לא רק מקרוני: ביקור בפסטה מיה
מי שרוצה לחנוק כמרים ולטעום רוטב "בנוסח הזונה" מוזמן לקפוץ לסניף "פסטה מיה". ההנאה מובטחת. אלון צרפתי עם שיר הלל למקצוענות
השף ועיתונאי האוכל חנוך פרבר זיכרונו לברכה סיפר פעם שהאגדה טוענת כי הכמרים השמנמנים של דרום איטליה היו כה להוטים לאטריות מהסוג הזה, עד שנחנקו למוות תוך כדי בליעה. ראו הוזהרתם בפעם הבאה שבה תבלסו פסטה במהירות.
אם עד לפני שנים ספורות הכירו מרבית הישראלים רק את הספגטי, הפנה והפוזילי, היום יש ידע רחב יותר והתעניינות גוברת - אפילו ילדים רבים מתעקשים לאכול סוג ספציפי. למרות זאת, גם אלו שמתיימרים לדעת את שמות סוגי הפסטה אינם יודעים, ברובם, איזה סוג רוטב מתאים לאיזו אטרייה.
זו הסיבה שבמסעדת "פסטה מיה" למשל, שתכף חוגגת 15 שנים של מקצוענות, מלמדים את המלצריות את רזי סודות המטבח האיטלקי על בוריו, וכך הוסבר לנו שבעוד הטורטליני מתאים יותר לרוטבי עגבניות וגבינות, "חונקי הכמרים" (Strozzapreti), שהם אטריות עבות ונראות כמו חבל כפול, אוהבים דווקא רטבים כבדים, כגון שמן זית עם כבד.
"פסטה מיה" הוקמה על ידי גבר, אישה, בנו וכלתו - חלקם איטלקים אותנטיים שבקושי דיברו עברית - והחלום שלהם היה לייצר פסטה טרייה, לעבור מבסיס צבאי אחד למשנהו ולמכור מנות חמות ומהבילות לחיילים.
יאדה יאדה יאדה - היום פועלות תחת השם הזה שלוש מסעדות: המקורית ברחוב וילסון, שם ביקרנו, שבה מציעים תפריט בשרי; החלבית ברמת החייל; והבשרית הנוספת בהוד השרון. בכל המסעדות מייצרים פסטה טרייה על שלל צורותיה וצבעיה, ומראה האטריות בחלון הראווה שבמקרר הוא חגיגה לעיניים ותאווה לחך.
הסניף ברחוב וילסון משדר חמימות ביתית. מעט צפוף, אבל נסבל. טפטים, שולחנות עגולים ומוזיקה צרפתית בוקעת מהרמקולים. חבל, אבל לא צריך לעשות דרמה מכל צליל. פתחנו עם סלט קפרזה (34 שקל), שנראה מרענן וקיצי, כששני סוגי העגבניות משולבים בו ומצליחים לשדרג אותו. טעם הארנצ'יני (48 שקל), כדורי אורז מטוגנים, היה מעט אנמי, אולם רוטב הפלפלים הוסיף לו טעם נוסף, צבע עז ופרשנות חביבה למאכל הסיציליאני.
בקרב העיקריות טעמנו לזניה בולונזה (59 שקל), שמורכבת מדפי לזניה, בשמל, בולונז ופרמיג'אנו, ואהבנו מאוד את הרכות, הנימוחות והעדינות שמילאו אותה. כבד העוף הוונציאני (59 שקל) הובטח כמנה מתקתקה, אולם למרות שמן הזית, פטריות הפורטובלו והשמפיניון, הבצל הסגול המקורמל והפטרוזיליה ההבטחה לא קוימה, והמנה עשתה אחורה פנה לעבר שדרוג נוסף במטבח. הסיבוב השני הוכיח את עצמו, ומלבד פסטה טרייה משובחת,
המנות עמוסות הפחמימות מילאו את קיבותנו עד תום, ונדמה היה שלא נוכל להכניס אליהן גם מקרוני קצר אחד. החלטנו לקחת שני ביסים מטארט האגסים המשובח (35 שקל), שהיווה את יריית הסיום לערב מתוק ומענג. זה הזמן גם להזכיר שקיימות ארוחות עסקיות חדשות בסניף, וניתן לאכול פסטה גם במחיר 25 שקל. בהחלט שווה קפיצה.
לא נסיים בלי להזכיר שם של רוטב שעלול לגרום לא רק לכמרים להיחנק, אלא גם לרבנים, לאימאמים ולשייח'ים. רוטב פוטנסקה - בעברית: "בנוסח הזונה" - מוכיח שלאיטלקים יש דמיון משובח וחוש הומור מפותח.
מתברר שהכנסייה הקתולית לא הרשתה לזונות של פירנצה, בימי הביניים, להסתובב בחופשיות וקבעו שהן רשאיות לנשום אוויר רק בימי שני. וכך קרה שבשאר ימי השבוע אכלו הן, והלקוחות שלהן, פסטה ברוטב פוטנסקה. מעניין אם הרוטב מתאים גם ל"חונקי כמרים".
"פסטה מיה", וילסון 10, תל אביב, 03-5610189.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם