קר שם בפנים
המסעדה הכי יפה בתל אביב מפסידה בכל שאר הפרמטרים. מבקר הבית שלנו אכל ב"ננה בר", קפא מקור וחזר כדי לספר
באופן מפליא למדי, "ננה בר" סופגת ביקורות בינוניות כבר זמן רב - הן ממבקרי מסעדות והן מטוקבקיסטים - ובכל זאת היא עדיין שורדת. ולא סתם שורדת, אלא תמיד מלאה, תמיד צוהלת, תמיד שמחה. במובנים רבים - בצדק. לא אחת כתבנו פה במדור ש"ננה בר" היא המסעדה היפה ביותר בעיר, וגם הפעם אנחנו דשים בעובדה זו. לא רק בגלל מיקומה - בכניסה לנווה צדק הקסומה - אלא גם בזכות עצמה.
תקרת הבטון, עץ הזית הנטוע בפנים, ריהוט העץ המלא והתאורה הרכה מדגישים את פניה של המסעדה באור נגוהות. גם בצהרי שישי, שעה לפני כניסת שבת, המסעדה שומרת על יופייה המשגע. אומנם מרבית הסועדים יגיעו לכאן רק בעוד שלוש-ארבע שעות ואז תלבש המסעדה אווירה חמה של שישי בערב, אבל גם בעת ביקורנו אפשר לחוש בקסם.
הבעיה היחידה שמונעת מאתנו ליהנות ממנה כבר בכניסתנו אליה היא הקור המוגזם ששורר בה. הגם שהחורף הגיע לכאן באיחור מה, נדמה ש"ננה בר" לא נערכה אליו כיאות. "למזגן כאן אין פונקציה של חום" מעדכנת אותנו המלצרית, "ואין סיכוי שבשעה כזו יפעילו פה את האח". בלית בררה אנחנו לובשים חזרה את המעילים ומקווים שהמנות החמות יצליחו לחמם אותנו מבפנים.
בינתיים, היחידים שחמים פה הם אנשי הצוות. ליתר דיוק - הם חמים פה אחד על השני. הם מדברים ביניהם בקול רם, לעתים בצעקות ממש שמתגברות בקלות על מוזיקת המעליות הכל כך לא רלוונטית (הלו, קליידרמן זה הכי 1980). השף התורן זועף על אחד מעובדיו ("מה אתה צועק?" הוא צועק עליו), אחת המלצריות משתפת את חברתה בקול לגבי דעתה על האוכל כאן ("הטירמיסו
הגענו, כאמור, בשעת צהריים מאוחרת, ונאלצנו להזמין רק מהתפריט העסקי, הנקרא כאן "כושר פריינדלי" זאת אומרת - לא ממש כשר, אלא בערך. אין תעודה, אבל כאן לא יגישו לכם בשר וחלב יחד (אלא אם מדובר בשניצל המוגש עם פירה חלבי). במילים אחרות, מדובר בבבל"ת, שעלול לבלבל שומרי מסורת רבים ולהטעות אותם באמונתם.
בכל אופן, במחיר מנה עיקרית בלבד (112-52 שקלים) ניתן ליהנות כאן ממנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה קלה. אם אתם פריינדלי, זה עשוי להישמע לכם כמו דיל חביב.
אלא שציפיות לחוד ומציאות לחוד. החציל האסייתי מקבל כאן פרשנות שמעליבה את האסייתים: קצת סויה ושומשום לא הופכים חציל לאסייתי - צריך להוסיף לו ג'ינג'ר, שום, דבש ובלסמי כדי שיקבל פרצוף כמו שצריך.
גם ברוסקטות הסלמון מתבררות כדג קצוץ שעליו רוטב, איולי כמדומנו. מנה סתמית שלא ממריאה לשום מקום. פילה הדניס (94 שקלים) מגיע אמנם טרי כמנה עיקרית, אולם רוטב חמאת העגבניות המלווה אותו מקבל גם הוא פרשנות פשוטה ומשעממת, חסרת כל תבלון מעניין.
החלק הטוב של צהרי שישי מגיע, כצפוי, רק בסוף: הן הקיפוד והן עוגת הגבינה (38 שקל כל אחד מהם) עשירים בחומרי גלם מענגים ואיכותיים, וניתן בקלות לאבחן שהם הוכנו באהבה תוך הקפדה על המרקם, הטעם והצורה.
הקיפוד עמוס בשוקולד משובח, ועוגת הגבינה עם פירות היער פשוט מעלפת. כיצד מוסבר הפער בין האוכל הבינוני לקינוחים המצוינים? "אנחנו לא מכינים את הקינוחים פה" אומרת לנו המלצרית, "אלא מקבלים אותם מקונדיטוריית "בישקוטי'".
קשה לומר שהופתענו.
"ננה בר", אחד העם 1 נווה צדק, תל אביב, 03-5161915.
alonz@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם