חולם בספרדית: אלון הדר מבקר ב"טאפאס בנמל"
טאפאס בנמל הוא טאפאס בר שמגיש מנות שהיו יכולות להיכנס לתפריט הראשונות של כל מסעדה מפונפנת בארץ. זכרו את השם: אהרוני. ברק אהרוני
ילדות מחופשות לקשת ליבליך (אולי אלה לא היו תחפושות) הבהירו כי גם מיזם קולינרי שלא היה כדוגמתו בארץ יכול להפוך ברגע אחד לדיסנילנד. העם עם האטרקציה. הפתרון: להימלט לבר הקרוב עד יעבור זעם.
שוק האוכל דווקא הציע כמה אופציות חמודות - דוכן של פסטה טרייה (לפני כמה שבועות השף הכין שם כריש), דיינר עם סנדוויצ'ים לוהטים של פסטרמה או "טאפאס בנמל" הטאפאס בר החדש של האחים יורם וארי ירזין (מוזס, קפה איטליה, טוני וספה).
בדרך כלל אני נמנע מלהיכנס לטאפאס ברים בארץ. הטרנדיות המוגזמת הזאת מייצרת מטבח חפפני בהבנה, יומרני בהצהרה ורועש בהוויה (ע"ע טאפאס אחד העם הבלתי נסבל של יונתן רושפלד). כאילו שברגע אחד (ובצ'ק שמן) אפשר להעתיק תרבות אוכל שלמה, שרובה בכלל מתבסס על מטבח אזורי ממוקד ובעל מסורת. אבל כשאתה נפגע חרדה, למי יש זמן להתפנק.
"אלכסנדר" קוראים לבירה המוגשת על הבר. התעלמתי מהמיתוג המעיק "בירה בוטיק" והזמנתי בקבוק בלונד. חיוך ראשון שילך ויתמשך. משקה עמוק ומאוזן. היום אוכלים בלי לחשוב. בלי להתעמק שעות בתפריט כדי לבנות את הארוחה המושלמת (שלעולם לא תתגשם). טאפאס , פורים, מעט שחרור. לכן ניסיתי את הצ'ילי קון קרנה. מי מזמין צ'ילי קון קרנה במסעדת טאפאס?
הצ'ילי שהוגש בסיר קטנצ'יק הכיל בשר טחון טוב שעובה בפלפל מקסיקאי אדום עם ארומה מעושנת ושעועיות שנותרו בשלהן. עז, אבל לא משתולל. באמת טעם של מקום אחר.
כדי לרכך את ההרעשה הוזמן
זה הזמן להשתגע: "פדרון" הם פלפלונים ירוקים מטוגנים. זו הייתה נקמת החנונים: לא חלפיניו בוער ולא הפלפל המוחמץ מדוכן הפלאפל. הטיגון לא סמרטט אותם והירוקים הפריכים התגלו כתחליף הרשמי של הברבוניה, הצ'יפס של הדייגים.
מוזר הטאפאס הזה, אתה לא מתחיל לטעום וכבר הצלחת נגמרת. בטח אם אוכלים בצוותא, בטח אם האלכסנדר השני (הפעם ענבר, הסמכותי יותר) עולה לראש.
שלוש מנות הוזמנו: אונגלה (נתח קצבים), כבד עוף, שרימפס קריסטל. כולן על הפלנצ'ה ואחת יותר טובה מהשנייה. נתח הקצבים הגיע פרוס מדיום ריר, מה שהקל להתגבר על החלק הדומיננטי הזה. כבדי העוף היו פריכים בחוץ אבל רכים בפנים. רק הרוטב הנועז של שמן זית, פלפל שחור והמון שום היה מוגזם. הם היו נפלאים גם בלעדיו. בדיוק כמו השרימפסים, שזרחו מטריות והוגשו עם איולי טרי.
בלי להתכוון עשיתי סיכום ביניים: חמש מנות, כל אחת יכולה להיכנס בכבוד לתפריט הראשונות של המסעדה הכי מפונפנת בארץ. כבר הרבה זמן יש לי תחושה שהשפים המובילים בישראל הם תותחים בראשונות ויורים דוקים בעיקריות.
הפורמט של טאפאס בנמל איפשר לאהרוני להביא את יכולותיו לשיא: לעשות מה בראש שלו ולא לנסות ליישר קו עם איזה פלייליסט מהודר וחנוט. יגידו השפים המתחרים זה לא חוכמה, זה בא בקטן. אבל כסועד, מה אכפת לי. אני רוצה טעים. אז אולי כדאי להעיף לים את כל המיתוג הזה טאפאס ולהפסיק לחלום בספרדית.
טאפאס בנמל, שמייצרת את אחת מחוויות האוכל הכי מהנות שתוכלו לקבל עכשיו בישראל, היא מפגן של מטבח מצוין שהחליט לעצור במקום הכי נכון מבחינתו, מבחינתנו. הייתי מזמין עוד מנת בוואריה (שלא רואה ממטר את יפו), אבל שתי ליבליכיות התקרבו אליי.
טאפאס בנמל, נמל תל אביב, שוק האוכל. 03-7162757.
עוד טעימות בבלוג culinar.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם