טרק על גג העולם: טיול עוצר נשימה בנפאל
עומר כרמל הגיע למורדות הרי ההימלאיה רק על מנת לחדש את הוויזה ומצא בית חם ויעד לשני טיוליו הנוספים. ל-nrg תיירות הוא מספר בשלושה פרקים על קסמה של נפאל הרחוקה. שבוע נפאל
- טיפוס קשוח: טיול בנפאל - חלק ב'
- שיכרון חושים בפוקרה: טיול בנפאל - חלק ג'
בפעם הראשונה שהגעתי לנפאל, עשיתי זאת מחוסר ברירה. טיילתי במשך חודשים רבים בהודו השכנה והייתי חייב לצאת ממנה לצורך חידוש הוויזה. נפאל נראתה לי המקום האידיאלי לעשות זאת. עם גבול משותף ביניהן והזדמנות לשים וי על המפה על עוד מדינה ברחבי הגלובוס, נפאל הייתה פתרון זול ומהיר. אך עם הגיעי לנפאל, ידעתי שאני לא הולך לחזור להודו בקרוב. הביקור השני במדינה, מיותר לומר, כבר לא היה מחוסר ברירה ברירה אלא מתוך רצון לחזור ולגלות עוד משהו מהממלכה המיוחדת הזאת.
את הביקור בנפאל חילקתי לשלושה. בראשון (בו נתרכז עכשיו) ביקרתי בעיר הבירה קטמנדו וסביבתה. בחלק השני שמתי פעמיי לכיוון הרי ההימלאיה לטרק ברכסי ההרים ואת החלק השלישי הקדשתי לעיירת האגם הקסומה פוקרה שלמרגלות ההימלאיה.
קטמנדו היא לא עיר פשוטה, לפעמים אפילו די מתישה. אבל על דבר אחד אין ויכוח, היא פשוט יפה. אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם עם הגיעי לעיר הוא השוני הבולט מהודו. בעוד שבהודו המקומיים מאוד
לבושם מערבי בערים וגם בחלק ניכר מהכפרים, המוזיקה עדכנית, אפשרויות הבילוי מתקדמות וסוף סוף אפשר לאכול בשר אחרי ימי הצמחונות המתישים בהודו, שם הבקר הוא קדוש. בכלל אחת האטרקציות למטיילים בנפאל הוא שפע הבשר המוצע למכירה ולראווה בדוכני האוכל ובמסעדות.
קטמנדו הייתה מחולקת בעבר למספר ממלכות, כל ממלכה התרכזה סביב כיכר שבמרכזה ארמון. שלוש כיכרות המלך מתרכזות באזור עמק קטמנדו: הראשונה בבירה עצמה, השניה בפאטאן הסמוכה והשלישית בבהאקטפור. כיום הכיכרות משמשות בעיקר כאתרי תיירות, לאלה שבאים לחזות במקדשים הרבים ובמבנים היפים, בהם שפע מוטיבים של בנייה אסייתית מסורתית.
בכיכרות קבעו גם את משכנם המון אנשי רוח, דת ופילוסופיה, המפיצים את אהבתם לעולם ואת תורתם, על מדרגות המקדשים ולאורך הגנים. כמובן שכדאי לבקר גם בפתאן הסמוכה המפורסמת בקרב הישראלים בזכות פסל ציפור האבן שם תמיד ניתן למצוא חכמולוג שישיר בקול "תעוף, תעוף, תעוף... תעוף ציפור האבן" מהשיר המפורסם של גלי עטרי.
קטמנדו היא עיר בירה צבעונית וקסומה. נדמה לעיתים כי היא בנויה רק בשביל התיירים ולמענם. אזור התיירים המרכזי בעיר הוא הטאמל. שם, מתנקזים כל התיירים המגיעים לעיר. ניתן למצוא שם מלונות ואכסניות החל מדרגת כוכב ועד לארבעה כוכבים. המלונות הם לא פאר אבל גם לא מנתקים אותך מתחושת היופי המיוחדת שאופפת את העיר. העוני ברחובות מורגש אבל לא במימדים של דלהי.
היופי שבאזור הוא בזכות חנויות הצמר, הפרוסות לאורך הטאמל ומציגות מגוון מוצרי צמר המיוצר בכפרים. שלל דוגמאות, הדפסים וצבעים של בגדים מצמר "יאק" ו"פשמינה" מוצגים לראווה ברחובות ויוצרים מראה ויזואלי יפהפה המפיץ אור וצבעוניות על העיר. מחירו של אריג צמר איכותי יכול להאמיר עד ל-60 שקלים אבל כמובן שניתן למצוא גם זול יותר.
חנויות מיוחדות נוספות הן חנויות המוזיקה וכלי הנגינה, שמוכרות מלבד חלילי עץ ייחודים וכלי קשת ומיתר, גם אלפי אלבומים של יוצרים מכל העולם. למעשה, כל הדיסקים בחנויות הם צרובים אחרי שקיבלו אותם מתיירים. בעלי החנויות משכפלים אותם ומוכרים אותם ב-3 שקלים בלבד.
בזמן שאני טיילתי בעיר לא ניתן היה להימנע משיר ישראלי שהושמע ללא הרף בתוך החנויות והמוכרים הנפאלים לא הפסיקו לזמזם אותו. אומנם לא היכרתי אותו, אך מהר גם אני התחלתי לזמזם, יחד עם המטיילים הנוספים: "כל הזמן אני חושב עליה". רק כשהגעתי לארץ, הבנתי כי מדובר בשיר השנה ושהטיבטים אכן היו מעודכנים.
ה"מומו" הוא המאכל המקומי של נפאל שמקורו בטיבט, ובכל מסעדה בעיר מוצבים עשרות סירי קומות ענקיים עם אדים מסביבם. מדובר במיני קרעפלך ממולא בבשר באפלו, ופרט אליו האוכל בעיר הוא מגוון.
ניתן למצוא ממאכלים נפאלים אותנטים ועד למסעדות איטלקיות המתמחות בפסטה ואפילו כמות לא מבוטלת של מסעדות ישראליות, המנסות להתחקות ולייצר חומוס טעים וטחינה מוצלחת. אבל, הארוחה הישראלית הקלאסית, שניצל, חומוס וסלט ירקות, די עלובה ביחס למסעדות זהות בארץ ומומלץ לוותר על התענוג.
ולפני סיום, שתי עובדות שדי מוסכמות על רוב המטיילים: הראשונה היא, המחירים המופקעים בשווקים, שמאלצים את המבקר להיכנס למלאכת התמקחות מתישה עם המוכרים, שיודעים שבמערב הכל נמכר בעשרות מונים יותר. והשניה היא בנות נפאל היפות, שמצליחות לבלבל כל תייר בקסמן המיוחד, תווי פניהן המיוחדים וצניעותן. לצערם של המטיילים, בשל אמונתן ודתן הנוקשה, הן כנרות חנוכה, לראותן בלבד.
הכותב הוא מדריך טיולים בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
