מחיר הפופלריות: ארוחת הסופ"ש הבטוחה של רפאל
ברפאל, כנראה מסעדת השף האהובה מכולן, מגישים בנדיבות את כל המנות הראשונות וגובים מחיר הוגן על ארוחת הסופ"ש. חבל שסגנון האוכל גברי משהו ושהשף מתרכז בביצועים במקום לעוף
גם על ארוחת סוף השבוע שמגישים במסעדה יש מילים טובות מאחר ומדובר בקונספט נדיב. הסועד משלם 115 שקלים ובוחר רק את המנה העיקרית. כל המנות הראשונות בתפריט מגיעות לשולחן על טס גדול, עם מילוי חופשי וגודלן נאה. מנות ראשונות הן תמיד הרי החלק היותר מעניין בארוחה ומאפשרות לחוות הרבה טעמים בלי להתמלא ממנה עיקרית אחת.
השאלה היא אם אוהבים את הכיוון והסגנון. החלק של הראשונות מורכב ממנות מעט כבדות וכולל: שעועית לבנה ורכה שמבושלת ומוגשת כמסבחה, סיגרים מרוקאיים עם מילוי ארומטי של בשר כבש, סלט תפוחי אדמה כמו שמכינים לפיקניקים, עם מיונז מתוצרת בית, סלט עגבניות שרי עם מוצרלה באפלו משובחת שזוכה לשם האמנותי "פסיפס של עגבניות ערבה", ירקות ממולאים בבשר טלה ועוד מנות שישביעו פועל בניין רעב בשבע בבוקר.
כאן לא מאמינים באכילה הדרגתית של מנות קלילות לקראת החלק העיקרי של הארוחה, אלא מפגיזים כבר בהתחלה עם תותחים כבדים. לטעמי יש בכיוון הזה משהו אגרסיבי אבל אולי הוא מספק מאד את הקהל הישראלי שחשוב לו לצאת שבע. מנת ההרינג הרך היתה בעיני הטעימה ביותר באשכול הזה ומלבדה שאר המנות התאפיינו בסגנון מעט גברי מדי לטעמי.
רפאל. הזוג שאכל על הספה מול הים, נרדם בסוף הארוחה, בשמש
צילום: דניאל לילה
תרגש אותי
המנות העיקריות לעומת זאת לא יצירתיות מדי. על פניו זה נראה קצת מוזר להגיע למסעדת שף ולהזמין כבדי עוף על פירה או שניצל. אבל לרפאל לא באים בשביל וירטואוזיות. פה מקבלים אוכל טעים ושמחים בו. מנת דג הים שהזמנתי והגיעה עם קרם עגבניות וארטישוקים, היתה עשויה באופן מדויק. לא היו בה טעמים שהפתיעו, העיפו או ריגשו אבל לא היתה שום סיבה שלא לאכול אותה עד תום.
הקוסקוס היה גם הוא טעים מאד. הירקות טופלו באופן מושלם, הסולת היתה רכה ובשר הטלה נלעס ברכות כאילו עבר מסאז' מפנק במיוחד בעודו בחיים.
בשלב הקינוחים מזמינים רוב הסועדים, כך נראה, את מנת הפוטיפורים של כהן. מגש מגונדר שעליו מונחים מרמלדות, מרציפינים, שוקולדים וטופי שמכינים במקום. על הקינוח שנשמע המפתה מכולם והוגש באותו יום: פירות יער על קרם פרש וניל גבו מחיר נוסף, גבוה
יותר מזה של המקבילות האחרות בתפריט. ויתרנו.
מסביב ניצפו אנשים שהזמינו את קינוח הסבלה שוקולד שמגיע עם קרם הפרלינה וגלידת וניל, נאנחים בעונג. ילדים חגגו במסעדה יומולדת על הפיצה של המקום ובפינות ישבו חבורות קטנות מאחורי מחיצת זכוכית שלא מסתירה כלום, במתחם כביכול פרטי. הנינוח מכולם היה זוג שהתיישב על הספה שמשקיפה לים, הזמין ארוחת סופ"ש, סיים ונרדם בשמש. בבר "חמרה" שבתוך המסעדה ישבו המעשנים וממול, על הטיילת, הסתובבו בחורות בביקיני וכפכפים והתמזגו טוב עם חוסר היומרה של השף.
אם הסועדים שמגיעים מרחוק אל המסעדה המוערכת חושבים שככה נראה מטבח אישי, יש פה בעיה. כהן הוא ביצועיסט ענק אבל בפאזה הנוכחית שלו הוא מעדיף להיות קלאסי ולבנות על קהל יציב שאוהב את המנות שלו מדויקות ומוכרות. אותי באופן אישי זה קצת משעמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם