המסלול האקדמי: ההוד וההדר של קמברידג'
בין הקולג'ים של קמברידג', שם הסתובבו בעבר דרווין, ניוטון וגם כנופיית הק.ג.ב, עולים ריחות של נובל וצלילים של מוצרט. ביקור בעיר האוניברסיטאית האנגלית המפורסמת
שתי האוניברסיטאות מרוחקות כ-90 ק"מ מלונדון, כל אחת מהן יושבת לגדות נהר משלה, בשתיהן ניצבים מבנים מרשימים בני מאות שנים, ושתיהן מציעות אווירה סטודנטיאלית ייחודית. לאוקספורד ולקמברידג' – אוקסברידג', בקיצור אנגלי אופייני - היצע תיירותי דומה. שתיהן מסמלות מורשת, ובתחומן למדו ובילו בני המעמדות העליונים של הממלכה. כיום לומדים שם בני כל המעמדות, אך אין בכך כדי לפגום במסורת או לגרוע מן היריבות בין שתי הערים.
קמברידג' מציינת עתה 800 שנים לתחילת הלימודים האקדמאיים בתחומה. לציון האירוע הגענו לעיר באמצע נובמבר 2009, ביום שבו הגיעה לשם גם המלכה אליזבת השנייה. ב-1209 נמלטו אל העיר מורים, רבים מהם כמרים, וסטודנטים מאוקספורד, שם זכו ליחס עוין מצד תושביה, אחרי שתושבת היער נאנסה בידי שני תלמידים. כיום, תחת מטרייתה של אוניברסיטת קמברידג' חוסים 31 קולג'ים שרובם עצמאיים בתחומי האקדמיה והמינהל. ביום ביקורנו השתתפה המלכה בסעודת צהריים במפואר שבקולג'ים, קינגס קולג'.
הקשר של האנגלים לבית המלוכה הוא בגדר מסתורין בעינינו. לעולם לא נבין מדוע ממתינים מאות מבני העיר לצאתה של אליזבת מן הקולג'. הרי אפילו השוטרים המקיפים את חומת המוסד אינם יודעים מתי צפויה המלכה להגיח מן השער המפואר. מתי תפסע אל מכונית הרולס רויס הממתינה לה בפתח. הצופים, ובהם צעירים לא מעטים הלבושים ברישול אופנתי, לא התרגשו למראה הפרופסורים ופרנסי העיר, שצעדו מעבר לגדר הביטחון, עטויים מחלצות שרד שנתפרו, כך נראה בשלהי המאה ה-19.
בעוד שקינגס קולג' והקאפלה המרשימה שלו נעלו את שעריהם לרגל הביקור המלכותי, יתר הקולג'ים המשיכו בשגרת יומם. כולם נבנו בצורה זהה פחות או יותר: המבנה העיקרי, ובו חדרי לימוד ומגורי סטודנטים, מקיף מדשאה רבועה. לא פלא שצורת המבנה מזכירה מנזר, שהרי לכמרים הייתה יד בהקמתם של מוסדות הלימוד בעיר האוניברסיטאית. ברבות השנים נוספה עוד חצר רבועה וסביבה מבנים נוספים. בגדולים שבקולג'ים תמצאו חצרות נוספות, שלישית ורביעית והלאה, שאל הצעירות שבהן צופים כבר מבנים מודרניים, יפים פחות, יש לומר.
מרכזה של העיר, שהיא בירת ההיי-טק של אנגליה, סגור לתנועת כלי רכב. הרחובות עמוסים בחנויות ובמסעדות, וכולם מצליחים להתקיים למרות הקניון עצום המימדים, גרפטון-סנטר שמו, שאינו מרוחק מהם (תמצאו שם חניון רב קומות אך הגבילו חנייתכם לארבע שעות). המדרחוב הראשי של קמברידג', ששמותיו הם סידני, ברידג' ומגדלן - תלוי היכן אתם עומדים - צפוף תמיד בשעות היום, אך אורותיו כבים מיד לאחר השעה שבע בערב. מקבילו נושא את שמותיהם של שלושת הקולג'ים הגדולים: קינגס, טרינטי וסנט ג'ונס, הגובלים בו, בעוד שמצדם האחר הם נושקים לנהר ששמו קם.
באנו לעיר בעיקר כדי לשוטט בין הקולג'ים. זהו מראה
בנתיב ההליכה מן החניון אל מרכזה של העיר נוגעים תחילה בכרייסט'ס קולג'. זה אינו מן המרשימים שבקולג'ים, אך הוא מתהדר בבוגר מפורסם, צ'רלס דרווין. ב-2009 ציינו בשפע אירועים 200 שנים להולדתו. דרווין, מחברו של "מוצא המינים", ביסס את תיאוריית הברירה הטבעית על סמך הידע שצבר במסעו המפורסם לדרום אמריקה ולאיי גלאפגוס, על סיפונה של הספינה הביגל. החוקר שהה בקמברידג' רק שלוש שנים וכסטודנט טיפוסי, כאז כן עתה, רק חלק מזמנו הוקדש ללימודים: הוא שתה מעל למידה הראויה, אכל מיני בשר אקזוטיים במסגרת המועדון שבו היה חבר, רכב על סוסים וגם אסף חיפושיות. במקביל לא שכח להתעניין במדעי הטבע. כרייסט'ס קולג' שימר את חדר המגורים של דרווין, והוא פתוח למבקרים בשעות מסויימות. בספריה הישנה של הקולג' שמורים מכתבים שלו ולכבוד שנת ה-200 הוצב פסלו ב"חצר החדשה".
השוער הלבוש במעיל כנפות וחבוש בצילינדר, חביב ופטפטן, לא שכח לציין באוזנינו בגאווה שגם הנסיך צ'רלס הוא בוגר הקולג' הזה. למרות עיסוקיו האינטנסיביים בקשרי נישואין והתרתם בדרכים קיצוניות, הספיק הנרי השמיני לייסד את טריניטי קולג' ב-1546. מאז ועד היום הכניסה לקולג' היא מרחוב טריניטי, דרך "השער הגדול", שכשמו כן הוא. השער מוביל אל חצר רחבת ידיים, שבמרכזה מזרקה. הקאפלה, שהיא אחת מצלעותיה של החצר, תפיק מפיכם קריאת התפעלות. אם יתמזל מזלכם תזכו להאזין לנגינת העוגב.
ניוטון לא היה הבוגר המפורסם היחיד של טריניטי קולג', ששלח 32 מבוגריו לשטוקהולם לקבל את הנובל. בוגרים מפורסמים נוספים שלו הם המדינאי והפילוסוף בן המאה ה-16 פרנסיס בייקון, אנשי העט ולדימיר נבוקוב, טניסון ולורד ביירון, הפילוסופים ברטרנד ראסל, שכבר הזכרנו, ותלמידו ויטגנשטיין וכן שישה ראשי ממשלה בריטיים ואחד הודי.
מותר להניח שהקולג' מתהדר פחות בעובדה שחברים אחדים ב"כנופיית קמברידג'" הם בין בוגריו ומוריו. קים פילבי, דונלד מקלין, גאי ברג'ס ואנטוני בלנט התגייסו לשרות המודיעין הסובייטי בשנות ה-30 של המאה הקודמת, מתוך מניעים אידאולוגיים. כולם החזיקו במשרות בכירות, חלקם בשרות החוץ של בריטניה, וכולם שרתו את הק.ג.ב עד לשנות ה-50. פילבי, ברג'ס ומקלין נמלטו למוסקווה. בלנט, שלימד בטריניטי והיה זה שסייע בגיוסם של האחרים, המשיך לייעץ למלכה בנושאי אמנות. הם היו חברים באגודה סודית (The Apostles) שהוקמה כבר ב-1820. עיקר עיסוקה של חבורה אליטיסטית גברית זאת (נשים התקבלו לראשונה רק בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20) היה בוויכוחים ודיונים. אין ספק שתולדותיה מלמדות על האווירה ששררה באוקסברידג'. במקביל, צמחה ממנה גם חבורת בלומסברי הלונדונית, שזכתה לפרסום בזכות הסופרת וירג'יניה וולף.
הקולג' השכן, סנט. ג'והנס, ותיק מטריניטי. זהו השני בגודלו מבין הקולג'ים. הוא נפרש גם אל מעבר לנהר ויש לו תשע חצרות. אל תחמיצו את הגשר בעל המראה הווניציאני שבתחומי הקולג'. בביקורנו כאן לקראת צהריים, גילינו מודעה שבישרה על קונצרט שייערך באותו ערב בקאפלה של סנט. ג'והנס.
מקהלת הנערים של קלייר קולג' ותזמורת לונדונית עמדו להשמיע מיצירות מוצרט והיידן. הקאפלה הינה גולת הכותרת של ביקור בקולג' זה. האקוסטיקה המעולה ואווירת ההדר השוררת בה העצימו את ההנאה מן המוזיקה. לצד הקאפלה ראוי לציין גם את חדר האוכל והספריה, שהוקמו ורוהטו במאה ה-17. ראינו אותם יותר מפעם אחת בסרטי קולנוע וטלוויזיה. העובדה שהקולג' התפתח וגדל עם השנים יצרה ממנו מוזיאון לארכיטקטורה, באשר כל חצר והמבנים שנוספו סביבה, ביטאו את הארכיטקטורה של שנות בנייתם.
מזג האוויר הנעים העניק לנו הזדמנות לשוטט בגני העיר. כדאי להתמקד באלה המכונים The Backs, בין הנהר לכביש הטבעת, שמעניקים הזדמנות לראות את הקולג'ים במלוא הדרם, מצד הנהר. בימי הקיץ, גדוש הנהר קם בסירות המושטות בידי גונדוליירים מקומיים, או בכוחותיו של שוכר הסירה בעצמו. החתירה נעשית במוט ארוך הנוגע בקרקעית הנהר ודוחף אותה קדימה (Punting). למרות רוח הסתיו הצוננת, גם בעת ביקורנו נמצאו אמיצים שלא ויתרו על התענוג הרומנטי. פחות נועזים ניצלו את הזמן לישיבה באחד הפאבים הצופים אל הנהר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם