חומה של תקווה: טיול אופניים לאורך חומת ברלין
לפני 20 שנה בדיוק נפלה חומת ברלין. ג'יין דנפורד יצאה לטיול אופניים יפהפה ומעורר אימה במסלול חדש העובר בין יערות ואגמים, דרך "רצועת המוות" ועד ואנזה, שם תוכנן "הפתרון הסופי"
לא הרחק תקוע באדמה צלב עץ הנושא 17 שמות. המראה הלא־הרמוני הזה הוא למעשה חלק קטנטן של חומת ברלין המסתתר ביער, מדרום־מערב לעיר. אני מתקשה לדמיין שאת השלווה הזו הפרו פעם בטון, מגדלי שמירה, זרקורים וכלבים.
בילדותי דמיינתי את חומת ברלין כקו ישר המפריד בין המזרח למערב, ותהיתי מדוע האנשים לא הולכים פשוט לשני הקצוות ועוקפים אותה. כעבור שנים רבות רותקתי לסיקור הטלוויזיוני של הפלת אותה חומה. גם אז, לפני 20 שנה, עדיין לא תפסתי שמדובר למעשה בלולאה שאורכה 160 ק"מ, המנתקת את מערב ברלין ממזרח גרמניה.
לכבוד אירועי ה־20 נפתח באחרונה מסלול המתאים להולכי רגל ולאופניים, העוקב אחר התוואי המתפתל של החומה כולה. המסלול (Mauerweg) מחולק ל־14 קטעים ובהם שילוט ברור, וניתן להגיע לנקודות ההתחלה והסוף של הקטעים בקלות באמצעות רכבת או רכבת תחתית.
המסלול מתחיל בכיכר פוטסדאם, כיום במרכז ברלין המאוחדת. יותר מ־40 ק"מ של חומה עברו בלב העיר. אך כיוון שרוב הברלינאים נחושים למחוק כל עדות לקיומה - רק מעט מאוד ממנה השתמר. לעתים קשה מאוד לדמיין היכן בדיוק היא עברה, אף ששתי שורות של אבני ריצוף עגלגלות מנסות לעקוב אחר התוואי שלה. "צ'ק־פוינט צ'רלי" הוא הנקודה המוכרת ביותר, ושם שוחזר בית המשמר.
ברחוב ברנאואר נותרה האימה במלואה:
אך עד מהרה משאירים מאחור את מוקדי התיירות הפופולריים. רוכב האופניים מוצא את עצמו מדווש לאורך גדותיה של תעלת טלטו, חוצה שדות ויערות - ומדי פעם צצה איזו אנדרטה שמזכירה לו היכן הוא נמצא. באלכסנדרפלאץ העליתי את האופניים על רכבת ונסעתי לוואנזה, שכונה ציורית על שפת האגם, אשר בווילה שלגדותיו תכננו הנאצים את הפתרון הסופי.
עד מהרה אני שוב על האופניים, רוכבת דרך יערות פוטסדאם על גשר גלינקה, שעליו התבצעו חילופי סוכנים חשאיים בין ממשל מסך הברזל למערב. מסביב ניצבות הווילות שבהן השתמשו הנאצים. באחת מהן התגורר וינסטון צ'רצ'יל בימי ועידת פוטסדאם ב־1945. כיום הן משמשות בעיקר למגורי ברלינאים עשירים.
אני חוזרת העירה בזמן ומספיקה לספוג מעט מהאווירה התוססת של ברלין במאה ה־21. "אתה מרגיש כמו לוזר אם אינך מצייר או מנגן בגיטרה", אומר לי החבר הברלינאי שלי, "כל אחד כאן הוא אמן מסוג כלשהו". הוא לוקח אותי לפרנצלאוארברג. אני עושה סיבוב במועדונים וברים, וכשאני עוזבת ב־3 לפנות בוקר - החגיגה רק מתחילה.
למחרת אני נוסעת ברכבת צפונה להרמסדורף, לעוד קטע רכיבה במסלול החומה לאורך 15 ק"מ. מתחנת הרכבת מובילים שלטים המנחים לגבי המסלול, דרך רחובות פרבריים ולעבר שמורת טבע. לא הרחק נמצאת העיירה המקסימה לובארס, עם הכנסייה החמודה ואולם הנשפים שלה, שכיום הוא בר־מסעדה עם תקרת פרסקו.
אני ממשיכה לרכב וחולפת על פני אגם שיובש חלקית בעת בניית החומה ועכשיו שוחזר. בעודי רוכבת באחו לאורך מה שהיתה פעם "דרך הפטרולים", אני רואה את ברלין באופק. אני נהנית מאוד מהרכיבה - עד כדי כך שאני מוותרת על הרכבת בחזרה מוולאנקשטראסה וממשיכה לעקוב אחר השילוט כל הדרך חזרה לפארק החומה (Mauerpark).
זהו יום ראשון, ושוק הפשפשים תוסס. יש מופעים על הדשא, ומהיער נשמעים הדים של מסיבה. במופע קריוקי ברלינאית צעירה עושה כמיטב יכולתה כדי לחקות את דמות הילדים "האנה מונטנה". בשעת אחר הצהריים שטופת שמש כזו, זוועות העבר הופכות לזיכרון רחוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
