הו, ברברה: זן היין שנחבא בין הגביעים

לזן האיטלקי ברברה יש תדמית של יין לא חשוב, שלא מצליח להרקיע שחקים כמו חבריו, אבל ביקב דלתון הגלילי יצרו משהו אחר לגמרי וישראלי. וגם: 3 יינות שמיובאים מטוסקנה

מני פאר | 26/2/2010 9:25 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

היין הכי מתאים לנגב יתו חומוס.
היין הכי מתאים לנגב יתו חומוס.  צילום: יחסי ציבור
יינית יקב דלתון נעמה מועלם 
זן הברברה מזנב באיטליה אחרי הסנג'ובזה, אבי הקיאנטי מטוסקנה, ויש הטוענים שכמויות כרמיו עולות על האלוף האדום מטוסקנה. לברברה אין ייחוס היסטורי מכובד כמו לסנג'ובזה, ומחירי יינותיו אינם מרקיעי שחקים כמו אלה של זן הנביולו, שגדל לידו בצפון איטליה. לברברה יש בעיית יחצנות ותדמית של יין לא חשוב. בהחלטה אמיצה נטעו אנשי יקב דלתון כרמים של ברברה למרגלות הר מירון בתקווה לשחזר את הישגיו בכרמי פיאמונטה.

יש טעם והיגיון בצעד הזה. הזן הזה מצליח מאוד במדינות חמות כמו ארגנטינה וקליפורניה, אף שאת המדליות קוטפים דווקא היקבים שנאבקו על שדרוג מעמדו בצפון הקר של איטליה. לעומת יינות היוקרה המופקים שם מענבי הנביולו, יינות הברברה נחשבו ליינות שולחן פשוטים ועממיים. אנשי העיירות הקטנות: אלבה, אסטי ומונפראטו החליטו להשקיע בו. הם טיפחו את כרמיו, דאגו לבציר מאוחר ומבוקר והעניקו לו תסיסה ארוכה והתיישנות בחביות אלון צרפתי קטנות ויקרות. ז'אקומו בראיידה היה נביא המהפכה של הברברה. הוא ביקר ביקבי קליפורניה בסוף שנות ה-70, ונדהם לגלות שהאמריקאים מפיקים יינות עתירי גוף וחומציות, שטעם הפרי שלהם משתלב נהדר עם ניחוח
העץ המשובח של חביותיו. כשחזר לאיטליה החליט להשקיע את כל הונו ואונו בזן שאבותיו מכרו במכלי פלסטיק עבור לירטות בודדות. בתו מוכרת היום בקבוקי ברברה מהכרמים הוותיקים של משפחת בראיידה ב-50 אירו ויותר.

נעמה מועלם, הייננית של יקב דלתון, יודעת שהר מירון רחוק מאוד מהאלפים: "הברברה שלנו נטוע בכרמים הקרים ביותר שיש לנו על הצלעות הצפון מזרחיות של ההר הכי גבוה בגליל העליון. לדאבוננו כל חורף אצלנו חם יותר מקודמו. בכל זאת אנחנו מצליחים לגדל ענבים שמאפשרים לנו להפיק יין אדום מעניין ומרענן ביותר. אני מיישנת אותו בחביות עץ שעברו בהן יינות קודמים כדי לא לעמת אותו עם הטניניות המודגשת של חביות חדשות. זהו יין גלילי בעל רמת אלכוהול לא גבוהה במיוחד שמתאים להיות היין האדום הראשון בכל ארוחה".

לדעתי, הברברה הוא היין המתאים ביותר לניגוב חומוס, לסלט חצילים או לשיפודי המנגל. הגירסה הגלילית של הברברה האיטלקי מתאימה לאוכל הישראלי הרבה יותר מהזנים האצילים הצרפתיים. השאירו את תחליפי הבורדו הישראליים למסעדות השפים. שימו את הברברה של דלתון בצידנית, וקחו אותו איתכם לכל שמחה מקומית. שתו אותו מעט צונן. ב-58 שקל תכניסו טעם חדש לחייכם.

שלושה יינות איטלקיים אדומים שמיובאים ארצה

פטוריה די ברבי
פטוריה די ברבי צילום: יחסי ציבור
פטוריה די ברבי, ברונלו די מונטלצ'ינו 2003

ברונלו הוא שמו של זן הסנג'ובזה שגדל בגבעות שליד העיירה המקסימה מונטלצ'ינו בטוסקנה. זה מעין שם חיבה שהוענק לענבים הכהים, הכמעט חומים שגדלים באקלים הקריר של הגבעות [600 מטר מעל פני הים] במערב טוסקנה. ברונלו זה "חומצ'יק" באיטלקית. שלוש שנים הוא שהה בחביות העץ, והדבר ניכר באיכותו. טעם הפרי מתובל ומזכיר יותר מענבים חומים ובשלים מרקחת שזיפים שחורים שהושרו באלכוהול. פטוריה די ברבי הוא יקב משפחתי ותיק שייצר יין כבר במאה ה-18. הידע והמסורת הפיקו פה ברונלו די מונטלצ'ינו קלאסי. הוא יתאים לכל מאכלי הבשר ובעיקר לגבינות הטובות בסוף כל ארוחה. אל תבזבזו אותו סתם על פסטה. 250 שקל.

אלגריני, פלאצו דלה טורה 2006
אלגריני, פלאצו דלה טורה 2006 צילום: יחסי ציבור
אלגריני,פאלצו דלה טורה 2006

זהו יין וואלפוליצ'לה קלסיקו ממחוז ונטו שהתחפש לאמרונה בשיטת הריפאסו. ההתססה של התירוש שלו עם ענבי האמרונה הסחוטים העניקה לו עושר מאוזן של שפע טעמים ושמרה על עדינותו המרעננת. לענבים המסורתיים של האמרונה, הקורבינה והרונדינלה הוספו מעט ענבי סירה. התוצאה היא יין שמזכיר בטעמו שוקולד קפה מריר.

צימוקי הקורבינה המיובשים הוסיפו לו שלד בריא ודשן שמונע מזן הסירה להשתלט עליו במתיקות פירותית. הפאלצו דלה טורה הוא יין איטלקי מודרני ומעולה א-לה סופר ונטו. וואלפוליצ'לה היה פעם יין שכונה בזלזול "ידידה הטוב ביותר של הפיצה". ביקב אלגריני הוכיחו שהאונולוגיה [תורת היין] המודרנית יכולה לעשות נפלאות בשדרוגיה. 133 שקל.

 
פרונוטו, ברולו 2004
פרונוטו, ברולו 2004 צילום: יחסי ציבור
 
פרונוטו, ברולו 2004

יין הנביולו הזה שהה שנתיים בחביות עץ, אז חיכו שעתיים לפחות מחליצת הפקק עד שתייתו המענגת. אם אתם מעדיפים את היין שלכם רגוע ומאוזן תחדררו אותו בכלי מתאים לפחות שעתיים. למרות שמקובל לחכות שבע שנים עד שהברולו מגיע לבשלות טעמיו, הברולו 2004 של פרונוטו מפתיע בשפע טעמיו ובנגישותו כבר היום. האם זה מפני שלפני עשר שנים רכש אנטינורי, מוביל המהפכה המודרנית של יינות איטליה, את יקב פרונוטו הוותיק? האם יש לנו כאן עניין עם ברולו מודרני? הניחוח הפרחוני שבקע מהגביע הזכיר זר ורדים. יש בו מרירות נעימה של שקדים שמחפה עליה מתקתקות פירותית של פרי הדר כמו לכל ברולו גדול. יין נפלא. 217 שקל.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ביקורת יין

בכל שבוע מספר מבקר היין על התרשמויותיו מבקבוק אחד, איך היה טעמו ומה היה טיבו

לכל הכתבות של ביקורת יין

עוד ב''ביקורת יין''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים