קרוב לצלחת: ביקור במסעדת רוטשילד'ס קיטשן

המנות במסעדת רוטשילד'ס קיטשן מצוינות, על זה אין עוררין, השאלה היא מה עושות עשרות הצלחות הריקות דווקא על הקיר? ביקורת אוכל עם הרהור על חשיבותו של עיצוב

אלון צרפתי | 11/4/2010 9:00

ההבנה שלנו בעיצוב מועטת, אם בכלל קיימת. מוזאונים משעממים אותנו, סיבוב בלתי נגמר באיקאה מעייף אותנו, ומדורי עיצוב בתים במגזינים מרופרפים על ידינו. למרות זאת, קשה היה לנו להתעלם ממיצג הצלחות המעופפות שעל הקיר המרכזי במסעדת "רוטשילד'ס קיטשן". עשרות צלחות, כמה מהן בעלות עיטורים שונים ובגדלים לא אחידים, תלויות ומשדרות משהו - לנו לא ברור מה. מנגד, האם בכלל צריך "להבין אמנות"? מדוע, בתור אנשים לא מעוצבים כלל, זה בכלל הטריד אותנו? ולמה זה רלוונטי למדור מסעדות?

חוויית האכילה במסעדה, ולא משנה היכן היא מתרחשת, מעמידה בראש סדר העדיפויות את האוכל המוגש במקום, אולם בתת-המודע ההחלטה לחזור לאותו מקום בשנית נובעת מפרמטרים נוספים. שירות מזלזל מצד מלצרים ידיר את רגלי הסועדים מהמקום, ולא משנה עד כמה האוכל שם טעים (" סופ נאצי? של סיינפלד הוא כנראה בגדר יוצא דופן). גם מחירים גבוהים מדי, מחסור במקומות חניה בסמיכות למסעדה, צפיפות מוגזמת בין השולחנות ורעש בלתי נסבל מצטרפים לסך הפרמטרים שיגרמו לסועדים להימנע מללכת למסעדה מסוימת, אבל עד כמה העיצוב באמת משפיע?

רוטשילד'ס קיטשן. קיר הצלחות מוזר, האוכל מצוין צילום: בועז לביא

לא היינו מרחיבים 155 מילים מהביקורת אלמלא הפריע לנו העיצוב - של הכיסאות הפשוטים והמעליבים במקצת, התפריטים המקושקשים והמייגעים, האהילים הישנים והמלוכלכים וכמובן מיצג הצלחות המעופפות - בחוויית האכילה של ליל שבת. הפריע, על אמת. חבל, מפני שהאוכל שהשפית סבינה ולדמן מבשלת משובח וטעים, ובמובנים רבים הוא ראוי למקום שמשדר קצת יותר קלאסיות. שיפוץ נרחב, מיד אחרי החג, יתקבל בברכה.

כאמור, האוכל נמצא בליגה אחרת. פתחנו בשתי מנות ראשונות: החציל הקלוי (33 שקלים) מגיע כאן על מצע של יוגורט וטחינה גולמית, ונאכל בתיאבון בין היתר בזכות שמן הזעתר וסלט הפיסטוק המעורבים בו. גם סביצ'ה הדג (39 שקלים), סלמון באותו הערב, היה מצוין: נתחי הדג נקצצו לחתיכות קטנות והוגשו עם צנון, סלסת תפוחים וג'ינג'ר. מנה עשירה בטעמים שמתערבבים בפה ומעניקים חוויה רב-חושית.

הדג נבחר לככב גם באחת המנות העיקריות: מנת פילה מוסר (89 שקלים) היא מנה נדיבה וייחודית: מלבד גודל נתח הדג

המרשים וטריותו, התוספת החמצמצה בדמות פטריות צלויות ביין ובחומץ בלסמי עם עלי מנגולד ולימונים כבושים הפכה אותו למנה מקורית. כדי להשלים את הנדיבות היינו ממליצים להוסיף למנה הזו תוספת פחמימתית כלשהי, פירה או אורז. מנת פילה הבקר (120 שקלים) הוגשה בדרגת צלייה מדיום עם ציר בקר מצומצם, אספרגוס ואורז לבן פשוט, שנהנה מהרוטב הדומיננטי המצוין. מנה פשוטה למדי וטעימה למדי.

לאחר התייעצות עם המלצרית בחרנו בקרמבל תפוחים (32 שקלים) כקינוח, שהיה חביב למדי אך לא ממכר. גלידת הווניל הייתה פשוטה ואנמית מדי, ואגוזי הפקאן מעל לא ממש הצילו את הבינוניות. לעומתה, עוגת הגבינה (32 שקלים) הייתה אחת העוגות המענגות שטעמנו לאחרונה, עשירה בבסיס פריך וברוטב פירות יער.

יצאנו מהמסעדה שבעים ומבוסמים היטב, היישר לשדרות רוטשילד היפהפיות, הטבעיות והנטולות עיצוב מתיימר, הבטנו לשמים מבעד לעצים, ולרגע היה נדמה לנו שראינו צלחת מעופפת. במחשבה שנייה, זה בטח בגלל היין.

רוטשילד'ס קיטשן, שדרות רוטשילד 73 תל-אביב, 03-5257171