סוף שבוע (לא) פרוע: בירה במצפה רמון
שי אילן נסע לסוף שבוע רווי אלכוהול במצפה רמון כדי ללמוד איך עושים בירה. הוא פגש שם אנשים רציניים ומנומסים, השתתף בסדנת בישול בבירה אל מול הנוף וחזר עם מתכון
אז צלחנו את תערוכת הבירה הראשונה, ובהצלחה ניכרת. היכל נוקיה התמלא דוכנים, הייבוא נאה, הייצור המקומי משובח, עם נפילה קטנה פה ושם אבל בסך הכול מצוין, בטח ביחס למדבר ציה שהיה כאן עד לא מזמן. ואם כבר מדברים על ציה, מה אתם אומרים על סוף שבוע של בירה במצפה רמון?
לי נדמה שזו תעודת הבגרות האמיתית של ענף הבירה בארץ. תערוכת ענק זה טוב ויפה, והזדמנות להתמנגל בין חלוצי התעשייה, מבשלים, בעלי ברים, ברומייסטרים מוסמכים וכאלה שקנו תעודת ברומייסטר באוקטוברפסט האחרון.
בקיצור, בלי לזלזל חלילה, מהפכה צריכה פיונים, לא רק כלים כבדים. וכמו שהיו"ר מאו אסף איכרים לצעדה מהפריפריה, וכמו שקסטרו הפיל את בטיסטה עם קומץ כפריים, גם אני נסעתי למדבר, לראות כיצד עושים את עבודת השטח האמיתית.
מצפה רמון נמצאת בצד השני של חור תולעת קוסמי, ביקום מקביל. הזדמנות לנסוע שעתיים וחצי ולחצות שנות אור.
קודם כל, באמת, באמת מדהים המכתש. עליי. לא נופל מכמה אתרים על מפת הטרקים העולמית. האוויר היבש, הקרירות הפריכה, השקט... תענוג. מי שרוצה יכול גם לנסות להתחקות אחרי המיתוס שיש במצפה רמון חיי תרבות. אני לא יכולתי להרשות לעצמי את הלוקסוס. באתי לשתות בירה.
סוף שבוע של בירה, ולא על המדרכה באלנבי? ידעתי משמועות שסופי השבוע הללו מושכים לא מעט אנשים, וזה הנוכחי מתקיים בעקבות הצלחתם של סופי שבוע קודמים ודרישת הקהל, אבל לא ידעתי מיהו הקהל הזה.
אחרי שהתייצבתי אצל פקיד הקבלה היעיל של מלון "פונדק רמון", הנחתי את המזוודות בחדר וירדתי ללובי, המסתורין הזה נפתר. ובכן, לא מדובר ב"אינדינגב" או בחובשי בנדנות מאובקים ופריקיות עם רסטות. את סוף השבוע המוקדש לבירה פוקד קהל שנמצא, איך
למה זה חשוב וטוב? משום שזה הקהל שרוכש. לא שישיית גולדסטר לשתייה במגרש החנייה מול "החתול והכלב", אלא את הבקבוקים היפים עם התוויות המעוצבות והשמות האקזוטיים. לא הכול בחיים זה קרחנה, ויש, מסתבר, גם אנשים שיש להם תחילת ואמצע שבוע, הם כבר לא משלמים שכר דירה, והם לומדים, מעט מעט, לזנוח את הליקרים הצבעוניים ולשתות משקאות אמיתיים. קרחניסטים לא יחזיקו על גבם את שוק בירות הבוטיק.
הנה כי כן, סוף השבוע הזה זימן לי אפשרות להתבונן בקהל אחר, בהרגלי צריכה אחרים, לא ההתנפלות החייתית על דוכנים בפסטיבלי חוף, בעיניים שטופות זימה לקול הביטים האלקטרוניים של די.ג'יי שואסמו (בלי לזלזל חלילה בכבוד הזימה) אלא קהל קשוב ומנומס, מקשיב להרצאות ושואל שאלות.
על סוף השבוע הזה ניצח שגיא קופר, אולי האיש הכי מתאים לסוג כזה של חוויה – רציני, יסודי, מעניין, מפיק אנקדוטות לרוב. ולי ממש, אבל ממש קשה לפרגן לקולגות, אז האמינו לי שמגיע לו.
ההרצאה החווייתית על מיקרו מבשלות ישראליות, שלוותה בשלל לגימות, העניקה מבוא מצוין למי שחפץ להיראות כמבין. את ההרצאה/לגימה הזאת שמענו באתר אחר, שמאיים להיות, לכשיפתח, אחד המלונות המרהיבים בארץ – מלון בראשית שנבנה על שפת המכתש ממש.
ושתינו, חברים, לא מעט. בנוסף לטובורג והוגרדן ולף בלונד וגינס, טעמנו על שפת המצוק גם IBA של לאפינג בודהה, למשל, איל שחור (אינדיה בלאק אייל) בסגנון אמריקאי של מבשלה קטנה ואיכותית. שתינו את ה – IPA (אינדיה פייל אייל) של דנסינג קאמל, שכבר כמעט אפשר לקרוא לה "ותיקה", וחזינו בבישול בבירה אל מול הנוף.
מלח הארץ מחו את הקצף משפתיהם בשעה שמבטם הלך והזדגג עם כל משקה שהתחלף. שתינו סטאוטים ופורטרים בשעה שאחרים הפליגו בג'יפים אל מכמני המכתש.
והייתה גם הרצאה מאלפת על יתרונותיה הבריאותיים מאריכי החיים של הבירה, כשהיא נצרכת במידה. אז לא חייבים לחכות עד גיל העמידה כדי להגיע לסוף שבוע כזה. אפשר ליהנות ממנו בהחלט אם חפצה נפשכם במרגוע על סף הנירוונה.
סדנת הבישול הייתה מעט אלמנטרית, אז החלטתי לערב שמחה בשמחה, ולהביא מתכון לבישול בבירה ממקום אחר. בר ה"דאנק", ה"לוקאל" שלי, זכה בתחרות הבירה בתואר "בר הבירה הטוב ביותר בצפון". גילוי נאות – הייתי שופט בתחרות. עוד גילוי נאות – אלכס, בעל המקום והמתכון הוא חבר שלי. קשה מאוד להישאר אדיש לניחוח תבשילי הקדירה שלו, אז הנה אחד המוצלחים שבהם:
לתבשיל:
1.5 ק"ג בשר בקר, נתח עם שומן (עדיף צוואר, אפשר שריר או חזה)
שמן זית לטיגון (או חמאה, למי שלא מקפיד)
1.5 ק"ג בצל, פרוס לטבעות
5-6 גבעולי סלרי, קצוצים ברוחב סנטימטר
שורש סלרי, פרוס
חצי ליטר, או בקבוק וחצי של בירה בלגית כהה (או סטאוט, או פורטר)
כף סוכר חום
4 כפות חרדל דיז'ון גרגרים
חומץ בלסמי
מלח ים אטלנטי
מלח רגיל
פלפל שחור
רבע כפית כמון, או טימין
ארבע כפות פירורי לחם, או לחם ישן מפורר
ההכנה:
1. סוגרים את הבשר – מייבשים ומטגנים אותו במעט שמן זית עד השחמה קלה בסיר כבד, כל פעם חלק מהכמות (לא לצופף את המחבת). כשכל הבשר סגור מוסיפים לסיר את כל שאר הבשר, מנמיכים את האש, סוגרים את הסיר ומניחים לו להתבשל במיציו כשעה וחצי.
2. בסיר אחר מכינים את הרוטב – מאדים את הבצל בכמה כפות שמן זית (או חמאה) עד שהוא שקוף. מוסיפים את הסלרי – גבעולים ושורש ומאדים עוד כמה דקות.
3. מוסיפים חומץ בלסמי לפי הטעם, את הסוכר, את החרדל ופירורי הלחם.
4. מוסיפים את רוב הבירה (משאירים כ-100 מ"ל בצד), ממליחים בכמויות שוות של מלח אטלנטי ורגיל ומפלפלים. אם משתמשים בסטאוט במקום בירה בלגית, מוסיפים עוד כף של סוכר חום. מביאים להרתחה.
5. מוסיפים את הבשר שהתבשל במיציו שעה וחצי לרוטב.
6. עושים דיגלייזינג לסיר שבו התבשל הבשר – יוצקים מעט יין לבן, או מיץ תפוזים על התחתית, ומגרדים את השאריות שנדבקו לתחתית היטב ואז שופכים את הנוזל לתוך הרוטב. מרתיחים מחדש ומנמיכים את האש לעוד כשעה וחצי-שעתיים.
7. בודקים מדי פעם שהתבשיל לא התייבש. אפשר להוסיף את מעט הבירה שנשארה בצד, אם הנוזלים התאדו. התבשיל מוכן כשהבשר רך מאוד וניתן לחתוך אותו בקלות במזלג. לבסוף טועמים ומתקנים תיבול.
לפירה הכתום:
1 ק"ג גזר קלוף
1 ק"ג תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לרבעים
150 ג"ר חמאה, או מרגרינה לאוכלי כשר
200 סמ"ק שמנת מתוקה, או חלב (אין פתרון לאוכלי כשר)
מלח
ההכנה:
1. מבשלים 1 ק"ג של גזר (כל גזר פרוס ל-3) במי מלח כחצי שעה.
2. מוסיפים את תפוחי האדמה. מבשלים עד שתפוחי האדמה מוכנים ורכים – כחצי שעה עד 45 דקות (תפוחי אדמה הם יצורים בלתי צפויים).
3. שופכים את המים ומועכים את תפוחי האדמה והגזר היטב היטב עם חמאה. מי שרוצה להשקיע יכול להעביר את המסה דרך מסננת. ממליחים. לפני ההגשה מרתיחים את השמנת המתוקה ומערבבים פנימה.
עלות סוף שבוע של בירה, לזוג לשני לילות, החל מ-2,080 שקל בתנאי חצי פנסיון, כולל השתתפות בכל הסדנאות. סוף השבוע הבא מתוכנן לראשית קיץ 2011.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם