וושינגטון בלי הפסקה
המהפך שעובר על ארצות הברית לא פסח גם על וושינגטון. מכרך פקידותי ומנומנם, הפכה הבירה לזירה תוססת של אירועים ובילויים. טל שניידר רק חזרה משם, וכבר מתחילה להצטער
להתרגשותן היו שותפים עוד 2,000 ילדים מרחבי עיר הבירה שקיבלו הזמנה למסיבת ה"האלווין" בבית החשוב במדינה. הזאטוטים המחופשים הרוויחו ממתקים ומתנות, וגם זכו בהצצה לעבר הבנות הראשונות - מאליה וסשה - שחגגו את החג האהוב בפעם הראשונה בבית הלבן. יותר מאוחר, במוצאי שבת, אירח הזוג הנשיאותי את עובדי הבית הלבן ועוד מאות מוזמנים, עם משפחותיהם וילדיהם, למסיבה גדולה.
מישהו שאל את עצמו איך השתנתה וושינגטון מאז כניסתו של אובמה לבית הלבן? השתנתה, השתנתה. שינוי אדיר. בעיר שמכוסה בקרח חמישה חודשים בשנה, שבה דיפלומטים הם עושי השמייח במסיבות, בעיר כזו הדורה והדוקה, הנשיא אובמה מותיר חותם ברור של הבליין הראשון באומה.
לוושינגטונים יצא שם של אנשים חסרי שיק. שיעור גבוה של האוכלוסייה, כולל בפרברים, הם אקדמאים וקרייריסטים, שיודעים לחשוב טוב יותר ממה שהם יודעים להיראות. ההפך הגמור מניו יורק, עיר הטרנדים והחגיגות. וושינגטון היא עיר של מבוגרים שנוסעים הביתה בפקקים וסוגרים את היום בפרברים.
גם אובמה, עד לפני שנבחר לנשיאות, לא האיר את פניו לעיר. הוא שכר לו סתם דירה והשאיר את מישל והבנות בבית בשיקגו. כל יום שני היה טס לעבודתו כסנאטור בגבעת הקפיטול, בערבים אכל פיצה קפואה ובימי שישי טס חזרה הביתה לשיקגו האהובה. אבל ברגע שסיים את הקמפיין לנשיאות ובמיוחד מאז שמישל חזרה לגור איתו בעיר הבירה בקביעות, הוא שב להרגליו הקודמים: לצאת לאירועים, למסעדות, לשבת עם חברים, ללכת לצפות במשחקים, לחרוש את מגרשי הגולף הפתוחים וגם את אולמות התיאטרון. וזמן לנהל את המדינה נשאר לו? כמעט שלא.
וושינגטון של אובמה לא דומה לוושינגטון של בוש: היא הפכה לעיר שבה אפשר בלי מתכוון לפגוש את הנשיא בסיבוב. לפני כמה חודשים יצאו בעלי ובני הבכור למשחק של הוושינגטון וויזארדס (קבוצת ה־NBA של העיר), באולם וורייזון הענק במרכז העיר. קצת אחרי הנקניקייה ובעוד הם מתארגנים לעודד את הקבוצה המקומית עם אצבע הספוג הענקית הכחולה, הגיחה הפתעה לתוך האולם. מוזר, כי לא היו שם שום תורים בבדיקה
קשה למנות את כל המסעדות שאותן פוקד הנשיא בקביעות. למשל דוכן הצ'ילי של בן, מסעדת פועלים פשוטה בה מוגשת המנה החביבה על הנשיא: צ'ילי מעושן למחצה; או מסעדות ממוצעות יותר, כמו אקווינוקס, אליה לקח את מישל לחגוג יומולדת 45 בשנה שעברה.
כיאה לאחד מהחבר'ה, דואג הנשיא באופן אישי לעסקים המקומיים, מתחשב בצלמי הפפראצ'י שרודפים אחריו בלילות הקרים ומתיר לצלמו ליד כל שף מקומי אחרי שמילא את קיבתו בשלל מטעמים. ואגב, למרות נתוני אבטלה קשים באזור הבירה, ניכר שוושינגטון של אובמה היא יעד תיירותי מועדף. העם האמריקאי שמח לנסוע לעיר המתחדשת, שבה השינוי לא נותר רק סיסמה.
הנשיא בוש ורעייתו לורה לא היו מן הטיפוסים העירוניים, בלשון המעטה. כמו חוואים מן המערב הם העדיפו לסגור את היום בתשע בערב במיטה. הם נותרו אדישים כלפי הסצינה הקולינרית העשירה של העיר ומבחינת תמיכה בתרבות המקומית, הם הסתפקו בארגון והפקת פסטיבל הספרים ובביקורים נדירים מאוד לתיאטרון. האירוע הגדול ביותר הקשור למזון והנשיא בוש, היה אותו פרצעל אומלל שנתקע לו בגרון כשצפה לבדו במשחק ספורט. הנשיא כמעט נחנק ונזקק לעזרה ראשונה ולבירה קרה, כמובן בתוך ד' אמותיו של הבית הלבן. ושיהיה ברור, כל מי שפגש אי פעם את הנשיא ג'ורג' בוש, יודע שמדובר באיש מאוד חברותי, אוהב אדם, אוהב טבע, אבל הוא העדיף ספורט אינדבידואלי, כמו רכיבה על אופני שטח, על פני משחק כדורסל עם חברים טובים.
בוושינגטון קיימת אופנה של ירידה כסאח על העיר. כל פוליטיקאי מתחיל יודע להגיד לציבור שומעיו שהוא לא יהיה וושינגטוני טיפוסי; שהוא לא יתערה בעיר; ושלמשך כל הקדנציה שלו הוא לא ישכח לעבוד עבור הקשישה מן המסדרון של צפון אורגון. אומרים ולעתים נדירות עושים. לא כך עם משפחת אובמה, שהחזירה לקהילה המקומית את הכבוד האבוד. אף שלתושבי העיר אין זכות הצבעה לנציגים לקונגרס, עכשיו הם מרגישים שיש מישהו שמייצג אותם בסצינת הבילויים המקומית.
נא להמתין לטעינת התגובות
