כליל השלמות: ביקור במסעדת טול ביישוב כליל
באמצע שום מקום, על גבעה מוריקה ביישוב כליל, בלי חשמל, בלי פקקים ובלי זיהום אוויר, בבית שהפך למסעדה שבמטבחה עומד טאבון גדול מגישים את תבשילי הקדירה הגליליים הכי טובים שיש. כשתחזרו הביתה לא תבינו למה אתם חיים בעיר
כליל הוא יישוב מבודד לחלוטין, לכאורה באמצע שומקום. אסופה של בתים מרוחקים זה מזה, בלי מרכז שמחבר את כולם. כל משפחה לנפשה על ראש איזו גבעונת קטנה. לא תמצאו שם מגרש משחקים, כי מי צריך את זה כשיש מרחבי אינסוף למשחקים. לא תמצאו שם דואר, קופת חולים, סופרמרקט - כי האנשים שגרים שם הגיעו דווקא משום שזה מקום שאין בו כל השירותים האלה. רק אנחנו, עם הראש הבורגני שלנו, חשבנו איך אפשר ככה לחיות, בלי כל הנוחיות של חיים מסודרים ומאורגנים.
ניר גבעתי, שחי במקום עם אשתו ושני ילדיו, הוא בעל מסעדת טול, שבגללה הרחקנו עד כליל. גבעתי הסתכל עלינו במבט שהיה בו תערובת של לגלוג, אפילו רחמים קלים, והבנה. מה זה איך אפשר? השאלה היא איך אפשר לחיות בתל אביב, עם הרעש וההמולה והפקקים וזיהום האוויר. נו טוב, החלטנו לעזוב את הוויכוח הזה, שבו ממילא אף אחד לא יבין את האחר עד הסוף. אחרי הכל, שני קווים מקבילים לעולם לא ייפגשו.
בדיוק כשחשבנו שהתקשורת בינינו אבודה, התחיל ניר לדבר עם אחד החברים שלנו. מתברר שכבר שנים הוא חולם שיום אחד, כשהתנאים יהיו מתאימים, הוא ייקח את אשתו ויחד שניהם יעזבו את הכל ויעברו לגור בבית בודד שיבנו בכליל. לא רק זה: החלום התעצם כשראה איך אחרים מגשימים אותו.
ניר פירט באוזנינו את אורחות חיי המקום, שאפילו אינו מחובר לחשמל ורוב התצרוכת שלו מגיעה מאנרגיה סולארית. בעיניים בורקות סיפר על השווקים הנפלאים שנמצאים בכפרים הערביים השכנים, ועל הבמיה
אבל לא הבמיה הייתה זו שגרמה לנו להצפין עד "טול", אלא דווקא תבשילי הקדירה שמכינים במקום. כן, דווקא שם, על אחת הגבעות המשקיפות על נוף מרהיב, בבית שהפך למסעדה שבמטבחה עומד טאבון גדול, מרכז העניינים הוא הבשרים. בקדירה, או על שיפוד ברזל באורך מטר.
כשישבנו לשולחן עם המפה הלבנה, קרירות נעימה כבר השתלטה על החום של תחילת הקיץ. בחוץ היה כל כך נעים, וכל כמה דקות יצאנו כדי להתבשם מהאוויר הצלול והנוף שאין לו תחליף. ואכן, במרבית ימי הקיץ יושבים המבקרים במסעדת טול בחוץ, שם הם נהנים מרוח קלילה ומלטפת, למעט שבועיים-שלושה באוגוסט, שבהם לא מומלץ להגיע לצהריים. מזגן אין. לא מחוברים לחשמל, זוכרים?
מאחר שהיינו שישה, הזמנו את כל חמש המנות הראשונות שהופיעו בתפריט: סביצ'ה דג ים, שרימפס ברוטב חלב קוקוס וקארי ירוק, עגבניות ממולאות בגבינת צאן ובזיליקום, קישואים ממולאים בבשר טלה ורוטב טחינה וקישואים ממולאים בירקות, בורגול, ורוטב טחינה. האחרונה הייתה לטעמי המנה הטעימה ביותר, אף שכולן היו טובות ומהנות. מחירי המנות הראשונות נעים בין 33 ל-42 שקל . את המנות הראשונות אכלנו עם לחם שנאפה במקום ועם כמה מטבלים, ואת כל זה שטפנו עם קנקן לימונדה מלימונים טריים עם נענע.
אחרי ששבענו, ישבנו קצת בחוץ וטיילנו להנאתנו מסביב לבית. כשחזרנו פנימה כבר הגיעו הקדירות עם התבשילים, שטעמן המשובח מתקבל, בין השאר, משהייה של לילה שלם בטאבון.
היו שם אוסובוקו טלה בלימון כבוש ועשבי תיבול, כתף טלה עם הבמיה שנקנתה בשוק, לחי בקר ברוטב פלפל חריף וזנב שור עם ארטישוק ירושלמי - כולם במחירים שבין 95 ל-100 שקל . בקרב הסועדים נרשמה התלהבות גדולה.
אבל בכך לא תמה החגיגה. אחרי עוד סיבוב במרפסת, ועוד הליכה קצרה מפה לשם, חזרנו לשולחן כדי לזלול שיפוד לוהט באורך מטר, שעליו הונחו נתחים של טלה עגול ופרגיות. ביקשנו שיפוד ליחיד (400 גרם , 120 שקל) - כי גם ליכולת האכילה שלנו יש גבול - וכל אחד הוריד לעצמו חתיכת בשר לפי יכולתו. השיפוד היה בסדר גמור, אבל לא בשביל הבשרים האלה כדאי להגיע לטול. כמותם אפשר למצוא גם במקומות אחרים.
עם זאת, מורגש שחלק מהמנות הראשונות ובעיקר הקדירות, טופלו ביד מבינה ואוהבת. ואם זה לא מספיק, הצלייה הארוכה והאטית בטאבון הוסיפה להן לוויית חן וטעם רב.
אם בא לכם לעשות טיול נחמד של כמה שעות אל מקום אחר בלב הטבע, כשמסביב לא רואים בית אחד, רק ירוק נהדר של צמחייה עבותה, טול היא המסעדה בשבילכם. אנחנו שמחנו מאוד על ההחלטה להרחיק עד כליל, על שלוש השעות שבילינו שם, על האוכל שקיבלנו, וגם, חייבים להודות, על החזרה הביתה. ככל הנראה אנחנו לא הטיפוסים שמתאים להם לגור במקום כמו כליל.
מסעדת טול, פתוחה בחמישי, שישי ושבת, 054-4794472
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם