איך מנקים מחבתות? הטור של אודטה
(וגם: טיפ נהדר נגד כוויות, איפור וג'ינס מצטיינים, מחשבים וקולטורה. לגזור ולשמור)
גוזרים בפס ישר את עודף הנייר שמעבר לשולי המחבת, ומרפדים עם עיגול הנייר לאפייה את המחבת וגם את שוליה. שולי עיגול הנייר מסתלסלים ב"כתלים" וזה בסדר, אבל שלא יבצבצו הרבה מעבר לשולי המחבת, אחרת תאחז בהם האש. מטפטפים (או שופכים) את השמן על הנייר ומטגנים. בתום הטיגון (של כל דבר, בעצם), זורקים את הנייר המפויח הזה לפח והמחבת נקייה למשעי. טדאאם!
"בטעות קילפתי פלפלים חריפים ללא כפפות. הידיים שלי בוערות. דחוף, מה עושים?", סימסה לי חברה. "תכניסי את הידיים לעשר דקות לתוך קמח קר. אם אין קר, גם רגיל יהיה טוב. יעזור לך ביג טיים, אבל עשר דקות מינימום. זה פטנט אדיר נגד כוויות מאש, ואת נכווית רק מפלפלים", עניתי לה מהר. למחרת היא חזרה אליי: "אין דבר כזה! זה פלא! עבר לי כלא היה תוך רבע שעה, וברגיל כבר הייתי מתענה עם זה ימים שלמים! נשיקות".
טוב, חברים, קראתם, הפנמתם, אבל כשמגיעה כווייה גדולה - לא קמח, לא ביצים ולא נעליים - לכו לרופא/ה. למרות שאני יודעת את פטנט הסבתות הזה עם הקמח נגד כוויות עוד מרומניה, ולמרות שמסתובב ברשת סיפור מתורגם מרוסית, על חייל רוסי באפגניסטן שהאש אחזה בכולו, ובאין דבר אחר לכבות לו את הלהבות הם פיזרו עליו שקי קמח שהיו בהישג יד, והבחור יצא מזה כמו מרי פופינס, בלי צלקות. אבל אתם, מעבר לכווייה קטנה, לכו לרופאים.
אחותי כלה, הכנסי ל"מאק" ובדקי את ההרכב המנצח הבא: עיפרון עיניים בצבע זית כהה מאוד, שנמרח קל ומתייבש לצללית נהדרת אחרי טשטוש במכחול יעודי. צללית "פטינה" על גלגל העין וצללית "ברולה" מתחת לגבה. בקפל העין (ב"בננה"), צללית "קוקט" (או "קונקרט" לתוספת כוח בלילה), פלוס רימל "הוט אנד נוטי" שממש מגדיל את הריסים. האפקט המתקבל הוא פצצתי. הולכים "עם" - ונראים באופן הכי ערמומי וחתולי כמעט "בלי".
ואם בעיניים: נשים מציירות לעצמן פס כהה בתוך העפעף התחתון, כדי לעבות לעצמן את מסגרת העין. אבל אם מציירים פס זה בתוך העפעף העליון (כן!) קו הריסים מתעבה ככה אופטית בצורה מדהימה.
ככל שמישהו ותיק ופעיל יותר בפייסבוק, ככה רשימת האנשים המבקשים ממנו חברות ארוכה יותר. אז הוא עובר על כל טור התמונות האנכי, ותמונה מספר 20, נניח, נראית לו מעניינת. הוא מקליק על תמונה זו, מאשר (או לא) את החברות, וכשהוא רוצה לחזור למקום המדויק שממנו יצא על ידי הקלקה על החץ שבפינה הימנית העליונה, זה מחזיר אותו לתחילת הרשימה. ולך תאתר עכשיו, אייייף, בתוך הרשימה הארוכה, איפה היית.
אז לוחצים לחיצה ארוכה על מקש ה"שיפט" במקלדת (ההוא עם החץ למעלה, רוחי), בלי לעזוב אותו, ובו זמנית מקליקים (עם הכפתור השמאלי בעכבר) על תמונת המבקש. הדף האישי שלו ייפתח, כמובן, במיידי. וכשרוצים לחזור - סוגרים את הפרופיל שלו עם ה"איקס" (האיקס!) שבפינה הימנית העליונה, והופה-צופה, זה יחזיר אותנו במדויק, בשיא הנוחיות, לנקודת המוצא.
מחפשים בגוגל אתר שנקרא "פריפקס", מקליקים על "דף הבית - פריפקס", ומקליקים למעלה על "שירות חינמי". מצד שמאל ל"בחרו קובץ" מקליקים על "עיון", ובוחרים את הקובץ שאותו רוצים לפקסס. מן הסתם, המסמך שרוצים לפקסס חייב להיות קודם במחשב שממנו ישלח הפקס.
מצד שמאל ל"מספרי פקס" מקליקים קליק שמאלי על המלבן הלבן, וכותבים בו את מספר הפקס (יש להכניס מספר עם קידומת ללא מקף אחרי הקידומת. לדוגמה (098765432). מצד שמאל ל"כתובת אי־מייל", מקליקים קליק שמאלי על המלבן הלבן, וכותבים בו את כתובת המייל שלכם, שאליה יישלח אישור שליחת הפקס.
מצד שמאל ל"אישור תקנון" מקליקים קליק שמאלי על הריבוע הלבן הקטן, כדי לסמן בתוכו "וי" לאישור.מקליקים על "שלחו פקס", ומקבלים הודעה תוך כמה זמן יישלח הפקס. אחרי שהפקס יישלח מקבלים מייל אישור. ותודה על הטיפים האלה לעופר אלוביץ, מורה ידען, סבלני, ורחום במחיר, למחשבים ופייסבוק.
סרט: "המפתח של שרה". רוצו לראות את הסרט המרגש הזה, שהוא סיפור מצמרר ויפהפה שנעשה לפי הספר של טטיאנה דה רוניי (בהוצאת כנרת זמורה-ביתן). כמה שנדמה לנו שאנחנו מכירים סיפורי שואה, אין מוחשי מסרט מדהים זה. לא להחמיץ.
הצגה: "אחרון ימיה". מאת גדי ענבר, עם מרים זוהר ואילן דר (בתאטרון "בית ליסין"). הצגה חזקה ביותר, שמבררת דרך חשבון הנפש של הגיבורה הנמצאת בסוף חייה סוגיות של משפחה, אינטרסים, כסף, תהילה מוסר וכוח. מלא הומור למרות הנושאים הכבדים, וזה לא ה"מה" אלא ה"איך" כמובן, שכולו על צוות השחקנים המופלא.
ספר: "איך להיות מאהבת אידאלית" (מאת לו פייג'ט בהוצאת לדורי). אחרי הרבה זמן שלא היה אותו עשו לו הדפסה חוזרת, ושוב ניתן להשיג את המדריך המצוין הזה לסקס, שנועד לעקרת הבית. המחברת, אישה מהיישוב, פנתה לחבר הגיי שלה שילמד אותה איך לענג גברים. הגיוני שמכל העולם הוא הכי יידע איך. התוצאה היא נומרים יעילים־פעילים, גם מבדרים וגם משכילים, ששפחה לא ראתה על הים.
"נוט יור דוטר ג'ינס" (NYDJ) היא חברה אמריקאית של ג'ינסים מחטבים לנשים, שאופרה וינפרי עשתה עליהם תוכנית שלמה, כשהיא מדגימה על התוחעס שלה עד כמה. ברוך השם, הם עשו עלייה, ויצא להם שיחוק מדהים: "סקיני" שחורים (דגם 11459) שבונים ישבן לתלפיות, בנוסף לדגמים הקלאסיים, 4017B791 בחום ושחור, ו-10017BD בדנים משופשף.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם