מגרש ביתי: הכיף שבהכנת יוגורט, פלפלים ושאר מעדנים
תתפלאו, להיות עקרת בית זה חלום. שרי אנסקי גילתה את הכיף שבהכנת יוגורט ביתי, פלפלים חריפים מטוגנים, מטבוחה טריה ורוטב בזיליקום
בית הוא מקום שבו מישהו מבחין בהיעדרך, אומר אלכסנדר המון ב"פרויקט לזרוס". במקרה שלי, לא רק בתוך הבית מרגישים את חסרוני, אלא בכל רחבי השכונה השקטה שבה אני מתגוררת בירושלים. שכונה שלווה ופסטורלית, עד שנשמעות הצרחות שלי. גם כשאני צוחקת קולי מחריד את השקט. ישנו גם קולי הרם והמצווה: בואו לאכול כבר! קולי שקורא לעזרה בגינה, לתלות כביסה או סתם לריב. נראה לי שרק בימים שבהם אני נוסעת לתל אביב, השכונה שלי נרגעת. חסרוני מורגש בדממה שמשתררת. חסרוני מביא שלווה, נחת, שקט ומנוחה לשכונה ולביתי כאחד.
החלטתי להירגע. הבנתי שלא כדאי לחיות בהתמוטטות עצבים שבע פעמים בכל בוקר כיוון שאני מבוהלת ממה שעליי לעשות. נמאס לי מימים שלמים מבולבלים. הנה יום שגרתי, שמתחיל בכך שאני רצה אחרי הילד שלי עם הסנדוויץ' לתחנת האוטובוס.
במקום לעשות מה שהחלטתי, העברתי את שתילי הקולרבי אל המקום של הבזיליקום, שכבר התחיל לפרוח וחבל לא לעשות ממנו פסטו. כמובן שהכנסתי בוץ הביתה ובינתיים נפלה לי העוגה. העוגה הארורה הזו, שהייתי צריכה לנסות להכין למדור ושבגללה הילד שכח את הסנדוויץ' וגם לא הגיע בזמן לבית הספר.
במקום זה, כבר קצצתי את הבזיליקום וטיגנתי את הפלפלים האדומים והחריפים בשמן זית וגם התחלתי להכין מטבוחה - כי חבל עליהם. מובן ששכחתי לתלות את הכביסה ששמתי בבוקר במכונה, ועכשיו כדאי שאכבס אותה מחדש. עכשיו שורפות לי האצבעות מהפלפלים החריפים ובמקום להרגיש מסופקת מזה שגמרתי לשטוף את הבית, אני נזכרת בילד שלי, רעב בלי הסנדוויץ'.
לאורך כל השנים שבהן עבדתי מחוץ לבית, חלמתי להיות עקרת בית מצטיינת. מסודרת, שלווה ומסופקת, שמכינה בעצמה יוגורט, שלפחות פעמיים בשבוע אופה לחם ושאצלה תמיד מטפטפת גבינה לכיור. ובמרפסת תמיד עומדת צנצנת מלפפונים בשמש, כמו דגל שאומר - כאן בבית מבשלים. עברו כבר כמעט 20 שנה מאז שאני עובדת בבית. מבשלת וכותבת, אבל לא שלווה ולא מסופקת. אין אצלי יוגורט וגם לא זיתים שדפקתי עם אבן או לחם שאור מותסס מצימוקים ומחיידקים פראיים שייצרתי בעצמי.
המהפך נבע מכך שבאחרונה עברה להתגורר מולנו אישה קולנית לא פחות ממני. קולה גרם לי לשמוע את עצמי ולהבין שקולי שלי מורט עצבים לא פחות. בזכותה הבנתי שקולי מביע מצוקה. שהמוח שלי כואב מהבלגן שבתוכו, שמשקף את הבלגן בבית, בגינה, בעבודה, ביחסים עם משפחתי ובחוסר הארגון הקבוע.
הגיע הזמן שאשקיע בהגשמת חלום עקרת הבית הפוסטפוסט-פמיניסטית שלי, הלכה למעשה. עברתי בכל רחבי הבית והגינה עם פנקס ועט ורשמתי את כל המשימות שעליי לעשות: לסדר, לרחוץ, לכבס, למיין, לשתול, לייבש. אפילו משימות שאפשר להזמין עבורן פועל או בעל מקצוע, כמו סיוד, צביעה וזיפות, החלטתי לקחת על עצמי. וכך, במקום ללכת למכון כושר או לצאת להליכות, אני מתעוררת עם עלות השחר, מכינה קפה במקינטה ויוצאת איתו להשקות את הגינה. מפעילה מכונת כביסה, מתפיחה את בצק השאור שלי ללחם, מחממת את החלב ליוגורט, בוחשת, יוצקת לכוסות חרס והוא מתגבן לי, סמיך וחלקלק כמו מלבי.
כבר חודשיים שאני מייצרת אותו בסבלנות ושולטת בנעיצת האצבע לתוך החלב החם, כדי להרגיש בביטחון שהגיע הזמן לבחוש לתוכו את היוגורט. אחרי כן אני מכסה את הגביעים בשמיכת הפוך על הכורסה בחדר העבודה שלי.
עם הלחם התחלתי רק השבוע, אבל אני לא מתכוונת לאפות מדי יום. זה לחם שלי. אני לא אבזבז אותו ואם יישאר הקצה היבש שלו, אפורר אותו לסלט מעגבניות מרוסקות עם בצל ושמן זית. מאז שלמדתי להכין תה קר לא ממותק בעצמי, הוא מצטרף ללחם וליוגורט או הזיתים ואפילו לעוגיות הביתיות הנפלאות. דווקא את קבוצת המאכלים הבסיסיים האלה, שהפכו כה קלים לרכישה, אני מכינה בעצמי, רק למען עצמי. רק כדי שהימים לא יחלפו בלי שארגיש.
רק אחרי שאני מסיימת להתעסק עם חיידקי השאור והיוגורט הממושמעים שלי, אני מגישה ארוחת בוקר. שוטפת רצפה, מתקלחת ומתיישבת ליד המחשב לארבע עד שמונה שעות בלי לזוז, לפני שאני נעמדת ליד השיש במטבח להכין ארוחת ערב. זה לא קל. אני עדיין מאוד מתאמצת להיות רגועה. יש ימים שאני נפרעת מהמשימות ויש רגעים שאני מגלה דברים ששכחתי, כמו זה שלקראת החשיכה הציפורים דואות במופע משוחרר של אושר מעל לעצים. שכחתי גם עד כמה נעים יותר ללוש מאשר לעשות התעמלות. שכחתי איך מרגישים כשמוציאים לחם פריך וריחני מהתנור. או כשחשים בניחוח הממכר של חצילים נצרבים על אש הכירה, או של פלפלים מיטגנים שמאדימים את השמן. שכחתי גם את השקט, שכחתי כמה נעים לשמוע בתוכו את משב הרוח שמרשרש את עלי העצים בצליל שדומה לגשם מהסס ברגעיו הראשונים. קרן שמש ארוכה אחת מגיעה לפנות ערב מבעד לשורת עצי הברוש הגבוהים עד לכיור, ואתמול, כששטפתי את עלי הפטרוזיליה, היא ריצדה לי על הפנים. וזה היה נעים מאוד.
יוגורט ביתי
השתמשתי בחלב מלא. הניסיונות שערכתי עם חלב רגיל, מועשר, חלב של פעם או חלב עזים, יצאו פחות מוצלחים.
מכל יוגורט אמיתי (מכל סוג חלב)
2 ליטר חלב טרי, רצוי מלא מכלים או כוסות מחרס או זכוכית (שתכולתם תואמת 2 ליטר)
סיר רחב או שניים שמכילים את המכלים
1. שוטפים היטב ידיים ומחממים את החלב בסיר נירוסטה על אש בינונית, עד לרגע שאפשר להכניס לתוך החלב החם אצבע ולספור מאחד עד עשר בלי שחייבים להוציא אותה קודם מרוב חום. זה החום שחיידקי היוגורט אוהבים כדי להתרבות, וצריך לשמור עליו כמה שיותר.
2. מערבבים בקערה קטנה ארבע כפות מהחלב החם עם היוגורט, מצרפים לשאר החלב ומערבבים היטב.
3. מעבירים את היוגורט למכלים. כדי לשמור על החום שלהם, מכניסים אותם לסיר עם מים חמים (שאפשר לספור עד שבע או שמונה בלי להוציא את האצבע מהם). מכסים את הסיר או הסירים עם המכלים במכסה. עוטפים במגבות או בשמיכות למשך 24-12 שעות.
בעיקרון, ככל שהזמן ארוך יותר, היוגורט יוצא חמצמץ וסמיך יותר. חום גבוה יותר גורם להיפרדות נוזלים וליוגורט פחות חלק, או לכך שהחיידקים נשרפים וכלל לא מתרבים. אפשרות אחרת היא להשתמש במדחום ולהוסיף את היוגורט ב-45 מעלות, ולגבן את המכלים בתוך אמבט מים חמימים בתנור מחומם ל-45 מעלות.
4. מוציאים את המכלים מהאמבט, מכסים אותם בניילון נצמד ומכניסים למקרר. הם נשמרים כעשרה ימים ואפילו יותר.
> אם היוגורט לא הצליח למרות שהקפדתם על ההוראות, יש סיכוי שהשתמשתם ביוגורט בלי חיידקים פעילים וכדאי לא להתייאש ולנסות שוב עם סוג אחר.
> אפשר גם לגבן את היוגורט בתוך הסיר בלי להעביר למכלים. כך אני עושה כשבכוונתי להשתמש ביוגורט להכנת לבנה. ואז מוסיפים לו כפית גדושה של מלח גס, מערבבים ויוצקים לתוך בד כותנה שטוף בתוך מסננת. אוספים לצרור, קושרים ותולים מעל הכיור, או מעל דלי או קערה. הלבנה מוכנה אחרי 12-10 שעות. מעבירים אותה לכלי, מהדקים ומכסים בשמן זית. ניתן גם לגלגל לכדורים ולהשרות אותם בצנצנת, מכוסים בשמן זית.
> אפשר לתבל את הלבנה כשמוסיפים את המלח גם עם שבבי צ'ילי, גרגירי פלפל גרוסים ועלי אורגנו יבשים - או כל תבלין אחר.
פלפלים חריפים מטוגנים
יש עכשיו להשיג בשווקים את זן הפלפלים הירוקים החרוטיים לכבישה. ויש אחד שמגדל עכשיו פלפלים ירוקים ספרדיים בשרניים קטנים לטיגון, שנחשבים ליהלום שבכתר הפלפלים המטוגנים. אבל גם האחרים זוכים לכבוד. כתומים, אדומים וסגולים ויש אף סוגים שונים של פלפלים אדומים חריפים שנחשבים גם הם מצוינים לטיגון. אפשר לטגן ולשמור אותם בשמן הטיגון, ולהעניק לסועד את התענוג לסחוט מתוכם את השמן האדמדם.
פלפלים חריפים, או שאינם חריפים, קטנים, מוארכים או קצרים. אפשר גם מתוקים או שאינם מתוקים
שמן זית
מלח גס
1. מחממים שמן זית עמוק בווק.
2. שומטים פנימה את הפלפלים ומטגנים על אש לא בינונית עד שבשרם תופח ומלבין.
3. מעבירים לצלחת הגשה וזורים עליהם מלח גס.
> את שאריות פלפלים מוצלח מאוד להעביר לצנצנת אחרי שספגו את המלח ולכסות בשמן הטיגון. הם נשמרים יותר מחודשיים במקרר.
> פלפלים מסוג צ'ילי אדום ניתן לפרוס דק (ללא טיגון) ולהשרות בשמן שמאדים וסופג את חריפותם.
מטבוחה מפלפלים ועגבניות צלויים
8 עגבניות
6-4 פלפלים חריפים - אדומים או ירוקים
1 פלפל אדום או גמבה
6 שיני שום קצוץ גס - לא הכרחי
שמן זית
מלח
1. קולים את הפלפלים והעגבניות על פלנצ'ה או על רשת על האש עד שקליפתם נחרכת. מקליפים וחותכים לקוביות או נתחים.
2. מחממים כ-1/2-1/3 כוס שמן בסיר (אם רוצים שום, מוסיפים ומערבבים דקה).
3. מוסיפים את נתחי העגבניות והפלפלים הקלופים עם המיץ שלהם וזורים מעט מלח.
4. מסירים את המכסה ומשיכים לבשל על אש נמוכה בבעבוע עדיין תוך כדי ערבוב מזדמן, עד שכל הנוזלים מתאדים ונשאר רק השמן האדום.
> מלבד שימוש ברוטב למריחה וניגוב, הוא נהדר כתוספת לטונה, כבסיס לשקשוקה או לדגים מבושלים, כרוטב לפסטה ועוד.
רוטב בזיליקום שימושי
1. טוחנים את העלים ללא גבעולים במעבד מזון בתוספת כמות נדיבה של שמן זית ומלח לפי הטעם.
2. מעבירים לצנצנת ומכסים בשמן זית.
3. נעים וטעים להוסיף את הרוטב לשעועית ירוקה מאודה, לריזוטו, לסלט, לתפוחי אדמה מבושלים, לסנדוויצ'ים, לפיצות ולרטבים של עגבניות. כשמכינים איתו פסטה, אפשר להוסיף שום וצנוברים או אגוזים טחונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם