סטאר טרק: נפאל - לא רק למיטיבי לכת
כפרים ציוריים, פסגות מושלגות ומקדשים בודהיסטים. אחרי שנים של חוסר יציבות פוליטית, שב השקט לנפאל ואיתו התיירים. יונתן אהרונסון יצא למסע מרתק בממלכת ההימלאיה. שבוע נפאל
אבל לא רק רכבי שטח לא יועילו כאן - גם בהמות משא או סוסים לא יעזרו. השבילים פשוט צרים ותלולים מדי, ומתחתם - תהומות עמוקים עד אימה. במספרים זה נשמע אפילו יותר מפחיד: שמונה מתוך 14 הפסגות בעולם, כולן מעל 8,000 מטרים, נמצאות בשטח נפאל, כולל כמובן הגבוה שבהרי תבל - האוורסט, המתנשא ל-8,848 מטרים. הגבהים האלה מאתגרים והופכים את כל הטיול בהרי ההימלאיה לחוויה עוצרת נשימה.
סמוך לכפר ברידים, בעמק הלאנגטאנג שבמרומי הההימלאיה, שלושה ישראלים באמצע החיים - עורך דין, קבלן ומהנדס - קיבלו רשות מהמשפחות להיעלם לחודש להרים תוך הבטחה לחזור "חדשים". השלושה, ובהם אני, עוצרים חסרי נשימה בבית התה המקומי למנוחה וסיגריה. זו פשוט תחנה מתבקשת אחרי טיפוס במעלה ההר. השעה בערך 10:00 בבוקר. השלישייה הישראלית צופה במקומיים כורתים עצים לצורך בניית בית הארחה חדש בכפר.
צריך להבהיר משהו: אין אפשרות לסחוב לכאן חומרי בנייה, ולכן הכל מקומי. כלי העבודה גם הם אחרים, תנ"כיים, אף זכר לכלי חשמלי. מקצועה, מלחציים, מסור, פטיש, אזמל, גרזן, דבק נגרים, מברשות וצבעים. בהיעדר בהמות משא, סוחבים את בולי העץ לבד. ריהוט עבודת יד מקבל כאן משמעות אחרת.
למרות מגוון הטרקים הגדול שהיא מציעה, נפאל היא מדינה קטנה יחסית לשכנותיה - 16 מיליון תושבים שוכנים ב-140 אלף קמ"ר בין הודו בדרום לבין סין (טיבט) בצפון, ואפילו אין להם מוצא לים. מיקומה הגיאוגרפי בין הודו לסין, בין הדת הבודהיסטית שבאה מטיבט לדת ההינדוהיסטית שבאה מהודו, השפיע מאד על הדת הנפאלית. רשמית, נפאל היא מדינה הינדית, אך למעשה הדת הנפאלית היא תערובת מופלאה של אמונות הינדיות ובודהיסטיות החיות יחד.
המבנה של נפאל הוא צר וארוך - אורכה ממזרח למערב הוא כ-880 קילומטרים, ורוחבה מצפון לדרום מתפרש על כ-140 קילומטרים. לאורך גבולה הצפוני מתנשא הרכס הראשי של ההימלאיה, ובו אחדות מן הפסגות הגבוהות בעולם.
הפסגות האלה הן שהופכות את המסע הרגלי ברכס ההימלאיה לחוויה מרתקת שמתאימה לכל שכבות הגיל, ולא רק לצעירים אחרי צבא. גברים ונשים בגילאי 50 ואפילו 70, שיצאו לגלות את הארץ הזו, הם בהחלט לא מחזה נדיר. יש טרקים קשים או קלים, ארוכים וקצרים - אבל עבור כולם נדרש כושר גופני שמעל לממוצע.
הטרק של הר האוורסט, למשל, מושך אליו לא מעט ישראלים. רק ב-1958 קיבל ההר את שמו המקובל כיום, ונקרא על שמו של סר ג'ורג' אוורסט, מי שעמד בראש מחלקת המדידות
אבל טרק בשמורת האוורסט אין פירושו טיפוס על ההר, אלא מסע מרתק אל מרגלותיו. זהו טיול בתוך יערות עד מלאים בציפורים, גדושים בבמפלים ובנהרות שנקרים בדרכך בכל כמה מטרים - תוצאה של הפשרת השלגים ברכסים הגבוהים.
הנהר העיקרי שמלווה את המטיילים בטרק בשמורת האוורסט הוא הדוד קוסי - נהר החלב שנקרא כך על פי צבעו. לטרק באוורסט יש לצאת בנסיעה לג'ירי. בשבילים של העיירה הקטנה לא נוסעות מכוניות, אפילו לא עגלות רתומות לבעלי חיים. אלו הם שבילים צרים המטפסים על רכסים ועוברים על גשרים מתנדנדים.
מסע אל האוורסט הוא גם התוודעות אל שבט השרפה, שנודע בעיקר תודות לבניו, שמשמשים סבלים למשלחות ולמטיילים בהרים. ב-29 במאי 1953 נכבש האוורסט לראשונה על ידי מטפס הרים בשם אדמונד הילארי, ובן השבט, טנזינג נורגיי, שהצטרף אליו זכה גם הוא בתהילת עולם.
אז איך ניגשים לטרק? קמים בבוקר, אוכלים ארוחה ענקית - הרי קר והגוף צורך הרבה קלוריות - ופשוט מתחילים ללכת. מטיילים בין כפרי השרפה, היערות, המקדשים, הסטופות הבודהיסטיות, גשרי העץ הציוריים - והכל ברגל. ההתנתקות היא טוטאלית; אין קשר סלולרי ברוב המקומות, ואתה נותר רק עם הטבע והנוף עוצר הנשימה שמסביב.
בדרך לאוורסט פוגשים את סבלי השרפה המברכים אחד את השני בנמסטה (שלום) ומחייכים המון (חלקם בלי שיניים) וגם מבחינים בדגלים ובגלגלי תפילה למכביר. חוזק צווארם של הסבלים המקומיים הוא לעיתים בלתי נתפס. הנערים והנערות סוחבים את כל המשא על גבם כשהוא קשור לצווארם. תשכחו מנעלי טיפוס. החבר'ה האלה רצים יחפים בשבילים, מקסימום עם כפכפים מינימליים. כשאפשר, נעזרים ביאק, אותה פרה עם קרניים שהיא הנכס החשוב ביותר ליושבי ההרים.
בערב מגיעים לאחד הכפרים שממוקמים על הדרך - ברובם המכריע יש אכסניות ציוריות בנויות עץ, שנחות על פלג נחל. בקומה הראשונה של האכסנייה ממוקמים המטבח וחדר האוכל, ובקומה השנייה - חדרי האירוח.
מלבד הכפרים, בנפאל יש בסך הכל שתי ערים חשובות: קטמנדו ופוקרה. כשמגיעים לקטמנדו הבירה, הנוף כבר משתנה מעט. העיר מציעה לא מעט אתרים, ומומלץ להישאר בה מספר ימים ולהתארגן לטרק האוורסט. כדאי לבקר בבודנאט, הסטופה הבודהיסטית הענקית שמפורסמת בסמל עיני הבודהה.
במקדש ההינדוהיסטי הגדול פשופטינאט שעל גדות נהר הבגמטי תוכלו לחזות, ממש כמו בהודו, בשריפת גופות המתים בדרכם לגלגול טוב יותר. בקטמנדו כדאי לבקר גם בארמון המלך הישן ובמקדש האלה החיה שלידו. מקום מעניין נוסף להציץ בו הוא עמק קטמנדו, שבו שתי ערים עתיקות - פטאן ובקטאפור.
פוקרה, העיירה היפהפייה השנייה, יושבת על שפת אגם ומשמשת כבסיס יציאה לטרק רכס האנפורנה. האקלים בסתיו ובאביב נוח, ולעיתים אף אלפיני וקר, וגם תושבי העיר נעימים ומאירי פנים יחסית ליתר אחיהם במזרח. כדאי להתחיל את הביקור במקום במקדש הקופים - מקדש בודהיסטי שממנו תצפית מרהיבה על העיר ובו מתוודעים אל דגלי וגלגלי התפילה. רוב תושבי נפאל אינם יודעי קרוא וכתוב, ועל כן הם מתפללים תוך סיבוב הגלגל, או שהרוח נושאת את התפילה עבורם על גבי דגל עליו רשומים פסוקי תפילה.
בשנים האחרונות, לאחר תקופה ארוכה של מצב פוליטי לא יציב וניסיונות של המלך להשתלט על המשטר הדמוקרטי, שב השקט לנפאל והתיירים חזרו לממלכת ההימלאיה. גם הטיסות שוב מלאות, ונפאל חוזרת ותופסת את מקומה בקרב אוהבי הטרקים, היוצאים לטיולי המשפחות. כדאי גם לכם להתוודע לקסם.
המידע בסיוע חברת אקו טיולי שטח המוציאה טיולים לנפאל
נא להמתין לטעינת התגובות
