ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » בריטניה

שופינג מתחת לנהר: מה קורה במנהרת התמזה בלונדון?

מנהרה תת קרקעית שנבנתה מתחת לנהר התמזה שבלונדון הדהימה את הקהל במאה ה-19 והפכה לקניון, קרקס וגם זירה לפעילות מינית לא ראויה. באחרונה היא נפתחה מחדש למבקרים

בתחילת המאה ה-19 לונדון כבר הייתה עיר דחוסה ועמוסה, ונהר התמזה שחצה אותה לשניים הכביד אפילו יותר על הצפיפות. על מנת להקל על התושבים נבנו גשרים מעל הנהר – אז זרם ביוב מצחין – אבל כדי לאפשר לספינות לעבור, הגשרים היו צריכים להיות גבוהים במיוחד. חברת Thames Archway (מעברי התמזה) נוסדה ב-1805 במטרה להקים מנהרה שתעבור מתחת לנהר ותקל על התנועה בעיר.

תוכנית בנייה שאמורה הייתה להימשך שלוש שנים התארכה ל-18, אך בסופה הלונדונים קיבלו יריד תת קרקעי שוקק, שהוא בעצם מנהרת הרכבת התת קרקעית הראשונה בעולם ואולי, אם תרצו, הקניון התת קרקעי הראשון.

באמצע מרץ השנה נפתחה מנהרת התמזה לקהל למעבר ברגל בפעם הראשונה מאז שנסגרה לפני 145 שנים. באביב הקרוב גם אתם תוכלו לראות אותה – דרך חלונות הרכבת שתשוב לדהור שם.

המנהרה נחשבת לפלא עולם שמיני וכבר אז, במאה ה-19, הייתה אטרקציה תיירותית שמשכה 50,000 אנשים ביום פתיחתה. הפלא הוא פרויקט הכתר של מתכננה, הצרפתי מרק ברונל. עבור הפועלים שחפרו את מנהרת התמזה בעבודת יד היה מדובר בסיוט, שכן מימיו החולים של הנהר שתפקד באותם ימים כביוב פתוח לא הפסיקו לשטוף אותם בזמן שהם חפרו מתחת לנהר באתים, מוארים באור קלוש של מנורות גז. הפועלים, מעבר לכך שהיו נתונים לסכנת שריפה מתמדת מאש המנורות, גם נשמו את גז המתאן שמצוי מתחת לאדמה והתעלפו בממוצע פעם בשעתיים. שישה מהם מתו במהלך העבודות, אבל כנראה שרבים נוספים מתו לאחר מכן מכולירה ודיזנטריה כתוצאה ממגע עם המים.

המנהרה נפתחה לציבור ב-1843,

אבל במקום לשמש כציר לשינוע מטענים, היא הפכה לאטרקציה תיירותית עם שורה של חנויות שנבנו מתחת למים. באותם ימים רבים סירבו להיכנס למנהרה שעוברת מתחת לנהר, דבר שהיום אף אחד לא חושב עליו פעמיים. לכן, בהתחלה, מי שנכנס נחשב גיבור, וגיבורים במיוחד היו אלה שיצאו מהקצה השני עמוסים בחבילות של קניות מהמנהרה. ככל שהיית עמוס יותר, כך זכית ליותר הערכה.

בין הקשתות הניאו קלאסיות המבקרים יכלו לרכוש מזכרות, כמו פלאסקים (בקבוקי מתכת) של ג'ין, כריות לסיכות תפירה, תיבות למלחי הרחה, ספלי קפה וחותכי סיגרים. הסוחרים נהגו לעודד את המבקרים ולומר: אלה לא סתם מזכרות, אלה מדליות. אם הלכתם לאורך התעלה, אתם שייכים לאמיצים".

חוץ מקניות באותו עידן של טרום רשתות, היה אפשר לבוא למנהרת התמזה כדי לבלות. הופיעו שם בולעי חרבות, זמרי סרנדות מאתיופיה, רקדניות מהודו, זמרות מסין, עוגב שפעל על קיטור וניגן את "להיטי" התקופה ואפילו סוסי קרקס, שלא ברור איך הוכנסו לשם.
 

הצרות הגיעו כשמלבד קהל הסקרנים והקונים הגדול, החלו להגיע למנהרה גם בעלי מקצועות אחרים, כמו גנבים, כייסים או כאלה שמצאו בה מקום לפעילות מינית שמקיימים מחוץ לבית. בעלי חנויות התלוננו שלמרות שהחנות לידם אינה מושכרת לאיש, עולים ממנה קולות של "שני בני אדם בשיחה מאוד אנרגטית" (כך מתאר זאת רוברט האלס שהדריך במקום סיורים). הסוחרים סירבו להאריך את החוזים שלהם, והעסק החל לדעוך. ב-1865 המנהרה הועברה לידי חברת הרכבות של מזרח לונדון. היום עדיין ניתן לראות שם את הלבנים המקוריות וגם פיח שנותר מרכבות הקיטור שעברו בה מ-1869.

אם אתם בלונדון ונוסעים בטיוב בין Wapping ו-Rotherhithe, הצמידו את הפנים לשמשת הרכבת וחפשו את הקשתות העתיקות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...