הטאפאס הראשון שלי: צחי בוקששתר על טאפאס בר
לפני שנים, הגיע לספרד השף צחי בוקששתר ממש במקרה ואף בחפזון. שם נגלו בפניו יתרונותיו הברורים של הטאפאס בר - אפשר לאכול הרבה, לזרוק אוכל על הרצפה ולהמשיך למקום הבא
יענים, יש לציין כבר בשלב זה, אינם משוגעים. אולי סתם טיפשים. מכירות בשר היען בספרד שולשו בבת אחת, וסניור פרננדז החליט לערוך אירוע גדול ומסיבת עיתונאים. אלא שלי התאריך היה לא נוח. "רק אם אתה על הכביש, שותת דם, ולא בא אמבולנס, אני אנסה להגיע", אמרתי לגלעד.
ערב לפני האירוע, הוא צלצל. "שותת דם, אין אמבולנס". סיימתי לעבוד ב-22:00 בלילה, וטסתי למדריד במסלול עקלקל. כבר בשדה התעופה התחלתי לעבוד על האירוע, על מסיבת העיתונאים ושאר העניינים. למשל כחמישים שפים חשובים מספרד, שסניור פרננדז תיאם לי אתם לחיצת יד. ריאיון לטלוויזיה, כתבות לעיתון... ישמור האל, בחיים לא אצליח להקים כאן אירוע, חשבתי, אבל הטבחים שם היו נהדרים ושיתוף הפעולה מושלם, וב-3:00 בלילה סיימנו את ההשתחוויות, לחיצות הידיים והפרדות. ואז אמר לי סניור פרננדז: "נו, לאן עכשיו?"
סגרנו על מועדון פלמנקו. ראיתי את עצמי יושב עם כוסית שרי ביד ומוחא כפיים לרקדניות בשמלות ססגוניות רק כדי לגלות שהגעתי למועדון שגם אני צריך לרקוד בו. לא נורא, להיות בן בפלמנקו זה פחות עבודה.
למחרת טיילנו לטולדו, עיר של בית כנסת, מרציפן וקסם. אני כבר הייתי מאוהב מעל לראש בספרד. בפאראדור שממול בהינו בנוף, מלצרים בחליפות לבנות ועניבות פרפר שחורות עמדו מתוחים. "כאן נאכל!" הודיע הסניור, ולהפתעתו הרבה, הפעם התמרדתי. בדרך כלל כשישראלי נוסע לחו"ל הוא משופע מידע על המקום. שבועיים לפני הנסיעה כל אחד כבר יודע, וכולם מנדבים מידע על מקומות, על מנהגים, על חנויות של מציאות, אבל אני, פתאום עליתי על מטוס, ואני שם. לא יודע כלום, מלבד התחושה שאני לא רוצה לבזבז את היום על מסעדת יוקרה. "לא! אני רוצה לאכול במקום מלוכלך, עם ריח של טיגון וברז בירה, ושאישה שמנה עם שפם תגיש לי מנות קטנות ופשוטות". לא ידעתי להחליט אם סניור פרננדז מזועזע. "מקום
"קדימה", הוא אמר לנהגים, "חזרה למדריד, לרובע La Latina". שם קיבלנו אישה עם שפם, במקום מלא קליפות של צדפות עד הברכיים. רצית לכלוך? קיבלת לכלוך. בטאפאס בר שמכבד את עצמו זורקים את הקליפות והניירות על הרצפה, עד שנהוג לרכל על מקומת מצליחים פחות שבעל הבית זורק קצת לכלוך מראש כדי שהמקום ייראה מצליח. במקום אחר הגישו פרצופים קשוחים בזרועות מקועקעות רק אוזני חזיר ותפוחי אדמה ברוטב, וכך עוד ועוד - המדרידיסטים לא נתקעים במקום אחד. פה אוכלים פריטטה ושותים סיידר, שם בירה ודג מיובש בגריל, ובמקום הבא שרי ישן ודגים שזה עתה בקעו מביצתם, שזה לא חוקי שם. כך, ממקום למקום, החיוכים מתרחבים והקיבה מתמלאת, במידה.
בכל זאת, הנה כמה שאני ממש אוהב, בכל מיני מקומות בספרד:
Paco Pepe: Escalinata Calle de los Bancos, Gaucin, Malaga
La Escondida: Madrid Puerta Cerrada 6, Plaza Mayor
Los Victorinos: C\Jose de la Hera 6, Zaragoza
Albur: Madrid Manuela Malasaסa 15
El Xampanyet: Montcada 22, Barcelona
Cal Pep: Barcelona Pl. de les Olles 8
והנה אחד משלנו, שאין לו מה להתבייש מול אף אחד בעולם: טאפאס אחד העם, אחד העם 27 תל אביב, 03-5666966.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם