אומרם מיכאל איבנהוב, הגורו היחיד שלי
השנה: 1977. זוהיר אליה מגיע לראשונה לבונפן, לחווה של אומרם מיכאל איבנהוב. אתו מאות תלמידים נוספים האופים לחמים צרפתיים, עובדים בשדות, לומדים ללעוס את המזון בדממה ומעל הכל - לאהוב
אומרם מיכאל איבנהוב באדיבות: פרוזבטה
השנה: 1977. אני מגיע בפעם הראשונה לבונפן, צרפת, ומוצף בתחושות חדשות, מיוחדות מאד, שכמותן לא הכרתי קודם. הרגשתי שאני חוזר הביתה, כאילו כבר הייתי כאן פעם. ואמנם, השאלה הראשונה שהפנה אליי המורה אומרם מיכאל איבנהוב כשפגש בי לראשונה, היתה: "האם כבר היית כאן פעם?" והייתה לשאלה הזאת משמעות ענקית בעיני. אולי כבר הייתי כאן פעם? הכיצד ייתכן?
הסתובבתי בחווה, התבוננתי באנשים העובדים בשדות, באלו העובדים עם המכונות החקלאיות ובאלו העובדים במאפיית הלחם והעוגות. למקום הזה נמשכתי במיוחד, לא בגלל הריח המדהים, ולא בגלל העוגות הצרפתיות הטעימות להפליא, אלא בגלל האווירה. כולם עבדו בהתנדבות ובמרץ שלא הכרתי קודם.
הסתובבתי בין האוהלים ונפנפתי שלום בידיי לכולם, מתוך תמימות אמיתית שמעולם לא איבדתי. המקום היה אפוף באור מיוחד, אור של אהבה, אור של חוכמה, אור של אמת ושל עבודה, של נתינה. מכל עבר צצו אנשים שחיוך ענקי מרוח על פניהם. שנת 1977, תודו, לא היתה בדיוק תקופה שבה אנשים חייכו בכל מקום בעולם. החלטתי להתנדב ולאפות עוגות ולחם, וכאן גם למדתי את מילותיה העסיסיות של השפה הצרפתית הקשורות בקמח, מים, לחם ועוגות.
מטפסים אל סלע הזריחה
מדברים אל מלאך האש באדיבות: פרוזבטה
בשולי המחנה היתה גבעה בגובה 300 מטר, בערך. בפסגתה היה סלע שהרבינו לטפס אליו. גם המורה איבנהוב נהג לעלות אל הסלע מדי בוקר. בן 77 שנים היה באותה שנה, אך כמו כל אחד מאיתנו עלה וטיפס, כאילו היה בן 30 שנים, בכל עוצמתו וכוחותיו, שרירי וזריז. גם אני טיפסתי בקלילות רבה, שאינני יודע מהיכן נחה עליי. הייתי מטפס אל ההר ומתיישב לי בין העצים כדי לנשום אוויר צח ולהתבונן באורה המוסתר מאחורי ההרים של השמש העולה.
שעות רבות של מדיטציה לקראת זריחה רכשתי. כטייס בחיל האוויר המלכותי של השמים חשתי. כאשר השמים מעוננים עדיין, לא נקיים מחשכת הלילה, ורק ניצוצות ראשונים של אור מתקדמים לקראתנו בצבעי הוורוד, האדום והכחול, מתערבבים בין העננים האפורים והמפחידים. ולהפתעתי הרבה, ברגע עצמו שבו הופיעה השמש, נעלמו העננים כלא היו. מופלא הדבר בעיני, כיצד ייתכן? ובכל פעם באותה עוצמה, באותה מהירות. נעלמים ואינם.
בזמן הזריחה נהג המורה לדבר אל המלאכים: אל מלאכי האש, האוויר, המים
והאדמה, והוא גם לימד אותנו תפילות ייחודיות לכל אחד מ-72 המלאכים הנזכרים בקבלה. כעבור שעתיים של תרגולי נשימה מרתקים שנערכו שעה לפני השריחה ושעה במהלכה, היינו קמים כאיש אחד ומתכנסים סביבו.
לעיתים הופיעה בפנינו תזמורת הילדים שנגנה מנגינות נשגבות ומקהלת ילדים. הנאתו של המורה והנאתם של מאות הצופים היו לחוויה בלתי נשכחת בחיי. להתבונן ולהקשיב לשירת המלאכים הקטנים האלה, היפים, שבאו ועשו מלאכת קודש כדי להנעים עוד יותר את מלאכת המדיטציה והתרגול היומיומי.
עם ירידתנו מטה, תוך כדי עצירות מספר על צלע ההר, המורה היה זורק מדי פעם בדיחה משעשעת, כולו התלהבות ומרץ. מדי פעם אמירה על העולם, מדי פעם כמה שורות ומשפטים על עתידו של העולם ומה חשיבותה של פעילות מוזיקלית של ילדים, עם בוקר. צחוק פינו היה ממלא את היער בקולות נעימים ומרנינים. לאחר מכן, ידענו כולנו להתכנס סביב המורה בחלקת תרגילי התעמלות הבוקר. תרגילים שמשחררים שרירי מדיטציה ושרירי עבודה בשדה ובמאפיה.
מדיטציה של המזון
איבנהוב באולם הגדול באדיבות: פרוזבטה
באולם ההרצאות הסביר לנו את משמעות השיחה שלו, התפילות שלו אל מלאך האוויר והרוח. האם ייתכן שהמורה פונה באמת בתפילתו אל מלאך האוויר ומבקש ממנו לפנות את העננים כדי שנוכל להתבונן היטב בקרניה הזוהרות של השמש? האם ייתכן שיש לו שיחה ישירה עם המלאך הזה? כיצד יראה מלאך שכזה, המסוגל להזיז עננים עם בוקר? אלה היו שאלותיי.
איבנהוב עסק בשיחותיו בנושאים רבים: דת, אמונה ומלאכים כמובן; הקבלה היהודית ועץ הספירות וחשיבותם להתפתחות האדם; נושאים אוניברסליים ההכרחיים לקיום העולם; העבודה העצמית על האגו; הנדיבות והכרחיותה; החלוקה לאישיות ועצמיות; הטוב והרע באדם וביקום; כיצד לבצע תרגול יומיומי עם כל השיטות הרבות שלימד אותנו, כיצד לחיות נכון, לנשום כראוי, לאכול כראוי, ובעיקר - מעל לכול, לאהוב.
הרצאותיו היו מלאות בדיחות, צחוק והמון עומק ורצינות גם יחד. הוא ידע לשלב את העבודה הרוחנית עם הרגיעה. וכך גם האכילה בחדר האוכל הענק בו שהו לעיתים מאות ואולי אלפי אנשים, מתקיימת בשקט מוחלט. שמענו רק את קולות הציפורים ואת רחש עלי העצים. איש לא הקיש בצלחתו עם הסכו"ם. אכילה כזו היא יוגה של המזון. אכילה שהיא למעשה מדיטציה של המזון.
מרכיב עיקרי בהרצאותיו של המורה היתה היכולת שלו לקלוט את מחשבותיהם של הנוכחים באולם. על כך נדדו האגדות מפה לאוזן, במשך 60 שנות הוראתו. מספרים שאנשים שנכנסו להרצאותיו יצאו מהן שונים לחלוטין, לאחר שזכו לקבל הבהרה לכל שאלותיהם. המורה היה מניח מדי פעם לנושא העיקרי ומבקש מהנוכחים לשאול את שאלותיהם בדיבור ישיר. לאלו היה משיב בהרצאה שלמה.
אך לעתים, גם כאשר לא היה שואל זאת בצורה ישירה, היתה לו היכולת לקלוט את הבעיות שלנו, את הצרות והקשיים בחיים, והיה מוצא תשובה לכל אחד מהנוכחים. התחושה באולם היתה שהאהבה האלוהית פותרת את כל בעיות הקיום. אותה אהבה שהוא נשא בלבו והעניק לכל הנוכחים באולם. אהבה שאפשר היה לחוש בה כאנרגיה של חום, אור וחיים.
רבים הכירו אותו ברחבי העולם. עד כה נמכרו למעלה מחמישה מיליון עותקים של ספריו ב-45 שפות שונות. הספרים שתורגמו לעברית: "עוצמת המחשבה", "לקראת תרבות השמש", "יצירה אמנותית ויצירה רוחנית", "האור רוח-חיים", "הטבע האנושי והטבע האלוהי", "חוקי הזהב למען חיי היומיום", "תרבות חדשה, שמשית ואוניברסאלית".
NRG ניו-אייג' מזמין גם אתכם לכתוב על הגורו הראשון שלכם. אנא שלחו במייל טקסט בן 800 מילה (בערך). אם יש לכם תמונה של הגורו, שילחו גם אותה. אם בא לכם תוכלו לצרף גם תמונה של עצמכם. ויש גםפרטים נוספים
נא להמתין לטעינת התגובות
