ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » צרפת

על שלווה ומריבה: טיול בחבל אלזס שבצרפת

טיול בחבל אלזס הצרפתי יכול להסביר מדוע הגרמנים והצרפתים מתקוטטים עליו מאז המאה ה-17. העיירות הן פנינים תיירותיות, והאוויר הצלול ישרה עליכם תחושה לא מוכרת: נינוחות

הנסיעה משדה התעופה שארל דה-גול אל מחוז חפצנו, הכפר דיבולסהיים שבחבל אלזס, ארכה יותר מחמש שעות. בהתחשב בשעת הנחיתה, ירד כבר הערב כשחלפנו בקרבת שטרסבורג. כ-20 קילומטר דרומה משם נטשנו את הכביש המהיר והתחלנו לנווט את דרכנו בחשכה. הרעב הציק זה זמן מה וההחלטה שהתקבלה הייתה לעצור במסעדה הראשונה שנראה. זה לא היה פשוט. אלזס הכפרית הולכת לישון מוקדם. חלפנו דרך שני יישובים רדומים ורק בכפר השלישי האיר שלט של משהו שנראה כבר-מסעדה.

לא התקשינו למצוא מקום חניה מול הפתח, ומרגע שנכנסנו ידענו שהגענו למקום נכון. על הבר ישבו שני מקומיים ושוחחו עם הפטרון בעגה האלזסית המקומית, שאינה מובנת לשומעי הצרפתית והגרמנית שבינינו. מלצרית חיננית ומאירת פנים הושיבה אותנו והציגה את התפריט. לא התביישנו להציץ לצלחת של שכנינו לשולחן כדי להבין במה דברים אמורים. את הפנכות שבהן הוגשו לנו המנות שאוכלים הצרפתים קינחנו בבגט טרי עד לטיפת הרוטב האחרונה. פירט, בעלת ה-B&B שציפתה לנו, שמחה לקראתנו למרות שהגענו בשעת ערב מאוחרת. רק למחרת בבוקר ניתנה לנו ההזדמנות להתפעל מיופיה של האכסניה, "Jardin D'ambiance" שמה. כמתבקש, המבנה האלזסי הישן מוקף בגן מרתק, מעוטר בשבילים מפתיעים.

הכרנו את ההיסטוריה של אלזס מקריאה על מלחמות צרפת-גרמניה לאורך השנים. כיום חוצץ נהר הריין בין שתי המדינות. הגבול נקבע אחרי מלחמת העולם השנייה, ולכן אין זה מפתיע שדגל הכחול-בן-אדום מונף ברמה במרבית שטחי אלזס. עם זאת, הנפת הדגל לא גרמה לשינוי שמותיהם הגרמניים של יישובים רבים, וחלק נכבד מתושבי האזור דוברים את שתי השפות.

ההשפעה הצרפתית באלזס החלה ב-1648 בעקבות חוזה וסטפאליה. אחרי התבוסה הצרפתית במלחמת 1871 עבר החבל לידי פרוסיה. המטוטלת נעה שוב ב-1918 כשצרפת החזירה לעצמה את השליטה בעקבות הניצחון במלחמת העולם ה-1. בין המלחמות בנו הצרפתים את קו מז'ינו,

אולם גרמניה הנאצית הצליחה לעקוף אותו בקלות וסיפחה את אלזס לרייך השלישי. על התושבים נאסר לדבר צרפתית וחצי מיליון מתושבי החבל ברחו מערבה. בתום המלחמה הם שבו לבתיהם, שם פגשו את הנותרים, שחלקם גויס ושרת בוורמאכט. דווקא בשל כך, בניסיון ליצור סמל לפיוס, נבחרה שטרסבורג, בירת אלזס, לארח את הפרלמנט האירופי.

שטרסבורג וקולמר, שתי הערים הראשיות של אלזס, הן פנינים תיירותיות, ורק למענן ראוי להרחיק נסוע. אולם גם חבל אלזס הכפרי, על כפריו ועיירותיו שבמישור המשתרע לאורך הגדה המערבית של הריין, וגם בהרי ווז' ממערב לו, מציעים שפע של אטרקציות וחוויות.

אלזס מתגאה ביינותיה. המורדות המזרחיים של הרי הווז', הפונים אל הריין, שזורים בכבישי נוף שעוברים בין עיירות עטופות בכרמים. מייצרים שם בעיקר יינות לבנים מן הזנים ריזלינג, גוורצטרמינר, פינו בלאן, סילבנר וטוקאי, המוכר בשמו המסחרי - פיינו גריי.

אין דרך טובה יותר מלטעום את נופיה וטעמיה של אלזס מאשר לנסוע לאורך דרך היין (Route du Win). הדרך כולה נמתחת על פני 120 ק"מ, אולם אפשר להסתפק בסיור בקטע ממנה. כפרים אחדים התמחו יותר מאחרים באירוח תיירים, ולכן פרנסיהם הקפידו על שימור ושיחזור המבנים והרחובות הראשיים ואף דאגו לקשטם. כאן תמצאו מסעדות, חנויות של מזכרות וגם יקבי יין. נציין כאן את העיירות והכפרים רורשנוויר למרגלות הטירה המרשימה הוט-קוניגסבורג, שכדאי להעפיל אליה, לטייל ביער סביב חומותיה ולהשקיף ממנה על מישור הריין; ריבוביל, אתר פופולרי במיוחד, המתגאה בכנסיות בנות מאות שנים, בית עירייה עם מוזיאון לתכשיטים, מגדלים ומזרקות. בעיירה מתקיים פסטיבל יין בחודש יוני; ריקווייר מציגה עיירה ששימרה את מבני ימי הביניים והרנסנס, טירה, כנסייה ובעיקר מסלול בין חנויות היקבים; קייזרברג היא עוד עיירה מתוירת לעייפה, שכמו האחרות מציגה פאר מקושט עם ייחוד: כאן נולד אלברט שווייצר.
עיירה נוספת על דרך היין היא אוברניי (Obernai) וממנה התחלנו את טיולנו להרי הווז'. אוברניי לא נפגעה בשתי מלחמות העולם והיא מצויה לא הרחק משטרסבורג, ואלו הן שתי עובדות המעניקות לה יתרון תיירותי משמעותי. בתיה הצבעוניים שנשתמרו מאז תקופת הרנסנס, סמטאותיה וכיכרותיה, בית העירייה ומגדל כנסיית הבתולה המשקיף על כיכר השוק, כולם תורמים לחוויה התיירותית.

על דרך הנוף D35 המשכנו לבאר (Barr). למעשה , לכפר ציורי זה, בשולי הרי הווז' ועל דרך היין, נקלענו בטעות ולא הצטערנו. הוא פחות מתויר בהשוואה לאוברניי אך לא פחות יפה ממנה. בחודשי הקיץ הוא טובל בשפע של פרחים ריחניים. אתר התיירות של אלזס מספר על תושביו של כפר זה שהם חמומי מוח וכדי להמחיש זאת מובא כאן סיפורו של תושב המקום, אנדראס פרום.

היה זה בשנת 1678 והכוחות הצרפתיים ישבו בכפר. לימים, נרצח אחד מקציניהם בידי פרום, שביקש לשמור על כבוד ארוסתו. בתגובה החליטו הצרפתים לנטוש את באר לא לפני שהעלו באש בתים אחדים ותלו את פרום על פנס רחוב. הצרפתים מיהרו לדרכם בשל האש המתפשטת אלא שפרום, ככורם טיפוסי, החזיק בכיסו סכין וכך הצליח לשחרר עצמו מחבל התלייה ולברוח להרי הווז', שם הסתתר עד יעבור זעם.

מבאר העפלנו בכביש D854 להר סנט. אודיל (Mont Sainte-Odile) . פסגתו (745 מטר) מוקפת חומה בת 2,500 שנים שמסתורין אופפים את הקמתה. החומה נמתחת לאורכם של עשרה ק"מ ויש מקומות שגובהה מגיע לשלושה מטרים. בראש ההר הוקם מנזר רב ממדים ומצויים שם שרידי קאפלה זעירה שאליה עולים לרגל בכל ימות השנה. האגדה מספרת שאודליה, שעל שמה נקרא ההר, הובאה לפסגתו בידי אביה כשהתברר לו שהיא נולדה עיוורת. הילדה נרפאה, חיה ונקברה על ההר ומאז העניקה לפי האגדה מזור לאלפי עיוורים. המנזר הוא אתר ביקור פופולרי הן בשל המבנה והחצר והן בשל הנוף הנשקף ממרפסותיו, והוא מציע גם אפשרות לינה. דרך נוספת לבלות במקום היא לטייל בשביל המקיף את הסלע שעליו ממוקם המנזר.

הרי הווז' זכו גם לכבוד המפוקפק של מעורבות במפעלות הנאצים. מחנה הריכוז היחיד שהקימו הנאצים על אדמת צרפת הוקם שם ב-1941. מחנה ק.ל. נאצווילר על כביש D130, מערבית לשטרסבורג, שימש בעיקר כבסיס מגורים לעובדי כפייה במחצבות שבאזור. אך שלא כמו במחנות עבודה אחרים, הם הציבו שם גם תא גזים. 22 אלף מן האסירים, ובהם יהודים ולוחמי המחתרת הצרפתית, נספו במקום זה. חלקם הועברו למעבדות אוניברסיטת שטרסבורג, שם נערכו בגופם ניסויים רפואיים.

הצרפתים הפכו את המחנה לאתר זיכרון לאומי למרי וקראו לו שטרוטהוף. ביקור במקום מעורר חלחלה משתי סיבות. הצרפתים הקפידו לשחזר את המחנה, כולל תאי הכלא, חדרי העינויים והמשרפה. קשה לעמוד במראות המוחשיים. במקביל, באתר הזיכרון הושם דגש על אסירי המחתרות וההתנגדות, וחלקם של היהודים בסבל כמעט הועלם לחלוטין.

היהודים ישבו באלזס מימים ימימה. אחד מרחובותיה העתיקים של שטרסבורג הוא רחוב היהודים. ניצב בו בית כנסת שהוקם במאה ה-12. אין זה מפתיע שבני העם היהודי התיישבו בעיר זו, שכן נבנתה על צומת דרכים ונהרות. זהו מקור שמה: עיר הדרכים. כיום היא מארחת את מועצת אירופה ואת בית המשפט לזכויות אדם ביבשת. המרכז העתיק שלה הוכרז בידי אונסקו כאתר מורשת. פניניו הן רובע "צרפת הקטנה", קתדרלת נוטרדם בעלת החזית המרשימה, וארמון רואן.

קולמר היא העיר המרכזית בחלק הדרומי של אלזס. כבר במאה ה-13 היא שגשגה הודות לתעשיית היין. הבתים שבמרכז העתיק, ששמות רחובותיו הם "הסוחרים", "מוכרי הסידקית" ו"כיכר המכס", השתמרו ושוקמו כך שהתייר חש באווירת הימים ההם. מדובר במבנים נתמכי קורות עץ מעוטרות בציורים צבעוניים ובפיתוחי עץ. על גדות התעלות בעיר ממוקמות מסעדות בשפע. באחת מהן, על גזוזטרה מעל למים, הזדמן לנו לאכול את המנה "הלאומית" של אלזס, השוקרוט. אין בכפרים אטרקציות תיירותיות מסדר גודל של שבעת פלאי עולם, אך יש תחושת נינוחות, מצרך מבוקש לנפש הישראלית. נעים לחזור לכאן לאחר יום שיטוט בשטרסבורג, או לאחר נסיעה בהרי הווז' ובעמקיהם לאורכה של דרך ושמה Route des Cretes (כביש הגיר). דרך זאת נסללה בידי הפיקוד הצרפתי במלחמת העולם ה-1 כדי להעביר אספקה לכוחות הלוחמים. כיום היא מעניקה שפע של נקודות תצפית ומנוחה. בילוי הררי ביום שמש עם בקבוק יין, גבינה ונקניק שנקנו בסופרמרקט, יוצרים טיול מושלם. גם אנחנו שאפנו אוויר צלול מלוא הריאות ושבנו ואמרנו: באמת שלא צריך יותר מזה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...