ראשי » סגנון » תיירות » מדריכי יעדים » צרפת

הגדה השמאלית

פריז, חורף, ממש על הסיין. בבית מספר 13 שברחוב ל'אנסיין קומדי, במסעדת לה פרוקופ, נפגשים רוסו, לה פונטיין, וולטר וגם רובספייר, מארה ודנטון. ואל תשכחו להזמין קפה קרם

קחו את הצירוף "ל' אנסיין קומדי" (L ' Ancienne Comedie) ותרגמו אותו לעברית. המינוח
"הקומדיה העתיקה", או "הישנה", מאבד את השירה המתנגנת בשם המקורי, ועמה גם את המשמעות ההיסטורית הטמונה בו. בעצם מדובר בשם של רחוב ורק הפריזאים יכלו לקרוא כך לרחוב ברובע סן ז'רמן (הרובע השישי).

הוא נמצא קרוב לכיכר ז' אן פול סארטר וסימון דה-בובואר, מול תחנת המטרו "אודאון". בשם הזה מקופלים מסורת תאטרלית, מחזות וכותביהם, ובהם רסין ומולייר. נדרשנו למקור השם, כי נקבעה לנו פגישה באחד מבתיו. תחקיר קצר העלה שתאטרון הקומדיה היה ממוקם ברחוב 81 שנים עד שהועבר ב-1770 לארמון טילרי, ומשם שב וחצה את הנהר אל ביתו הנוכחי, ה"אודאון".

הוזמנו לפגישה בבית מספר 13 ברחוב "ל'אנסיין קומדי", שם שוכנת מסעדת "לה פרוקופ" (Le Procope). מקום זה, הנחשב למסעדה הוותיקה בעיר האורות, נוסד ב-1686 כבית קפה. בין אורחיו הקבועים נמנו ז'אן ז' אק רוסו, לה פונטיין, וולטר (שולחן העבודה שלו מוצב בקומה השנייה). בימי המהפכה התארחו בין כתליו מנהיגיה רובספייר, מארה ודנטון שפיסלו מוצב לא הרחק, בשדרות סן ז'רמן. כאשר שיפצו את המסעדה, בשלהי המאה הקודמת, בחרו בעליה להדביק על קירותיה טפט שעליו מודפסים 17 סעיפי מגילת זכויות האזרח שנכתבו בידי המהפכנים ב-1789.

ביושבנו לשולחנו הקבוע של ז'אק שיראק, שהיה ראש עיריית פריז לפני שנבחר לנשיא צרפת, שאלנו את הידידים הצרפתים שעמם סעדנו: "מיהו צרפתי?". רולאן, לוסיל וסבין הצביעו על המגילה וענו בפשטות: "מי שמאמין בעקרונות הכתובים כאן".

התפריט של המסעדה מממש את הסעיף הראשון במגילה, שמצהיר על זכות היסוד לחופש ולשוויון. ואכן, אפשר לאכול כאן מנות או Menu, השווים לכל נפש (התפריט הזול מכולם, של שתי מנות, מחירו 19 אירו) וגם מנות מתוחכמות ויקרות יותר. סוקרי מדריך המסעדות של מישלן לא העניקו ל"לה פרוקופ" כוכבים, אך כותבי המדריך הירוק של מישלן ציינו אותו כמוסד המעניק לסועדים חוויה של אווירה.

הגענו לפריז לבילוי סוף שבוע בתום טיול בעמק הלואר. אנחנו משתדלים לא להחמיץ שהות בבירת צרפת בכל הזדמנות (למגינת לבו של עורך המוסף המעוניין ברשימות על יעדים מגוונים), ותקופת הסתיו שעל גבול החורף היא סיבה מצוינת לשוטט ימים אחדים בבירת צרפת.

העיר גדושה בתיירים גם כשהשמים מעוננים וטיפות גשם קריסטליות ממלאות את האוויר. הרקיע האפור ותחושת הרעננות מעניקים לנוף המפואר גוונים עמוקים, והמשוטטים על גדות הסיין זוכים למראות ייחודיים לעונה האירופית הזאת.

לא השגנו מראש כרטיסים ל"גרנאן פאלה", שם מוצג עתה אוסף עולמי מיצירות מונה, ולא רצינו לבלות שעות בתור לקופת המוזיאון. במקום זאת בחרנו לתת לרגלינו לשאת אותנו, וגילינו פעם נוספת שזוהי צורת הבילוי הנכונה ביותר בכרך הפריזאי. בפתחי המוזיאונים כולם, כך נוכחנו, נמתחו תורים ארוכים בשבת ובראשון. הצרפתים לא מוותרים על צריכת תרבות, גם אם זה דורש מהם לעמוד שעתיים מתחת למטרייה.

עם הגיענו לעיר הפקדנו את המכונית השכורה בפלאס ד' איטלי. עשינו את הדרך למלון שבפאתי פלאס דה לה סורבון באוטובוס מספר 27. מדוע אנחנו מתעכבים על פרט טריוויאלי זה? התשובה טמונה בכך שלמדנו ברבות השנים, שבניגוד למקובל, עדיף לנוע בעיר באוטובוס ולאו דווקא במטרו. עם הזמן שיננו גם את מסלולי הקווים החשובים. נדמה שגם המקומיים גילו זאת. אם בעבר המפות שחולקו לתיירים כללו את מפת קווי המטרו וה-RER בלבד, הרי עתה מופיעה בהן גם מפת קווי האוטובוס.

בכל תחנה יש לוח הנושא את מפת הקו, ובכל אוטובוס מכריזים על התחנה הקרובה (הלוח האלקטרוני מציין גם את הזמן שיידרש כדי להגיע לתחנה הסופית). בעבר היה לאוטובוס חיסרון בהשוואה למטרו - פקקי התנועה, אך עם נתיבי התחבורה הציבורית

הייעודיים הקיימים עתה, גם האוטובוס נע במהירות יחסית ומן התייר נחסכת השוטטות במנהרות תוך גרירת מזוודות. בל נשכח שלאוטובוס יש חלונות הפונים אל הרחוב השוקק התרחשויות פריזאיות ראויות להתבוננות.

הציצו באתר של רשות התחבורה הפריזאית, ה-RATP, וגלו את האפשרויות הטמונות בו כדי לסייע לכם להגיע למחוז חפצכם. הכרטיסים של המטרו ישמשו אתכם גם באוטובוס. קנו קרנה (carnet) בן 10 נסיעות וחסכו.

כדי להשביע את רעבוננו המיידי פנינו לסניף החדש של "בריוש דורה" (Brioche Doree), בשדרות סן מישל, בקרבת מוזיאון קלוני. ברשת זאת, שלה כ-25 סניפים בפריז (וגם בסוריה, לבנון, מרוקו וסעודיה), אפשר לאכול ולשתות בפחות מעשרה אירו ולשבוע. סלטים, סנדוויצ'ים ודברי מאפה הם מעיקרי התפריט.

באותה שדרה נפתח ממול סניף חדש של "מונופ'" (Monop) הגרסה הפריזאית של AM:PM. הסניפים של "מונופ'" (מקבוצת "מונופרי" המתחדשת, שסניפיה הבוהקים מושכים את העין) פזורים ברחבי העיר ובדרך כלל פתוחים משעות הבוקר עד חצות. אם ברצונכם לארגן לעצמכם ארוחה בחדר המלון או בדירה ששכרתם, תמצאו כאן את כל שדרוש. מציעים שם גם קפה מהיר במחיר סביר.

אך הקפה של "מונופ'" אינו תחליף לאחת ההנאות של פריז: ישיבה בבית קפה. תחילה נבהיר לאוהבי ה"הפוך", שהמקבילה הצרפתית שלו היא "קפה קרם" (ולא "קפוצ'ינו"). בהיותנו בגדה השמאלית של הסיין, אין מקום נכון יותר לתייר מאשר ללגום את המשקה המעורר באחד משני בתי הקפה בשדרות סן ז'רמן: "קפה דה פלור" ו"לה דה מאגו", המופיעים בכל מדריך תיירות בזכות העובדה שאירחו סופרים ואינטלקטואלים שהתפרסמו ברחבי תבל ברבות השנים. ב"בראסרי ליפ", שמעבר לשדרה, מוסד מוכר נוסף, אפשר לאכול מנות אלזסיות (שוקרוט).

לצד בתי הקפה מצטיין אזור סן ז'רמן דה-פרה, במיוחד בקטע שבין השדרה לנהר, בשפע של חנויות יוקרה, גלריות, סוחרי עתיקות ומסעדות איכותיות. מעבר לשדרה, לכיוון גני לוקסמבורג, הרחובות רחבים יותר. נקודות הציון הבולטות במתחם זה הם שוק סן ז'רמן וכיכר סן סולפיס והכנסייה.

בכל ביקורינו האחרונים בעיר חלפנו דרך הכיכר, ואוצרותיה נמצאו תמיד בהליך כלשהו של שיפוץ. גם בסתיו-חורף 2010 מוסתר אגף אחד של הכנסייה ביריעות בד המחפות על הפיגומים. עם זאת, החלקים הגלויים, אלה ששופצו, מגלים את עוצמתה.

הכנסייה זוכה לפופולריות מאז כיכבה ב"צופן דה וינצ'י". על מרכז הכיכר המרובעת חולשת "מזרקת ארבעת הבישופים" הענקית. הפסל הוא תוצר של המאה ה-19, כמו השוק המקורה ברחוב מבילון (המוליך מן הכנסייה), שהוקם באתר השוק הפתוח שהיה במקום מאז המאה ה-12.

שוק זה, שפאותיו עשויות עמודי קשתות, שופץ והורחב, כך שנוסף לו אגף עשיר בבוטיקים. אנו מעדיפים את חנויות המזון שהן תערוכה ססגונית בפני עצמה, ובעונה זאת עולה על כולן הקונדיטוריה המקומית המציעה מקרונים (עוגיות שקדים ססגוניות, מעודנות וממולאות בקרמים בטעמים שונים).

מצוידים בשקית גדושה בשלל צבעי מקרון וכוסות קפה קרטוניות יכולנו לסור אל גני לוקסמבורג. אלה הם הגנים הפופולריים בעיר. הם מקיפים ארמון המשמש את הסנאט הצרפתי ומכיל גם את מוזיאון הסנאט שמציע תערוכות מתחלפות. על גדרות הגן מוצגת בעונה זאת, כמדי שנה בשנה, תערוכת צילומים (השנה: של צלמים שונים שתיעדו צרפתים ברכבות).

במרכז הגן ממוקמת בריכה מתומנת וסביבה כיסאות בשפע, זהו מקום מתאים למנוחה, ולמיצוי התענוג הקולינרי הקטן שרכשנו קודם לכן. אחר כך כדאי לשוטט בגן, בשדרותיו הרחבות, וגם להציץ במזרקת מדיצ'י הלא מתבלטת.

השדרות והמזרקות ממשיכות גם מחוץ לגנים. פסענו דרומה אל שדרת האובזרווטואר. במרכזה ניצבת מזרקה שמוקדשת לגילוי הארצות, והיא מן המרתקות בחלק זה של העיר. ניצבות במרומיה ארבע נשים עירומות המייצגות את היבשות המאוכלסות, והן אוחזות את כדור הארץ מעל לראשן. סוסים דוהרים, צבים יורקי מים ודולפינים מקיפים את הבריכה למרגלות הנשים.

השדרה עוטפת שתי גינות צרפתיות קלאסיות המנציחות את שמם של מגלי הארצות, מרקו פולו ורוברט קאוולייר דה לה סאל, עם מדשאות ופסלי שיש מרשימים. היא מוליכה אל מצפה הכוכבים של העיר, שכיפתו נראית למרחוק.

בחרנו לפנות לעבר כיפה בולטת אחרת. כשהגענו לשם התברר שזאת היא כנסיית ואל דה גראס. היא נבנתה לכבוד הולדתו של יורש העצר, בנם של לואי ה-13 ואן מאוסטריה, שלימים נודע כלואי ה-14.

חצר גדולה מקדמת את פני הבאים, עובדה שמאפשרת לראות את הכנסייה במלוא הדרה בתוך הרובע הצפוף. בתוכה פנימה מצוי ציור קיר עם 200 דמויות הגדולות פי שלושה ממידת אדם. שישה עמודי ענק סובבים את המזבח והם מזכירים את כנסיית סנט פטרוס שברומא. במדריכים נאמר שזוהי דוגמה קלאסית לכנסייה בארוקית. הכנסייה נבנתה לצד מנזר בנדיקטי, שאחיותיו העניקו מזור לפצועי המהפכה. לאחר מכן הוסבו המבנים לבית חולים צבאי. אין זה מפתיע שמוזיאון חיל הרפואה הצרפתי מוקם שם.
 במקום קבורים אחרים מבני משפחת בורבון. לא הרחק משם, תחת כיפה אחרת, זאת של הפנתיאון, קבורים רבים מיקיריה של צרפת. המבנה, שאפשר להגדירו כמקדש, תחילתו ככנסייה. הוא הוסב לאחר המהפכה (ב-1791) בהחלטה של האסיפה המכוננת למאוזוליאום חילוני. טמונים במרתפיו אחדים מאורחיה של מסעדת "לה פרוקופ": וולטר וז'אן ז'אק רוסו לצד ויקטור הוגו, אמיל זולא ואלכסנדר דיומא. הפנתיאון מרשים מבחוץ וקודר משהו מפנים, בין השאר בשל העובדה שחלונותיו נאטמו. מסעדת "קומפטואר דה לה פנתיאון" (Pantheon Comptoir de la) השכנה, ברחוב סופלו הנושא את שמו של אדריכל הפנתיאון, עשויה לשפר את מצב הרוח.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...