שבעת כללי הזהב של המורה הרוחני איבנהוב
אל תפעלו לפני שתדעו בבירור את הכיוון, הישארו ערניים לאורך כל היום, אל תבלבלו את עצמכם עם בליל של רעיונות רוחניים והעדיפו את הטעם של הדברים על פני התיאוריה שלהם. המתכון לחיים ערים
לפני שאתם מתחילים פרויקט בעל חשיבות, הדבר הראשון שיש לעשותו הוא להתכנס פנימה. כאשר אנו מוטרדים וחסרי כיוון אנו עלולים לעשות רק טעויות, לטשטש את הדברים או להרוס אותם. וזה הדבר שקורה לעיתים קרובות: אנו פועלים בפזיזות, בעיוורון והתוצאות אינן מבטיחות.
על מנת לפעול כראוי קודם כל יש לחפש את האור. זה אגב נכון גם בתחום הפיזי: אתם מתעוררים בלילה, בגלל רעש, משהו נפל ונשבר, או מישהו נכנס. האם אתם ממהרים ככה סתם, בחשיכה? לא, כי אתם יודעים שזה מסוכן מדי. קודם כל מדליקים את המנורה כדי לראות היטב, ואחר כך פועלים. ובכן, בכל מצב בחיים אתם קודם כל זקוקים לאור הדולק, זאת
לכן, לפני שמתחילים עבודה, ולא משנה מה גודלה, עליכם לרכז את מחשבתכם בעולם האור במשך כמה דקות ולבקש הדרכתו כיצד לפעול. התשובה תבוא בצורת רעיון או רגש מדויק, או בצורת דימוי סמלי. אם התשובה בהירה, אתם יכולים לפעול. אך אם אתם חשים היסוס, חשש, הטרדה או ניגוד, סימן שיש מכשול או אויב החוסם בפניכם את הדרך. במקרה כזה יש לדחות את העניין למחרת, ואז שוב לשאול ולהמתין לפני הפעולה, כדי שהדרך תהיה בהירה ופנויה כראוי.
ברגע שהתחלתם עבודה חדשה השתדלו להיות שקטים. רכזו את כל תשומת לבכם בתנועה הראשונה ובצעו אותה בצורה המדויקת ביותר, ללא טעות. חיזרו עליה בשנית, במהירות רבה, אך הפחיתו מעט את מהירותה. אז חיזרו עליה שוב, עד שתשיגו את הקצב והמהירות הרצויים. כך תגלו שהפעולה נעשית פשוטה וקלה יותר, ואתם ממשיכים לבצעה בשלמות. בכל הנוגע לתנועות או לפעולות שעליכם לבצע, אם ברגע הראשון ידעתם "להדפיס" את החותם הראשון כראוי, תוכלו לחזור ולבצעו לעד בצורה הנכונה.
טעויות שאתם עושים בהווה בתחום כזה או אחר נובעות מכך שבעבר, מבלי להבחין בכך, "הדפסתם" בתוככם חותמות פגומות. הכול התחיל עם התנועה הראשונה, הפעולה הראשונה, הקשר הראשון שנוצר עם החפץ או עם האדם שפגשתם: משום שלא השתדלתם ולא הקפדתם נעשו שגיאות. כעת, אתם נושאים בתוצאות ובמשך הזמן הטעויות מצטברות ומחריפות. קשה מאוד לתקן בהווה את טעויות העבר שנטבעו היטב בתוכנו, אך קל ללמוד לחקוק כראוי את הדפוסים החדשים.
רק לעתים נדירות האנשים מודעים באמת להרגליהם האינטלקטואליים. האחד, עם תחילת עבודתו נעשה מייד מכווץ ומעוצבן. השני, פסימיסט, חושש וביקורתי בתגובתו הראשונה בפני כל מצב חדש. השלישי מתמרד, הרביעי נרתע. אך היות ומדובר בהתנהגות בלתי מודעת, אין להם אפשרות לתקנה. וכך, בכל הזדמנות ימצאו תירוצים כדי להגיב בצורה שלילית.
הדבר הראשון שיש לעשותו הוא ללמוד את עצמכם, כדי לדעת מהן צורות התגובה שלכם. מרגע שתתחילו לראות בבירור את עצמכם, תרכשו כך אמצעים להתמודדות עם המצבים החדשים ומייד תזכו להשראה כדי להפעיל את כל האפשרויות הנמצאות בתת מודע, במודע ובעל מודע שלכם. בצורה זו תתקדמו מדי יום, הודות להרגל ולהתמדה ללמוד את עצמכם ולהיות צלולים בידע שלכם את עצמכם.
לתשומת הלב יש היבטים רבים. הידוע ביותר הוא אותו שימוש ההכרחי כדי לבצע עבודתכם כראוי, להקשיב להרצאה או לקרוא ספר. אך קיימת תשומת לב אחרת, המכונה גם התבוננות עצמית. היא כוללת מודעות של כל רגע ורגע במשך היממה לכל דבר שעובר דרכנו, ומטרתה להגדיר את השאיפות, המחשבות והזרמים שחולפים בתוכנו. תשומת לב זו עדיין איננה מפותחת כראוי. לכן, ברגע שצריך לפתור בעיה או להבין שאלה חשובה המוח עייף ואפל למדי, ואז דבר אינו מתבצע כראוי. כדי שהמוח יהיה צלול ופנוי תמיד, עליכם להיות דרוכים, זהירים וחסכניים, ולהקפיד על המידה הנכונה בכל פעילויותיכם. אחרת, גם אם האמת הגדולה מכל תופיע בפניכם לא תבינו דבר.
מי שרוצה להצליח בכל המצבים בצורה הגיונית ונבונה, חייב לכבוש את מחשבתו בערנות ובדריכות. מי שאיננו דרוך ועוצם את עיניו חשוף לכל הסכנות. אין גרוע מאדם שחי בעיניים עצומות. עלינו לעשות הכול כדי שעינינו תהיינה פקוחות, כדי להיות מודעים ללא הרף למצבי התודעה שבהם אנו נמצאים. רק מי שעיניו פקוחות תמיד הוא בעל התבונה של החיים הפנימיים, בעוד שאדם ישן יהיה מופתע ומבולבל מול כל דבר שמופיע בחייו.
ובכן, עליכם לשמור על ערנות פנימית, על הערנות של כל הדחפים הטבעיים, כדי שתדעו תמיד מה עובר בפנימיותכם. לשם כך לא די בביצוע מבחן תודעתי מדי ערב. עליכם להיות מסוגלים לומר בכל רגע של היום מהן השאיפות, המחשבות והרגשות שחולפים דרככם, לדעת מהו מקורם וטבעם ולהיות מסוגלים, אם יש צורך בכך, לנקוט אמצעי זהירות ואף לתקן את הנזק.
במציאות היומיומית רואים את אנשי כוחות ההצלה והחירום ברגע שמתרחשת תאונה: בתחום הפיזי אנו מוצאים שזה לגמרי טבעי לתקן מיידית את כל הנזקים. אך לעומת זאת, בתחום הפנימי אין יודעים מה לעשות ומניחים להרס להשחית הכול מבלי להגיב. ובכן, יש לשנות זאת וחייבים להתבונן בתוכנו חמש, עשר, עשרים פעם ביום כדי לבחון מה צריך לתקן ואסור להמתין. אחרת, זה עלול להיות מאוחר מדי ואתם עלולים למצוא עצמכם חסומים ומחוסלים
כדי לבצע עבודה רוחנית אמיתית יש לדבוק בפילוסופיה אחת ולהעמיק בה. אחרת הגוף הנפשי יעבור בדיוק אותו תהליך שעובר הגוף הפיזי. אם אתם אוכלים בליל של מזונות מסוגים שונים, אתם נופלים למשכב. כך גם הקיבה הנפשית עלולה לחטוף קלקול קיבה מכל הדברים שאתם מאכילים אותה. מה אתם מתכוונים לעשות עם ערבוב המסורות ממצרים, הודו, טיבט, אפריקה, סין, יהדות והתרבות האצטקית? אילו, לכל הפחות, היה המבנה הנפשי שלכם יציב דיו כדי לדעת כיצד לכוון עצמכם כראוי בין כל המרכיבים האלה!
העניין הוא שרבים מתקשים להבין בבהירות שיטה פילוסופית אחת, אז לאן יובילם הרצון לקרוא ולדעת הכל? לאבד את הראש לחלוטין, זה ברור. אחר כך יאשימו את הרוחניות בכך שהיא מעמיסה על האנשים יתר על המידה. זו לא אשמת הרוחניות שאנשים מדמיינים לעצמם שהיא כמו שוק או בזאר שבו ניתן למצוא כל מיני גירויים, ואפילו גירויים מסוכנים ביותר, כמו סמים, מאגיה שחורה ומיניות חסרת מעצורים. הגיע הזמן להבין שרוחניות אמיתית היא להיות אתם עצמכם: הביטוי החי של התורה או הפילוסופיה שבה בחרתם.
נסו להבין היטב את ההבדל שקיים בין העבודה הרוחנית והעבודה השכלית. למשל, יש בידיכם תפוח זהב, ואפשר ללמוד עליו דברים רבים מבחינה שכלית: מקורותיו, ההיסטוריה שלו, משקלו, צורתו, מרכיביו, היסודות הכימיים שכלולים בתוכו, הדרכים השונות לשימושיו ואפילו סמליותו. אך העיקר הוא לטעום את התפוז הזה. זוהי העבודה הרוחנית. לא לאסוף ידע תיאורטי, אלא לממש בדרך מעשית. דרך זו קשה יותר ודורשת מאמצים רבים, אך זהו התנאי היחידי לשינוי האדם.
אל תחקו אנשים הממהרים ללכת אחרי מרצים בקיאים בתחומי החוכמה והמדע של מורי העבר, מבלי לראות בבירור כיצד הם עצמם נותרו קטנים, קטנוניים, חלשים וחסרי יכולת לנהל את חייהם בהיגיון. זה מגוחך. זוהי איננה הרוחניות.
כאשר לגבר או לאישה יש יכולות אמנותיות, מדעיות או ספורטיביות, כולם מתפעלים ומכבדים אותם. איש לא בודק אם הם טובים, ישרים, הגונים ונדיבים. לא כולם מסתכלים על הכישרון, מעריצים אותו ומנסים לפתחו. כעת, כדור הארץ מלא כישרונות. זה יוצא מהכלל, איזה גודש! אך מדוע כל היכולות, המיומנויות והכישרונות לא מסוגלים להציל את העולם? בדיוק, משום שאין די בזה. נפלא לגלות אנשים שזכו מההשגחה העליונה לסגולה: להיות משורר, מוזיקאי, פיזיקאי, כלכלן או שחיין.
העולם זקוק לאנשים המסוגלים לממש את האיכויות המוסריות הרבה יותר מאשר לאנשים עם הכישרונות האמנותיים, המדעיים או הספורטיביים. ובכן, אל תתרשמו יתר על המידה מהמוכשרים והבקיאים ולעולם אל תיקחו אותם כאידיאל לחיקוי. האידיאל שלכם חייב להיות האידיאל הגבוה ביותר: להתקרב כל יום אל השלמות. והשלמות משמעה: להיות מואר, חם, מחייה כמו השמש, על מנת לעורר, להבהיר, להפעיל ולהפרות את כל הברואים.
מתוך הספר: "חוקי-זהב למען חיי היומיום", מאת אומרם מיכאל איבנהוב. למחשבות יומיות; למידע נוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם