לילה של כוכבים
להיות סלב זה טוב, אבל לא מצוין. עכשיו הרבה יותר שווה להיות גם בעלים של בר לוהט עם סלקטוריות שוות, חברים מהטלוויזיה שמקבלים צ'ייסרים חינם וצפוניות מהבינתחומי שמסיימות איתך את הלילה. מסע לילי של שש שעות בשישה ברים של הסלבז בתל אביב
לא ברור איזו בשורה נושא הבר בבעלותה של שדרנית גלגלצ הדר מרקס. סוסקין, על שם הצלם הראשון של תל אביב אברהם סוסקין, נפתח לא מזמן במיקום מרכזי בתל אביב - מה שדורש ממנו אופי אל מול היצע הברים הגדול באזור.
אבל חלל צנוע בעל תקרה גבוהה, קומה שנייה מאובזרת בבר נפרד, שולחנות עץ גבוהים ונשנושים צנועים זה לא ממש "אופי", מה גם שהאיסור הגורף לעשן מגרש את הבליינים החוצה, והסוסקין נותר גלמוד ומשמים.
ייתכן שהאכזבה נובעת מהציפייה מכל בר חדש להביא
המעשנים מחוץ לבר, בראשות מרקס, ממהרים להצטרף לחגיגה. כך, כנראה, נראית קרחנה בסוסקין.
בכל אופן, בין שרצו בכך הבעלים ובין שלא, התוצאה הבינונימית שלהם נעה בין "סופשבוע רגוע" ל"בחירות עם הדר מרקס".
עולה: וודקה רדבול 44 שקל, צ?ייסר ערק 14 שקל, חצי גולדסטאר מהחבית 27 שקל.
חופר: גלגלגלגלצ. סתם, אבל זו האווירה הכללית.
משתעממים על הבר: חברים של הדר מרקס ומאזיני גלגלצ, לטוב ולרע.
הבייבי של טומי אלתגר וטל בן דוד הוא אופציה ראויה למי שמאס בסלקציה וברשימות מוות בכניסה רק בשביל לשמוע שוב פעם רמיקס זול של "אייב גאט א פילינג".
חלל גדול ומרווח בעל שתי קומות ותחושה רגועה וסטרילית מעבירים בקלות ערב ללא נפגעים ובושות בבוקר שאחרי. קצת לפני חצות התפוסה בהמינגוויי עומדת על 90 אחוז, אבל זה לא בא לידי ביטוי באווירה.
קהל הבליינים, עם יתרון קל לזכרים, שומר על הווייב בערך כמו שארנסט המינגוויי היה רוצה: בירה, סיגריה, נוף נשי ומלחמות שוורים. תחליפו את השוורים בפוקר והגעתם להמינגוויי. בקיצור, סטרייטים, במובן החיובי של המילה.
עולה: וודקה קרנבריז 44 שקל, חצי פרנציסקאנר מהחבית 27 שקל (על כל בירה מהחבית - צ'ייסר סטולי ב-9 שקלים).
חופר: היפ הופ ואר אנ' בי שגם באי המתים כבר הפסיקו לשמוע.
מחפשים אטרקציות על הבר: חמודים-חמודות, טומי אלתגר סטייל. העולם חמוד, אז חמודים.
מתחם הכניסה לדיזנגוף מעורר את הרושם שמדובר לפחות בבר המצווה של אבנר נתניהו. חמישה מאבטחים מנופחים, שתי סלקטוריות בעלות גזרה של אייפון 4 ועוד כמה שרצים ממקום למקום, מנופחים מלחץ. כולם פה עונדים אוזניות ומיקרופונים זעירים בנוסח היחידה לאבטחת אישים. הפוזה הדרמטית עושה את שלה: עשרות צעירים מנסים את מזלם וצועקים שמות רנדומלית, בתקווה שאחת מהכוסיות תעיף מבט.
דיזנגוף, המגה בר החדש של אושרי כהן, הוא העתק מרשים של מועדוני נמל תל אביב: חלל תת קרקעי ענק ומעוצב, ברים בגודל של מגרש חניה, מאות בליינים ומוזיקה שלא עושה חסד עם MTV.
למרבה הצער לא נצפו כאן חברים של אושרי כהן מהטלנובלות. במקומם היו בחורות בשמלמלות מיניאטוריות שעשו את כל הדרך מהרצליה פיתוח ונפנפו קלות בפן לצלילי ליידי גאגא, וגם איתי תורג'מן אחד (שגם שותף למיזם הלילי), שהסתובב בפנים זועפות בין הבליינים. הרצלייניות, כך נראה, לא עושות לו את זה.
טווח הגילים בדיזנגוף נוטה ל-25 מהצד הגברי וקצת פחות מהצד הנשי - תלוי בהיקף החזה ובהיכרות עם הבעלים. עשו בשכל הבעלים כשהרחיקו את הבר החדש ממתחם הנמל - מוקד מתבגרים שיכורים ואווירת "עוד מילה אני חותך אותך ואת השוטר הראשון שיגיע".
המיקום בכיכר דיזנגוף, מתחת לקולנוע חן, חביב. הקונספט - אה, לא מדהים. פחות בכיוון של "בופור", יותר בכיוון של "השיר שלנו".
עולה: וודקה רדבול 52 שקל, חצי בירה מהחבית 30 שקל, צ'ייסר ערק 19 שקל. בקיצור, תביאו את הכרטיס של אבא.
חופר: משהו שמזכיר מכוניות של ערסים, רק עם ביט רך יותר, שעוזר להזיז גם את הפקאצות.
עושים פוזותעל הבר: דפאקים ודפאקיות מהבינתחומי לצד חבריהם מהפלוגה. תקבלו פה יחס מהיפות רק אם בחוץ מחכה לכם 4X4 נוצץ ועתיד ורוד.
נרגילות, סוני פלייסטיישן, פינות זולה (זה עדיין קיים, בחיי) ושולחנות עץ כבדים זה ככל הנראה מה שנדרש כדי להפוך בר תל אביבי לפאב קיבוצי מקצועי. תשאלו את המושבניק השורד עידן חביב, שניסה להפגיש בין חולצות סוף מסלול למוקד הפקאצות של תל אביב - הנמל.
שלוש לפנות בוקר והקיבוץ מלא בפריקים לייט לצד כפרות בגרדרובה מוגזמת - כולם מאוגדים סביב שולחנות העץ, עפים על האלכוהול הזול להפליא ונהנים ממוזיקת רקע בווליום של חדר יולדות.
הקיבוץ אמנם הצליח לבנות שילוב מעניין ושונה בין הררי המגה ברים והערסו קלאבים של נמל תל אביב, אבל הקהל רחוק מהחבר'ה של עידן חביב מהשייטת ונוטה יותר למג"ב שומרון.
אם אתם מסוגלים לשרוד את הנוף האנושי, הרווחתם: האלכוהול בקיבוץ בהחלט מצדיק את השם. עם זאת הבר ממוקם תחת כיפת השמים, מה שהופך אותו אוטומטית לבר עונתי לימות הקיץ בלבד. במילים אחרות: המקום נופח את נשמתו בימים אלה, לפחות עד הקיץ הבא.
עולה: וודקה רדבול 18 שקל, צ'ייסר ערק 7 שקלים, חצי גולדסטאר מהחבית 21 שקל.
חופר: להיטים מסומפלים וקלאב מיינסטרימי שהופך, ללא התראה, לבועז בנאי.
שרועים בזולה: צעירים וצעירות עירוניים שקיבונציקים דפקו את ההורים שלהם במשך 40 שנה.
קשה לקבוע אם ההתרחשות בשפרינצק, הדאנס בר של סער שיינפיין, מעניינת יותר בפנים או בחוץ. 20 דקות של המתנה מנומסת בכניסה סיפקו לי ריגוש אנתרופולוגי נדיר: עשרות בני 30 פלוס, שלט המורה למוזמנים בלבד לסמס את שמם למספר עלום, ודריה - סלקטורית חמודה וחייכנית שמכניסה את הבליינים לפי סמס מגבוה.
אחת לשתי דקות מתבקשת הסלקטורית להעביר לבעלים איום יצירתי ומנופח מצד הדחויים בכניסה. "תגידי לבעלים שבגלל היחס הזה הוא פספס את הפרויקט הבא של חג"ג" ( קבוצת נדל"ן - א"ש), צורח לעברה גבר נוטף ניחוחות דיוטי פרי. "זה בסדר", מסננת דריה, "בפנים יש אירוע של גינדי".
גם בתוך השפרינצק האווירה אקסטטית משהו. חצות עכשיו והמקום מלא בעשרות אנשי עסקים, בנות שאוהבות אנשי עסקים ונהגי מוניות של אנשי עסקים. כולם עפים על האלקטרו שהבת שלהם שומעת ועושים את זה כאילו אין בייביסיטר שמחכה בבית עם הילדים.
שיינפיין מתמוגג בינתיים בפינה וסוקר את הקהל. שתי בחורות במעבר רוקדות על עמוד דמיוני, שלום אסייג משוטט בין הבליינים ועל הבר יושב מנכ"ל רשת, אבי צבי. דפנה שחר, אקסית של עודד קטש, אמורה להיות הייצוג הסלבריטאי במקום.
ביציאה מהשפרינצק העסקים כרגיל. אזור הסלקציה ממשיך לספק תובנות על המתייבשים למוות בשעריו: "אני חבר של הבעלים 12 שנה", צועק בכעס בחור שמנמן לכיוון הסלקטורית. "זה לא בסדר" לוחש לה מאוכזב אחר, "הבאתי איתי שלושה חברים מבודפשט"
עולה: וודקה רדבול 49 שקל, שליש טובורג מהחבית 27 שקל, צ'ייסר ערק 17 שקל.
חופר: אברהם טל בגרסת אלקטרו.
רוקדים על הבר: בני 30 פלוס שמכירים את גינדי ואת סער שיינפיין. 40:60 לטובת המין החזק, אבל מה זה משנה - גם ככה לא תיכנסו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם