העולם האמיתי: אורובינדו מצייר את המחר
המגע עם האמת ישים סוף לחיפוש העיוור, לעימותים ולמאבקים, לעליות ולירידות במצבי הרוח, להגזמה ולדיכאון - ויורגש בכל תא בגוף ובכל תנודה של כוח החיים. האוטופיה הטרנסדנטית של שרי אורובינדו
טיבה של תודעה זו ביטויו בראיית הכול מנקודת מבט של אחדות. אפילו הריבוי, החלוקה ומה שעשוי להשתקף במיינד כסתירות הגדולות ביותר - יתקבל אז כחלק מאותה האחדות. במצב זה, הרצון, הרעיונות והתחושות עשויים כולם מחומר של אחדות, וכל הפעולות נעשות מתוך הבסיס הזה. זהו עקרון שקיים בנו, ומשהוא ימצא ויפעל בחלק המודע שלנו, כל הקונפליקטים ייפתרו.
הטבע הסופר מנטאלי או החיים האלוהיים מאופיינים באחדות ספונטנית פנימית. כל צעד של הטבע הזה אינו אלא תכתיב של ראייה רוחנית שטבועה בו, המאופיינת בתפיסה חודרת, מקיפה וכוללת של האמת של הכול ושל כל דבר. התנועה של הטבע הגבוה רגועה, נשלטת באופן עצמי, ספונטנית, גמישה ומשיקה בטבעיות, מתוך זהות הרמונית, לאמת המורגשת בהוויה המודעת. ומהי אותה אמת? האמת, כותב אורובינדו, היא אמת של האינסוף, של הרוח הנצחית, של הוויה ותודעה. אין זו אמת של מחשבה, ועל כן כדי לדעת אותה יש לגדול לתוכה ולהביא את הידע והחוכמה הגבוהים שלה אל ההוויה המודעת.
המגע עם האמת, עם כוח האמת לבדו, ייצור הרמוניה בכל חלקי ההוויה וישים סוף לחיפוש העיוור, לעימותים ולמאבקים, לעליות והירידות במצבי הרוח, להגזמה ולדיכאון, לחוסר האיזון המתמשך ביחס לכוחות הלא נראים, המחוללים קונפליקטים בהוויה. כל אלו יחושו בהשפעתו של כוח האמת, יוותרו ויפנו את מקומם לצעדים ההרמוניים של התפתחות ההוויה.
כוח הידע שייווצר באמצעות המגע הישיר עם האמת יצור הרמוניה ויציבות. הוא יעזור, ירגיע, ובמובן רחב יפחית את הסבל והקושי הכרוכים כעת
התחושה של אמת ה"אני" תיעשה בהדרגה ברורה יותר ויותר, ואילו ההתמודדות מול ההזדמנויות והקשיים של הקיום תעשה מוארת יותר. אז, היא תתנהל כמשחק חופשי יותר של אינטואיציה, סימפטיה והבנה, שישתלבו בהרמוניה בחיים האנושיים.
ההוויה הזו, אותה מכנה אורובינדו "גנוסטית" או סופר מנטאלית, תיצור אחדות גם עם העולם המנטלי, "הרגיל", אפילו אם הוא עולם של בורות: התודעה המוארת תחדיר את עיקרון ההרמוניה אל המבנים התודעתיים של בורות, כחלק מתנועה אינטגרלית ורחבה שתיצור חיים דינמיים יותר. בהדרגה ישתנו צורות ההוויה ודרכי החשיבה, עד שיונהגו על ידי כוח של אוניברסליות רוחנית רחבה. ההוויה החדשה תחוש בנוכחות האלוהית בכל מרכז בתודעה שלה, בכל תא בגוף ובכל תנודה של כוח החיים. הגוף עצמו יהפוך לכלי בריא המגיב בדיוק מושלם לרוח, ויתמלא באנרגיה עליונה של כוח התודעה האלוהי .
כוח המודעות החדש בהוויה יביא עימו טרנספורמציה של תודעת העולם ושל הפעולה שלנו בעולם. באוניברסליות הכוללת של הוויה המוארת לא יהיה עוד שעבוד לכוחות נחותים, ולא תהיה עוד הסחה מהאמת הגבוהה. האינדיבידואל הגנוסטי יחיה בעולם, כחלק ממנו, אבל הוא יחיה גם מעבר לו, חופשי בתוך אינסופיות טרנסנדנטית. האושר הזה איננו אושר אגוצנטרי ונפרד, המתנגד לאושר של אחרים.
ההוויה המוארת תחפש את האושר בביטוי העצמי של הרוח בעצמה, אבל במידה שווה את האושר של אחרים, שיהיה עבורה חלק מהגשמתה העצמית - הגשמה של האחד בכל. אך עם זאת, ההוויה המוארת לא תכפיף ותשעבד את עצמה לצער ולאושר של אחרים השרויים בבורות. היא תתעלה מעל מה שהיא חובקת, ובזאת יהיה כוחה.
הרגשות והפעולות הכרוכים בקיום כזה יהיו שרויים תמיד בתנועה טבעית וספונטנית, כביטוי אוטומטי של האמת, וכפעולה המבטאת את הקיום העצמי של הרוח. לא יהיה בה מקום למרדף אחר תשוקות ולתסכול המלווה את חוסר היכולת למלא אותן. לא יהיה בה מקום לאושר תלוי ויחסי, לצער ולסבל, מכיוון שאלו שייכים לאגו ולבורות. אושרה של הוויית האמת יהיה טמון בפעולה טהורה של הרוח, בחסד הטהור שלה.
ההוויה הגנוסטית תמצא בכל פעולה ובכל צעד חופש רוחני והגשמה עצמית מלאה. אותה תחושה של טוטליות, הנלווית לכל צעד, תהיה סימן ברור לתודעה העילאית, בניגוד לצעדים הלא אינטגרטיביים בתודעת הבורות. בכל צעד בקיום כזה לא תהיה עוד חוויה חלקית של האני - או אושר חלקי הנגזר ממנו, אלא תנועה ונוכחות הנגזרות מנוכחות מלאה ומאוחדת של אושר קיומי - אננדה, המתמיר את כל הכאב והסבל לכדי ביטוי אינטגרלי של חסד.
האדם הרוחני חי תמיד מבפנים. בעולם של בורות המסרב להשתנות, הוא מחויב, במובן מסוים, להיות נפרד ממנו ולהגן על החיים הפנימיים שלו מפני השפעה והפרעה של הכוחות החשוכים של הבורות. האדם הרוחני נמצא מחוץ לעולם; אפילו שהוא בתוכו, הוא פועל מתוך המצודה הפנימית של ההוויה הרוחנית שלו, שבתוך תוכה היא אחת עם המציאות העילאית ועם אלוהים.
בחיים פנימיים כאלו שרוי האדם בתוך תוכו לבד עם אלוהים. דבר לא יוכל להפריע או לפלוש למעמקים האלו. זהו היבט של החיים הרוחניים ההכרחי לחופש של הרוח, מכיוון שהזדהות עם העולם תגרור עמה הגבלה כובלת ולא זהות חופשית. אך נוכחות האחדות וההתייחדות הפנימית תשפיע על יחסיו עם אחרים, שלא יהיו עוד "אחרים" עבורו, אלא "אניים" שלו עצמו בקיום האחד. לאדם כזה תהיה תודעה מלאה וקרובה של האני ושל אחרים, תודעה של המיינד והחיים שלהם, כאילו הם חלק מהווייתו שלו עצמו, חלק מאחדות פנימית עמוקה עם כל הקיים. היציבות והחופש הפנימיים שלו יאפשרו לו לחבוק אפילו את עולם הבורות, מבלי שהוא עצמו יהיה חלק ממנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם