סלרי זה סקסי: זיעה גברית ספוגת סלרי מגרה יותר
איך הסלרי הופך את הגבר למושך יותר, מי מעז לזלול לוויתנים ומה יהיה עם הדגים שנמצאים בסכנת הכחדה עולמית. חדשות אוכל
אז איך סלרי קשור לעניין? אנדרוסטרון הוא הורמון סטרואידי המופרש בזיעת הגבר והופך אותו למושך יותר. למרבה המזל, בקליפת הסלרי נמצא הסטרואיד בשפע והוא משפיע ישירות על רמת הפרומון הזמין בזיעה. החוקרים טוענים עוד כי לא צריך להגזים באכילת הסלרי מפני ששני מקלות סלרי ביום יעשו את אותה עבודה כמו כמות גדולה יותר. את הזמן הנותר ניתן להשקיע במקלחת, בתסרוקת ובצחצוח שיניים אחרי אכילת הסלרי. סלרי לבדו, ככל הנראה, לא יעשה את העבודה.
על אף שציד לווייתנים נאסר בכל רחבי העולם, לאט לאט חזרו בתי הספר ביפן להגיש את המעדן המפוקפק בארוחות הצהריים לפחות פעם בסמסטר. לפי נתונים שמציג המגזין "The Japan Times”, 18 אחוז מתוך כ־30 אלף בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים חזרו להגיש מ-2005 את המנה המושמצת. מתחילת 2009 ועד מרץ 2010 הגישו 5,355 בתי ספר את המנה.
יש לציין כי ביפן, לעומת מדינות מתקדמות רבות אחרות, יש הקצבת ציד לווייתנים על ידי הממשל וגוף שמטפל ומרכז את מכירת הציד מטעם הממשלה. בתי הספר של יפן מקבלים את הבשר במחיר מיוחד העומד על שליש ממחיר השוק המקורי - 2,060 ין (כ-90 שקל) לקילוגרם.
על פי מומחים, תופעה זו מדגימה את רצונה של יפן לחזור ולצוד כמויות גדולות של בשר לווייתנים, מאחר שבשוק היפני קיים ביקוש גדול לבשר זה. לאחר שבשנות השמונים נכנעה המדינה ללחצים של מדינות העולם המערבי, מנסה יפן לחזור לדוג מתחת לרדאר
בשנות התשעים סיפקה לאזרחיה רק כ־1,000 טון בשר מוקצב בשנה, ב־2005 עלתה ל־1,200 טון וכאמור כעת עומדת יפן על 4,000 טון, כשהמגמה היא להמשיך ולספק את דרישות השוק המקומי. לטענת מדינות המערב, יפן מוכרת את הבשר המבוקש בכסות של "מוצרי לוואי" של ציד לשם מחקר.
לעומתם, ארגון גרינפיס המקומי טוען כי ביפן אין כיום ביקוש לבשר הלווייתן ולכן נמכר הבשר בכוח על ידי הממשלה לבתי הספר, בניסיון להחיות את תעשיית הדיג המקומית. בערים ואקיאמה ונגסאקי טוענים כי הם מגישים את הבשר היקר כדי שהתלמידים "ילמדו על המאכלים המסורתיים המקומיים". האמת ככל הנראה נמצאת אי שם באמצע, והרבה שקרים מסתובבים סביב תעשייה משוקצת זו. מה שבטוח הוא שהעם היפני היה יכול להסתדר גם בלי בשר המגיע מחיה מוגנת ההולכת ונכחדת.
בעוד שביפן ממשיכים לדוג לווייתנים מוגנים, בכל רחבי העולם הופכים דגים ויצורים אחרים החיים בנהרות וימים לזנים נכחדים. באזור התת סהרה של אפריקה מתבססים לא פחות מ־7.5 מיליון בני אדם על תפריט המורכב רובו ככולו על פרוטאין המגיע מדגים הגדלים במקורות מים מתוקים. מחקרים חדשים מראים כי 21 אחוז מכל היצורים החיים באזור אפריקה בנהרות ואגמים - דגים, סרטנים ואצות ים - נמצאים כיום בסכנת הכחדה.
באגם ויקטוריה המפורסם, הנושק לשלוש מדינות שונות באפריקה, הגיעו חצי מהזנים החיים בו לסכנת הכחדה ממשית. מדענים מכל העולם מנסים לטפל בבעיה הקשה ומסבירים כי על אף שאגמים ונהרות אלה מכסים רק אחוז אחד מכלל שטח העולם, חיים בהם לא פחות מ-7 אחוזים מזני בעלי החיים בעולם.
אם המצב הקשה באפריקה לא מספיק, בנו של החוקר הימי הנודע ז’אק איב קוסטו, ז’אן מישל קוסטו, טוען כי האוסטרלים אינם עושים די כדי להגן על הדגים באזורם. ז’אן מישל קוסטו, שהצליח בעבר לשכנע את ג’ורג’ בוש לפתוח מכון מיוחד להגנה על דגים בסכנת הכחדה, טוען כי האוסטרלים מפשלים בנושא החשוב הזה. בעקבות הטענה החליטה ממשלת אוסטרליה להפוך 10 אחוזים משטח הים הענקי שלה לשטח מוגן שבו ייאסר לחלוטין הדיג. קוסטו ג’וניור טוען כי הוא "בעד הדייגים", ולמרות המחאות באוסטרליה מכיוון קבוצה זו, כבר בעתיד הקרוב תעלה כמות הדגים שתפרח באזורים המוגנים. אלה יעברו בכמויות גדולות גם לאזורי הדיג המותרים. לדברי החוקר, אם לא יבצעו ממשלות העולם צעד אמיץ להגנה על הימים והנהרות, פשוט לא יהיה מה לדוג בעוד כמה שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם