכיס, הלא היא גיאורגיה העשירה בזהב עד היום, יכול להאזין ולשמוע את רחש ההיסטוריה וצלילי הגבורה והנקם מימים עברו.
גיאורגיה יכולה להתגאות לא רק בסיפורים מיתולוגיים אלא גם ברומנים מרגשים הנמכרים עד היום בכל העולם. כפי שהומרוס הוא יוון, דנטה הוא איטליה, שייקספיר הוא בריטניה ופושקין הוא רוסיה – שותא רוסתאבלי, מגדולי המשוררים, הוא גיאורגיה. רוסתאבלי, הנחשב לגדול משוררי גיאורגיה בכל הזמנים, השאיר אחריו את אחת מיצירות המופת החשובות ביותר שנכתבו אי פעם – "עוטה עור הנמר".
מסע לגיאורגיה, אם בג'יפים, אם בטרק רגלי מפרך ואם באוטובוס תיירים נוח, איננו שלם בלי היכרות ולו כללית עם הספר הנפלא ומחברו, שעליו נאמרו הרבה דברים. יש האומרים כי היה פילוסוף, משורר, שר אוצר מבריק בחצר המלוכה הגרוזיני במאה ה-12 ורומנטיקן. אחרים טוענים כי היה המאהב הסודי של המלכה תמר, ונוספים גורסים כי היה נזיר מתבודד שפרש בסוף ימיו מעיסוק בהבלי העולם ונדד למנזר המצלבה בישראל, שבה הוא קבור עד היום.
רוסתאבלי נולד בעיר רוסתאבי, שהייתה ממוקמת ליד טביליסי הבירה או בעיר הנושאת שם זהה בקרבת מצחטה. רוסתאבלי, שעד היום אין יודעים את שמו האמיתי, התברג במנגנון המלוכה המפואר והיעיל של מלכי גרוזיה כשר אוצר. בעבודתו נחשף לתככי החצר ונפתולי השלטון, אך חשוב מכך להבנת יצירתו בעתיד – הוא נחשף למלכה תמר, שהייתה כנראה בעלת אישיות כובשת, יפת תואר ומרשימה בצורה יוצאת דופן.
יצירתו של רוסתאבלי "עוטה עור הנמר" מתארת גיבורים דמיוניים, טריאל ואבנתנדיל שמם, המשתפים פעולה ביניהם ובמסעות מרתקים כובשים את אהובותיהם למרות טלטלות ומכשולים רבים, ונושאים אותם לנשים. בספרו בנה רוסתאבלי ממלכות פיאודליות דמיוניות בעולם חילוני אקזוטי נפלא, בו ערכי מוסר, כבוד אדם, כיבוד מעמד הנשים עד כדי שליטתן בממלכה וכן ידידות, חברות ואחוות עמים מהווים את המסגרת לעלילה.
ההיסטוריה של העם הגיאורגיאני ידעה סבל, כיבושים, דורסנות וצער רב, אולם במאות השנים של קיום היצירה האלמותית התחזקו והתעודדו התושבים, בעת ששרו וציטטו את פרקיה הרבים. זאת למרות התנגדות הממסד, הכנסייתי בעיקר, ליצירה ולמשורר.
הנקודה הישראלית: בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת התחיל שאול טשרניחובסקי בתרגום "עוטה עור הנמר" לעברית, אך חדל לאחר שתירגם 36 פרקים מתוך 1,700 פרקי הרומן. בסופו של דבר, בוריס גאפונוב הוא שתירגם את הרומן, ובעריכת אברהם שלונסקי הוציאה ספריית פועלים בשנת 1969 את הספר עב הכרס.
הכותב הוא מדריך טיולים בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
