בירת ישראל
לכבוד פסטיבל הבירה שמתקיים היום ומחר בתל אביב, שי אילן סוקר את תולדות הבירה בארצנו, ומנסה להבין היכן התחילה מהפכת הבירה שהפכה אותנו לבשלנים מביני עניין. רשימה נוסטלגית במיוחד
אגב, סיבת המוות העיקרית של קיסרים רומיים הייתה מחסור בבירה, בתקופה בה בירה הייתה מקור התזונה העיקרי, וגם אמצעי הסניטציה החשוב ביותר. ושנו חז"ל: "באיגרא רמא, בירה עמיקתא", קרי, כשאתה במקום רם, שתה כוס עמוקה של בירה.
קצת נתונים, אבל ממש קצת. שוק האלכוהול בישראל מגלגל כשלושה מיליארד שקל. מתוכם 800 מיליון מוציא הציבור על יין, מיליארד על משקאות חריפים כגון ויסקי וודקה, ו-1.2 מיליארד על בירה(!!!).
אני לא אתפלמס עם מי שיגיד שהעיסוק ביין מורכב ואנין יותר, אבל שוק הבירה הרבה יותר גדול. אז אם סביב יין יכולים להתקיים בארץ יותר ממאתיים יקבים, כשלפחות 50 מהם מצדיקים את קיומם מבחינת איכות, אז מה עם הבירה?
טוב, לא הייתי צריך לייגע מאוד את ראשי השחרחר והנאה ולחשוב על זה לבד. עשו את זה לפני, אבל באופן מפליא, רק בזמן האחרון. מהפכת הבירה הזדחלה לאיטה במשך שנים, עד שהגיעה לנקודה הקריטית שממנה אפשר לדבר על "בום".
ה"בום" הזה קורה בשתי חזיתות, ייצור מקומי וייבוא, ומה שמשמח אותי במיוחד הוא ההיבט המקומי, אבל נגיע לזה מיד. ראשית, קצת היסטוריה. או ליתר דיוק, נוסטלגיה.
בירה אביר. למי שצריך הצלה.
יחצ
בירה שחורה עם אלכוהול
בשנות השבעים התמימות הייתה לנו בירה נשר לבנה, היו מכבי וגולדסטר. מביני ענין שתו גם טובורג, וקראו לזה "טוברוק", על שם הקרב המפורסם בלוב במלחמת העולם השנייה. למה? בגלל רגשות אשמה כנראה.
הייתה גם אמסטל, ואולי עוד בירה או שתיים שאני לא זוכר, אבל הן כולן התכנסו מתחת לכותרת "בירה לבנה", והאבחנה ביניהן לא הייתה ממש חשובה. קצת כמו ההבדל בין "גוש חלב" ל"גלבוע".
טוב שנגמרה תקופת החביון. בירה אלכסנדר. דקלה בסיסט-שפריר
קפיצת הדרך הבאה של עולם הבירה הישראלי, הייתה בראשית שנות התשעים, כשאני נסעתי לחו"ל. בארצות הברית התחיל לקרות אז מה שקורה היום בישראל: אנשים פיתחו בלוטות טעם והתחילו להשתמש באף. שם פגשתי לראשונה את סמואל אדמס, סיירה נבדה וברוקלין
לאגר, ושם חזיתי במהפכת המיקרו ברואריז שהתפשטו כאש בשדה קוצים.
כשחזרתי לארץ היה קשה לי מאוד להתרגל לגינס בפחית, ולמלכודות הדבורים המתקתקות מצפון מערב אירופה, אבל זה בהחלט כבר היה יותר מעניין מהעולם שעזבתי.
שנות הדומיננטיות הבלגית חלפו, והחשיפה לאירלנד וגרמניה ביגרה את הטעם הישראלי. רק לאחרונה החלו איילים אנגליים להופיע בברים, באיחור ניכר ובמחירים מופרכים (מזל שיש גולדסטר, חבל שגם היא יקרה מדי לבירת מאסות מקומית) אבל עדיין מקננת בי התקווה שהמחירים יירדו כשהציבור ישתכנע שבירות האיכות עדיפות על הסודה הצבעונית והמרירה שהוא רוכש לפעמים בשישיות.
מציון תצא בירה, לא רעה בכלל. בזלת הגולן.
יחצ
אירוע מכונן
לפני כמה שנים החלו להתפשט שמועות על כל מיני מבשלי בירה ביתית. רובם אנשי מערות אקסצנטריים בכל מיני חלקים נידחים של המדינה, או לחילופין מדעני אטום חובבי שתייה שרק היו צריכים להוסיף לתת למאיצי החלקיקים שלהם.
ואז הוקמה המועצה המהפכנית של אנשי הבירה, במקום סודי ליד בנימינה, והתכנסה הוועידה הראשונה של ההנהגה החשאית. אחת ההחלטות שנפלו באותה וועידה היסטורית הייתה שבתוך שלוש שנים, מספר מבשלות הבוטיק בארץ יהיה כל כך גדול, שאיש לא יזכור בכלל את שנות הצמא והאמסטל.
שלא נשאר צמאים. מבשלת פאבו. יחצ
ועכשיו, כדי לתת את החותם הסופי למהלך הרבולוציונרי, בפעם הראשונה יש לנו תערוכת בירה. לא פסטיבל מקומי, לא יריד מוזיקלי עם איחוד של להקת עבר עם חיה בשם. אירוע מכונן אמיתי, על בירה, עם מבשלות ויבואנים ודוכנים. זה קורה היום (רביעי) ומחר, 12-13 בינואר בהיכל נוקיה, היום משעה 15:00 לקהל מקצועי – אנשי ברים, עיתונאים וכדומה, וביום חמישי משעה 17:00 לקהל הרחב, בעלות כניסה של 20 שקל, וטעימות במחיר סימלי, ואפשר יהיה לקנות הביתה ישירות ממחוללי המהפכה.
מפעמת בנו רוח ההתחדשות, ולכן לא נעצור כאן. בקרוב נפרסם כאן מניפסט שבאמצעותו נלמד את ההמונים להכין בירה, לבשל בבירה ולצרוך בירה כחלק מדיאטה מאוזנת (מה שנקרא "סדרת כתבות").
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם