ראשי » סגנון » ניו אייג' » מחוץ למזרון

מחוץ למזרון: איך עושה פרה?

מה קורה כשיוגי מתחיל מתבקש לנקות רפת מהררים של פסולת לא קונבציונלית? דורון פלד (שנקרה) מספר על ימי ההתאקלמות הראשונים שלו באשרם בניו יורק, שם למד דרך האף שיוגה היא הרבה יותר מאשר חינוך גופני

כוכבים, לא יאומן כמה כוכבים! הסתכלתי מוקסם על השמיים ולא יכולתי להפסיק להתפעל! אפשר היה ממש לראות את שביל החלב מתפרס לו לאורך השמיים עם מיליוני הכוכבים המנצנצים שבו.

זו הפעם הראשונה שראיתי כוכבים בשישה חודשים האחרונים, ולאמיתו של דבר שכחתי לגמרי מקיומם - כאשר גרים במנהטן רואים כוכבים רק על מסך הטלוויזיה או הקולנוע. והנה, מיד כשירדתי מהרכב שהביא אותנו לאשרם, הטבע העניק לי את המופע האור קולי (אין כמו הדממה) המרשים ביותר.

עוד שבועיים יתחיל כאן קורס המורים בו אשתתף וזו הפעם הראשונה שאני עולה לאשרם הנמצא בצפון מדינת ניו-יורק (בהרי הקטסקילס)

פשוט לנפוש אחרי כמה שבועות אינטנסיביים של עבודה במרכז.

הייתי מסוקרן לחלוטין לדעת כיצד ייערך הקורס, ומיהו סוומי סוורופננדה שעומד להעביר אותו - שמעתי הרבה דברים על אודותיו. אבל הדבר שהכי הפליא אותי הוא כיצד אני יכול  להיות מורה ליוגה אחרי ארבעה שבועות.

במקרה שלי הדבר היה אף יותר קיצוני, כי בסך הכל תרגלתי יוגה עד עכשיו כחודש וחצי, אמנם בצורה יומיומית (לפעמים אפילו פעמיים ביום), אבל עד שסוף סוף הצלחתי להעריך את העובדה שיש תהליכים שדורשים זמן ותקופת הבשלה, פתאום ההזמנה הזאת לקורס המורים הפכה את כל התיאוריה שלי על פניה.

שיטת החינוך ההודית המסורתית הנקראת גורו-קולה מבוססת על ההבנה כי לימוד בכל תחום שהוא אינו רק תיאורטי או אינטלקטואלי אלא הוליסטי בטבעו. לכן התלמיד היה הולך לגור בביתו (האשרם) של המורה (הגורו) למשך תקופה שעל פי המסורת היתה נמשכת 12 שנים.

במהלך תקופה זו היה התלמיד סופג לא רק את המיומנות או הטכניקה או הידע אלא גם ולמעשה בעיקר את רוח הדברים. למעשה בהודו כל מלאכה או אמנות נחשבת למקודשת ועשייתה אמורה להיות עבודת קודש.

העובדות היום בשטח מעידות על כך שבלא מעט מקרים הרוח האמיתית של הדברים התמוססה, אולם שיטת הגורו-קולה לאורך דורות רבים הצליחה למלא את ייעודה. במיוחד בתחום האזוטרי של תרגולי היוגה העברת ידע באופן מסורתי נעשתה ממורה לתלמיד באופן ישיר. כמובן שלא היו תעודות ותארים רשמיים אבל היתה עוצמה רוחנית אותנטית, שנבעה מתוך תרגול אינטנסיבי תחת השגחתו הצמודה של המורה לאורך שנים.

ובסוף התהליך, כשהמורה זיהה שתלמידו מוכן הוא ברך אותו שהידע שספג ימשיך להכות שורשים בתודעתו ולקרון החוצה ולהפיק אינספור פירות בצורת עזרה לאנושות וחניכה של תלמידים ראויים לידע המיסטי של שביל היוגה אותו הוא הגשים.

אחד מהדברים היפים באשרם היה הדרך בה תורגמו סיסמאות למעשים. על הקירות של המרכז במנהטן נכתבו ציטטות של סוומי שיבננדה וסוומי וישנו דבננדה. אחת מההנחיות שסוומי שיבננדה חזר עליהן שוב ושוב באזני תלמידיו היתה "Simple Living & High Thinking". כלומר, "נהלו חיים פשוטים ומחשבות נעלות".

כמה יפה היה אורח החיים באשרם עם גינת הירקות האורגניים שסיפקה כמעט את כל תצרוכת המזון של האשרם והפרה מינקשי שסיפקה את החלב הכי טעים בעולם מידי בוקר וערב. אפילו סוף שבוע אחד כזה בטבע עם הירקות  שקטפנו ישר מהערוגה, החלב של הפרה מינקשי אותו שתינו טרי (עם הדבש מהכוורת של השכן) וכמובן תרגולי היוגה באוויר הצלול יצרו בי כזו חוויה עמוקה של איזון ובריאות.

 

בלילה הייתי הולך לדבר עם שביל החלב מראש הגבעה שמעל האשרם. הודתי לחכם וסישטהא שהופיע לפני כבדרך נס מעל גבי דפי הספר שהגיע לידי כאילו במקרה, הודתי לסוומי שיבננדה שנגלה אלי דרך האמרה שלו שהתנוססה על גב דף המידע של מרכז היוגה במנהטן והתחלתי להודות לאלוהים על כל השפע שנפל בחלקי.

משום מה השפע הזה כל כך נגיש ואמור להיות כה מובן מאליו, אך גם עבורי ועבור עוד רבים רבים אחרים פשוט היה ועודנו נסתר בגלל חוסר יכולתנו לראות.

כדי להוריד אותי מענן האופוריה עליו התחלתי לרחף, צ'נדרה – אחד מאנשי הצוות של האשרם ביקש ממני בבוקר יום ראשון לשים מגפיים ולבוא לעשות קרמה יוגה (שירות בלתי אנוכי). הסכמתי בשמחה והלכתי אחריו. במורד הגבעה עליה שכנו מבני האשרם היה מעין אחו ירוק ויפהפה שבו מינקשי הפרה הסתובבה לה בחופשיות כשהיא מלחכת עשב להנאתה.

שם בקצה האחו היה מן מבנה אבן אליו צ'נדרה פסע בזריזות. הריח התחיל להיות פחות ופחות נסבל ככל שהתקרבנו אל המבנה, וכשנכנסו אליו שקעו המגפיים שלנו לתוך שלושים ס"מ של משקעים אותם השאירה מינקשי. מסתבר שהיא היתה מאד נדיבה לא רק עם החלב....

"אז זהו", אמר צ'נדרה, "צריך לנקות למינקשי את הבית כי כבר לא נעים לה להיכנס לכאן. כמו שאתה רואה, יש כאן מעדר. שיהיה בהצלחה חביבי....". בתור מישהו שנולד בעיר וראה פרה בדרך כלל רק על שקיות החלב של תנובה, לא נתקלתי מעודי עם תנובת פסולת כה מרשימה. "טוב", אמרתי לעצמי "אם אתה אוהב את החלב, אתה חייב ללמוד לאהוב לשרת את מינקשי שמעניקה לך אותו".

אני חייב להודות שזה לא ממש שכנע את ההכרה על הפעם הראשונה, אך הסוגסטיה הזו שעליה חזרתי שוב ושוב תוך כדי הנפת מאות קילוגרמים של זבל אורגני משובח מביתה של מינקשי אל תוך האחו עשו בסופו של דבר את שלהם.

כשחזרתי לאשרם לארוחת הערב פגש אותי צ'נדרה ושאל איך מתקדם הפרויקט. כשסיפרתי לו שסיימתי הוא נראה מופתע והתקשה להאמין. הלכנו ביחד חזרה אל האחו, צועדים לעבר ארמונה של הפרה הכי יוגית שפגשתי. כשנכנסנו צ'נדרה, שעד עתה עדיין היה בספק שמישהו באמת יהיה מוכן לעשות עבודה שכזו לבד
בלי להישבר באמצע, הביע התפעלות עמוקה ומאותו הרגע שינה לגמרי את הגישה כלפי.

נראה כי גם הפרה מינקשי התרשמה והיתה אסירת תודה על הניקיון והסדר שהופיע במשכנה והחלה מייד לייצר חומרים למצע זבל אורגני חדש שיכסה עד מהרה את רצפת החדר הפרטי שלה.

אני וצ'נדרה הפכנו להיות ידידים טובים, ולכן העזתי לפנות אליו ולשאול אותו את שאלת השאלות - איך זה יכול להיות שמישהו שמתרגל יוגה פחות מחודשיים יוכל להיות מורה ליוגה על ידי הכשרה בקורס שאורך פחות מחודש.

"תראה", הוא אמר, "יוגה אינה תוכנית 'חינוך גופני'. התנוחות של היוגה הינן רק פן אחד של המסורת הרוחנית הכל כך עמוקה הזו. אני מכיר פה באשרם אנשים שהם סופר גמישים ויכולים לבצע את כל התנוחות הכי מתקדמות, אבל אם הייתי נותן להם את המשימה שנתתי לך ברפת הם היו או מסרבים, או בורחים או פשוט נשברים באמצע.

"הגוף שלהם אולי חזק וגמיש במובנים מסוימים, אבל מנטלית ורגשית הם רחוקים מאוד מלהיות מסוגלים להתמודד עם השיעורים האמיתיים שהדרך הרוחנית מציבה", צ'נדרה התכנס לתוך זיכרונותיו לרגע ואז המשיך. "אתה הייתי צריך להכיר את סוומי וישנו-דבננדה, הוא היה יוגי אמיתי.

"השיעורים שסוומי שיבננדה העביר אותו היו לא מהעולם הזה – והוא הצליח! ואיזה מבחנים סוומי וישנו היה נותן לתלמידים הבכירים שלו.....כשהם היו רואים אותו מתקרב הם

היו בורחים לצד השני של האשרם כי הם ידעו שעוד אתגר בלתי אפשרי כבר ערוך ומוכן עבורם.....".

"אז אתה מבין, יוגה זה לא רק משהו חיצוני של לשים רגל מאחורי הראש או להתקפל כמו נערת גומי. אתה תגיע לקורס מורים ואז תבין הכל. החלק הכי קל זה להעביר שיעור יוגה. בכל אופן חביבי, אתה נראה לי מוכן לגמרי, את הקורס הזה לא תשכח אף פעם, הוא ישנה לך את החיים בדרך שאין לך יכולת להעריך כרגע..", הוא המשיך להתבונן אל השמיים, אולי נזכר בקורס המורים שלו.

"טוב", אמר לבסוף. "שיהיה לך לילה מנוחה, אני הולך לישון, נתראה מחר בבוקר". הוא קם לאט וירד במורד הגבעה כשחושך מוחלט עוטף עוד ועוד את דמותו עד שבלע אותה לחלוטין.

מילותיו של צ'נדרה המשיכו להדהד בהכרתי – המבחנים הללו שסוומי וישנו היה צריך לעבור דרכם.... התלמידים שבורחים מהמורה לצד השני של האשרם ....וואו, אני מחכה כבר לקורס. נשארתי לבד עם כמה מיליוני כוכבים שנצנצו מעלי וליוו אותי לעוד כמה רגעים אינטימיים של הודיה לוסישטהא, סוומי שיבננדה ואלוהים.

לאתר של מרכז שיבננדה

ולדף הפייסבוק

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

מחוץ למזרון

דורון פלד (שנקרה) הוא מורה בכיר ליוגה, מנהל מרכז שיבננדה ליוגה ודנטה בתל אביב. מורה לפילוסופיה של היוגה במכללת וינגייט, מכללת רידמן וקמפוס ברושים

לכל הכתבות של מחוץ למזרון