פרויקט מסלול: 10 מסלולים שכדאי לטייל בהם בשבת
קשה לבחור מכל היופי של הארץ רק 10 מסלולים שכדאי לטייל בהם בימי שבת. דובי זכאי הצליח לדלות את המסלולים השווים ביותר. מעמק החולה, דרך נחל ציפורי ועד המכתש הגדול
כך או כך, רגע לפני מצעד המסלולים הנבחרים חשוב לזכור שלעתים יש שינוי בתוואי המסלול, מאחר שהגשם והרוח מחקו את הסימון או שמי הגשמים חרצו את המסלול בפלגים קטנים. לכן עם הגיעכם לאחד המסלולים המומלצים, כדאי לנהוג בזהירות הראויה. צאו לשלום, חזרו בשלום ובעיקר תיהנו מהיופי שמעניק לכם הטבע - ושמרו עליו.
המקום: העלה הגדול שנשר מעץ הדולב צנח למי נחל חרמון הגועשים בשמורת נחל חרמון. בן-רגע הוא איבד את המחול האיטי, נישא בזרם החזק והתערבל לקניון צר. הקניון בשמורה היה נסתר למטיילים עד לאחרונה, לאחר שרשות הטבע והגנים יצרה שביל החדש המאפשר (כמעט) לפסוע על מי הנחל השוצפים.
מדובר ב-80 מטר של שביל תלוי, הנאחז בסלעי הענק הכהים וכמעט נושק למים. בתחילת הדרך השביל מתון, ובהמשך יש
חוץ מהצפצפות יש בקניון עצי אלון רטובים מרסיסי מים, דולב ענקי ומיני שרכים שחייהם תלויים במים הזורמים, וכן צמחייה עבותה המחפה על הקניון הצר. השביל התלוי מעל זרמי המים מעניק למטייל תחושה נדירה של קרבה עצומה לטבע - בעיקר כששטף המים המגיח בולע בקלות כל עלה וענף ומוליך אותם בצלילה עמוקה להמשך הקניון.
אורך המסלול: הליכה של כשעתיים (תחילת המסלול קרובה לחניה).
מתי להגיע: חורף, אביב, קיץ.
פינה רומנטית: בקצה השביל מול המפל אמנם נרטבים מעט - אבל זה שווה נשיקה.
טיפ קטן: לא להתעצל, בימי האביב כדאי לטפס בשביל לאורך הנחל עד מעיינות עין פאניאס וחורבות בניאס, כשעה הליכה.
בסביבה: שמורת תל דן; מוזיאון הצילום בתל חי; בית השומר בכפר גלעדי; נחל משגב; שמורת התנור; נחל עיון; ויש גם צבעונים בעונה (חודש מרס).
איך מגיעים: להמשיך צפונה בכביש 90 אחרי קריית שמונה. בצומת המצודות (כביש 99) לפנות מזרחה לגולן. ליד קיבוץ שניר פונים לשמורת נחל חרמון. הכניסה בתשלום.
המקום: על הר סוסיתא המבודד מתגשם חלומו של כל חובב ארכיאולוגיה. רגע לפני טעימת ההיסטוריה כדאי קודם כל להתבונן בנוף עוצר הנשימה, בעיקר כשהכנרת מתכוננת לשקיעת השמש. הגבעות שסביב סוסיתא רכות ומתפנקות, מזהיבות ככל שהשמש צוללת. העיר טבריה מצידה השני של הכנרת מנוקדת במחרוזות של אור, והר מנור עוטף אותה בצעיף כהה. זו השעה היפה לטפס בה על ההר ולחזור אלפי שנים לעברה המפואר.
בכל שנה חושפת משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת חיפה עוד מהיופי ההיסטורי הטמון בשכבות העפר שבבר. בקצה המערבי נחשף ה"אודיאון" - מבנה שנועד לתחרויות מוזיקליות ושימש גם את מועצת העיר בתקופה הרומית.
באזור הצפוני נחשפו מבנים מהתקופה ההלניסטית, כמו גם רחוב רומי המוליך מערבה ששימש כציר מרכזי בעיר.
צללית חלקו העליון של ההר מזכירה ראש של סוס, ואחת הסברות היא שזה מקור שמה. סברה נוספת היא שמדובר בתרגום משמה של העיר ביוונית - היפוס (סוס). בערבית , אגב, קוראים לה קלעת אל-חוצן (מצודת סוס).
הקדמונים הבינו את יתרונו האסטרטגי של המקום: שלוחה אחת בלבד מוליכה להר, וסביבו קירות תלולים וקשים לעלייה. אלכסנדר ינאי היה בין כובשי העיר עוד בתקופה ההלניסטית, וכובשים רבים הגיעו אחריו.
בצידי הרחוב הרומי אפשר לראות חלקי צנרת עתיקה שנחצבה בבזלת, המעידה על מערכת הולכת מים מפותחת למאגר מים גדול. שרידי כנסיות, עמודים, לוחות שיש, מטבעות ופסיפסים נמצאו שם.
בקצה האתר מעל נופי הכנרת, לצד עץ זית סחוף רוחות, ניצבת מצבת זיכרון לסגן רמי זית ז"ל, שהיה מפקד המוצב ונפל בעת מילוי תפקידו ביום העצמאות תשכ"ז.
אורך המסלול: 4-3 שעות .
מתי להגיע: כל השנה. בקיץ כדאי להגיע אחר הצהריים או מוקדם בבוקר.
פינה רומנטית: בקצה המערבי בנקודת תצפית לכנרת - לקראת שקיעה המראה מדהים.
טיפ קטן: חובבי האתגרים מוזמנים לרדת ברגל עד קיבוץ עין גב שליד הכנרת (עדיף בחורף).
בסביבה: הנמל הקטן של עין גב; מוזיאון התרבות הירמוכית; קיבוץ שער הגולן; חוות השוקולד "גליתא" בקיבוץ דגניה ב'.
איך מגיעים: חובבי ההליכה יכולים לטפס בשביל ההליכה הקשה לסוסיתא. כביש צר מאוד ומשובש מטפס אליה מכביש 90 מזרחה, דרומית לכניסה לעין גב. על הכביש אין שילוט וחייבים להיות זהירים בעלייה. אפשר להשתמש במפת טיולים וסימון שבילים מספר 1.
המקום: בגליל התחתון יש עמק יפה שאת מרכזו מפלח נחל מתפתל, הלוא הוא נחל ציפורי. מסביב נישאים הרים ובתים זעירים, וחורשות אורנים מקשטות את המורדות. ליד הנחל שביל מתפתל ובוסתני רימונים. בחורף ובאביב מתווספים לתמונת הנוף שדות ירוקים.
מעל הנחל נמתח גשר אבן עתיק, שמוליך לאחת משתי טחנות הקמח העתיקות הנמצאות במקום. בין שתי הטחנות נמתח שביל חדש ומסודר, המנגיש את המסלול לכולם. הנקודה שכדאי להתחיל בה היא טחנת הקמח העתיקה שליד היישוב הבדואי ראס עלי (טאחונה ראס עלי). כביש צר מוליך ליישוב, והטחנה שגובהה 20 מטר נמצאת לפניו, מצפון לכביש.
שתי אמות מים הוליכו זרם מים לגלגלי העץ הענקיים שהניעו את הטחנה. שרידי האמה העליונה נראים היטב, והמטיילים נוהגים להלך עליה (זהירות, זה מסוכן) ולשבת בקצה האמה מעל העמק. השדות שמסביב נפרסים כשטיח צבעוני, ולמטה זורם הנחל ב"נפתול הגדול" (העיקול) של נחל ציפורי.
יש מגרש חניה קטן סמוך לכפר, שם אפשר להשאיר את הרכב וללכת מזרחה לאורך הנחל לטחנה השנייה. אחרי למעלה מ-2 ק"מ רואים סדרת מפלים קטנים - ואז מתגלה מבנה ענק, שגשר אבן מפאר אותו, המכונה "טחנת הנזירים". זהו מבנה טמפלרי יפה, הצמוד למדרון שהיה שייך לנזירים הכרמליתיים. כיום מתגוררת בו משפחה שמבקשת לשמור על פרטיותה.
אורך המסלול: 3-2 שעות.
מתי להגיע: חורף ואביב (אפשר גם בסתיו).
פינה רומנטית: הנוף מהטחנה הראשונה הופך רומנטי כשהשמש שוקעת.
טיפ קטן: בחורף צומחות כלניות ורקפות במדרון היורד לטאחונה ראס עלי.
בסביבה: 1. אפשר להמשיך מזרחה לאורך הנחל לעמק הרימונים ולמעין עין יבקע. 2. אפשר להגיע למעיינות ציפורי על כביש 79 (בצומת לכיוון מזרח). 3. בצומת יש גם פנייה לגן הלאומי ציפורי. 4. במרכז שטח אלון הגליל ניתן לשכור אופניים ולקבל מפות והסברים.
איך מגיעים: כביש 70 (יגור צומת סומך) מוליך צפונה. בשליש האחרון הוא הופך לכביש קטן ומוליך מזרחה, ליישוב ראס עלי.
לבאים מצומת סומך כדאי לדעת: מצפון לדרום יש שילוט לנחל ציפורי. לפני העיקול הגדול של הכביש, משמאל, נמצאת טאחונה ראס עלי. משם יש להמשיך מזרחה על שביל המתאים לכל כלי הרכב עד טחנת הנזירים.
המקום: נחל שלף (בערבית: ואדי אלפואר שפירושו "הנחל שופע המים") ברמת מנשה מתחזה בחלקו העליון לפלג חביב שאת אפיקו מזינים מעיינות צלולים: עין דמומית, עין שלף ועין מחוללים (בחלקו התחתון). הנחל הוא אחד מיובליו הבולטים של נחל דליה, ולאורך אפיקו צמחיית מים עשירה ועצי אולמוס רבי יופי ושנים.
כשמגיעים לעין דמומית, צריך להתכופף כדי לעבור במנהרת פטל קוצנית. או אז רואים את המים מגיחים מצינור עבה, וזרם המים פורץ וממלא בריכה קטנה. אפשר ללכת עם הזרם עד לקטע חשוף, שם ניתן לטבול את הרגלים במים, לנהל שיחה של קרקורים עם הקרפדות - ובעונת האביב ליהנות משפע פרחי סלסלי הכסף שממלאים את גדות הנחל כמו יהלומים זעירים.
הנחל עשיר בצמחיית מים ובעצי צפצפה ושיטה, ובימי הקיץ בוסתני הפרי שמסביב עמוסים בפירות. את הטיול כדאי להמשיך עם השביל היורד מערבה, ואחרי מספר דקות מגיעים לפינה קסומה מימין לשביל. שם מתנשא עץ אקליפטוס עבה גזע, שסביבו הכינו אנשים טובים פינת ישיבה בסמוך למים. פינת הישיבה לא רחוקה מעין מחוללים (השם ניתן לכבוד הרוקדים החינניים בפסטיבלי המחולות שהתקיימו בקיבוץ דליה).
אורך המסלול: כ-4 שעות .
מתי להגיע: כל השנה.
פינה רומנטית: לצד עץ האקליפטוס ליד עין מחוללים.
טיפ קטן: בחורף ובאביב הפריחה משגעת. מומלץ לחלוץ נעליים ולטייל בתוך המים.
בסביבה: 1. בחורף כדאי לבקר בגבעת הרקפות שליד קיבוץ אלעד. 2. מערת הפלמ"ח בקיבוץ משמר העמק. 3. יערות רמת מנשה (יש ריכוז תורמוסים ממש ליד).
איך מגיעים: כביש 70 נמ תח מצומת פורדיס צפונה. במחלף אליקים פונים מזרחה לכביש 672 ונוסעים עד צומת רמות מנשה. ממשיכים ישר לכיוון קיבוץ דליה. אחרי 0.9 ק"מ פונים ימינה לדרך עפר. משאירים את הרכב על השביל והולכים ברגל עד שרואים שלט ועליו הכיתוב "יובלי נחל דליה, נחל שלף". בוחרים את השביל הימני והולכים עד קצהו. מימין נמצאת מנהרה קצרה בסבך הפטל, שם ממתין לכם המעיין. מצפון למעיין, בהמשך השביל, נמצא ערוצו הפתוח של הנחל.
המקום: נחל שיח (ואדי עין א-סיאח) שבכרמל. זהו נחל אכזב המתחיל בלב שכונת מגורים, במדרון המערבי של הכרמל. חלקו העליון של השביל פראי ומלא סלעים, שמקשים מעט על ההליכה. לאורכו כמה מעיינות המוסיפים ליופיו. השביל יורד לנחל מתפתל וחולף בסבך של אלון מצוי, לבנה רפואי, אלה ארצישראלית, שרכים ומטפסים טפילים. קטע קצר מהדרך מכוסה כולו בפרחי כובע הנזיר הכתומים, שכנראה הסתננו לערוץ הנחל מאחת הגינות. בתחילת הדרך ממתינות פינות אפלוליות ממתיקות סוד בין האלונים ועצי האורן הענקיים.
המעיין הראשון שתגיעו אליו נקרא עין משוטטים (עין אל פארג). פירוש השם הוא מעיין הישועה: על-פי המסורת הערבית תלמידו של אליהו הנביא, אלישע, הרווה בו את צמאונו. מצידו השני של הערוץ נמצאת מערת קומתיים, ששימשה בזמנו את הנזירים הכרמליתיים שבנו כאן מנזר נאה במאה ה-12. את שרידיו אפשר לראות במורד הנחל (קשתות אבן וגומחת תפילה).
מערבה משם, על המדרונות, רואים את בתי וצריחי המסגד של הכפר כבאביר (פירוש השם הוא "כבשן סיידים", שנקרא בערבית "כבארה" וברבים "כבאביר".
לקראת סיום מסלול ההליכה השביל הצר מתרחב, ומימין נובע מעיין קטן הנקרא עין שיח. מימיו הצלולים מגיחים מצינור עבה ונאגמים בבריכה קטנה, שאפשר לשטוף בה את הפנים אחרי ההליכה. קצת מערבה משם משתרע הבוסתן הנטוש של משפחת ח'יאט. פעם טיפחו כאן בוסתן נאה, תעלות מים, מרפסות ובריכה - וחבל שהמקום מוזנח .
אורך המסלול: 4 שעות.
מתי להגיע: חורף ואביב.
פינה רומנטית: ליד מעיין עין משוטטים נמצא בוסתן קטן ומקסים.
טיפ קטן: בקצה המסלול יש מעיין קטן שנקרא עין שיח. מומלץ לטבול רגליים.
בסביבה: 1. המוזיאונים של העיר חיפה, גן הבהאים, רחוב יפה נוף, שבו תצפית על העיר (ניתן לקבל מפה מספר 21 עם התצפיות על חיפה בעמותת התיירות חיפה, הממוקמת בשכונת המושבה הגרמנית).
איך מגיעים: ברחוב לוטוס, מעל בית ספר הרצל שבשכונת כרמליה בחיפה, יש שילוט. יש לבחור את המדרגות שמצפון לשלט, לעבור מתחת לגשר התלוי - ואז מגיעים לערוץ הנחל. יש סימון שביל שחור (מפת טיולים וסימון שבילים מספר 4).
המקום: גן לונדון שבתל-אביב תוכנן בשנת 1942. שמו ניתן כמחווה לתושבי לונדון, שעמדו בגבורה בהפגזות הגרמנים במלחמת העולם השנייה. כיום התצוגה בגן מספרת דווקא על צד בריטי אחר: על ממשלת המנדט שמנעה מאוניות מעפילים להגיע לחופי הארץ.
למרות מיקומו מול הים, הדירו תושבי תל-אביב את רגליהם מהגן בגלל ההזנחה והטיפוסים שנהגו לשהות בו. לפני כמה שנים נבנה מתחת לגן מגרש חניה גדול, והגן שוחזר כולו. התכנון נשען על התוכנית המקורית, וחלקו הגדול הוקדש לזכר אוניות המעפילים.
הגן בנוי כספינה גדולה, ובו מעקות המזכירים את סיפוני הספינה. אלה גולשים במורד הגן לעבר הטיילת ומעניקים תחושה שאנו נמצאים על ספינה ויורדים מסיפון לסיפון. בחלקו התחתון יש שני דגמי אוניות, שחרטומן המחודד מופנה לדרום ולצפון וסיפונן יוצר מרפסת המשקיפה על הים.
על דפנותיו של דגם ספינת מעפילים מופיע סיפורן של אוניות המעפילים ותמונות מאותה תקופה. גם הילדים לא קופחו והוכנה עבורם פינה קטנה עם דגם של ספינה, תורן והגה.
אורך המסלול: כמה שרוצים.
מתי להגיע: כל השנה, אחר הצהריים.
פינה רומנטית: ספסל מול הים לקראת השקיעה - זו חוויה.
טיפ קטן: מול הגן, ממש על הטיילת, תגלו שלט הנצחה מעוין ובו סיפורה העצוב של הספינה "אלטלנה", שהביאה בבטנה לוחמים ונשק לארגון האצ"ל והופגזה בהוראת הממשלה הזמנית. מדרום נמצא בניין האופרה ובקומת הקרקע אפשר לראות את תמונות הכנסת הראשונה, שכאן היה מקומה.
בסביבה: הטיילת לאורך חוף הים בתל אביב, שנמתחת עד יפו, מוזיאון האצ"ל דרומית לגן צ'רלס קלור, המרינה של תל אביב, גן העצמאות.
איך מגיעים: רחוב הירקון בתל אביב, מול רחוב בוגרשוב.
המקום: בשנת 1893 הוקמה באנגליה אגודת "גן הקבר", שבה חברים נוצרים פרוטסטנטים המאמינים כי בגן הקבר שבמזרח ירושלים נמצאת אחוזת הקבר של המשיח ישו. זאת מאחר שעל-פי המסורת הנוצרית, כאן היה גנו של יוסף איש רמתיים, תלמידו של ישו, שהניח את גופתו של המשיח בקבר חצוב בסלע.
הקבר התגלה ב-1867, ובאפלולית ממתינה מדרגת סלע חצובה שעליה ככל הנראה הונחה הגופה. שני צלבים נחצבו בסלע הגיר, אחד מהם בתוך חלל הקבר.
סביב המקום המקודש לנוצרים נשזר גן קסום השוכן בלב ירושלים המזרחית - בין צחנת האוטובוסים בתחנה המרכזית של מזרח העיר והמולת הרחוב השוקק, המתנפצת אל מול חומת הגן. בין החומות שורר שקט נעים, שבילים מסודרים וצמחייה מטופחת. עצי אורן ירושלים עתיקים ועבי גזע מעניקים לגן צל נעים ורוגע. בפינות נסתרות יש ספסלים.
אורך המסלול: כשעתיים.
מתי להגיע: בכל עונות השנה.
פינה רומנטית: מרפסת גדולה הצופה אל גלגלתא, המצוק שבו נראית דמות הגולגולת המיוסרת.
טיפ קטן: מתחת לכל המתחם נמצא בור מים עתיק, השלישי בגודלו בירושלים (כמיליון ליטר). כדאי לראות.
בסביבה: שער שכם, ההוספיס האוסטרי, מערת צדקיהו, מוזיאון רוקפלר.
איך מגיעים: מגיעים למזרח ירושלים, בשער שכם פונים צפונה לדרך שכם, מצד ימין נמצאת הכניסה לרחוב קונרד שיק.
המקום: בעין מבוע (עין פואר) שבמדבר יהודה יש אינספור הפתעות: עם הכניסה למעיין נעלמים לפתע המים, וכל שנותר הוא משטח בטון רטוב וחלקלק. המים נותרים רק במרכז עיגול בטון, אולם הדגים שבמקום מכירים את "התרגיל? שמתרחש כמה פעמים ביום. או אז הם ממהרים להתכנס בעיגול הבטון, מסתובבים במעגלים וממתינים שהמים יעלו והם יוכלו לחזור ולשוט בבריכה הגדולה. כשהמים חוזרים למלא את הבריכה, הם זורמים לאפיק נחל פרת.
עין מבוע הוא אחד מ-3 המעיינות המרווים את נחל פרת. המעיין העליון, שנמצא סמוך לירושלים, הוא עין פרת (עין פארה). המעיין השני, שנמצא במורד הנחל, הוא עין מבוע, והמעיין הנמוך יותר הוא עין קלט. בעין מבוע יש עדויות ארכיאולוגיות למפעל מים קדום מהתקופה החשמונאית. הורדוס, הבנאי הידוע, הזרים מים חיים מכאן למבצר קיפרוס.
הבריטים הקימו כאן מפעל מים שהעלה מים לירושלים, ושרידי המבנים מקיפים את הבריכה. רשות הטבע והגנים הצילה את פנינת היופי והפכה את המקום לנגיש, נקי ומסודר בעזרת שני פקחי הרשות. בהמשך יש מסלול הליכה בן כחצי שעה. ההליכה היא דרך נחל זורם, בריכות קטנות, מנהרות
אפלוליות של צמחי קנה ובריכות שכשוך צלולות, ומשני הצדדים מתנשאים מצוקים חסונים.
אורך המסלול: כשעתיים, ואפשר להישאר יום שלם.
מתי להגיע: כל השנה.
פינה רומנטית: פינות נסתרות בין צמחי הקנה. כדאי לשבת הרחק מההמון ולטבול רגליים במים הקרירים.
טיפ קטן: בבריכה האחרונה אפשר לטבול רגליים. כדאי לשים לב: דגיגים קטנים מגיעים ומדגדגים את אצבעות הרגליים.
בסביבה: 1. מול היישוב אלון יש פינת הנצחה לזכרה של אורית סגל, ויש תצפית נפלאה על הכביש השחור המתפתל במדבר ועל קו הרקיע של ירושלים. 2. תצפית על מנזר סנט ג'ורג'.
איך מגיעים: נוסעים על כביש 1 מירושלים לים המלח. מיד אחרי כפר אדומים פונים צפונה לדרך אלון ("ארץ המרדפים"). בכביש 458 חולפים על פני היישוב אלון וממשיכים בכביש המפותל עד השילוט, שמפנה לחניון עין מבוע. כ-5 דקות הליכה ועוד הליכה של כחצי שעה בערוץ הנחל. ללא תשלום.
המקום: נחל חתירה שבצפון הר הנגב אוסף את מימיו מהפינה הדרום-מערבית של המכתש הגדול (מכתש חתירה). המכתש מזכיר במראהו קערה מוארכת, שמנקזת את מי הגשמים לערוץ הנחל. הנחל חותר את דרכו לכיוון צפוןמזרח ופורץ את "שער המכתש" - עד שהוא מגיע לסלע גיר לבן, שם נמצא עין יורקעם. המים והחול שוטפים את הסלע, מותירים אחריהם בריכות זעירות וחושפים מאובנים. ואז, באחת, נופלים לקניון עמוק ונחבא.
השנים, המים והרוח נגסו בסלעי הקניון וחפרו בתוכם את צורת הפעמון. נדמה שרצון הסלעים הוא לתקן ולהשלים את גג הסלע שהמים חלחלו ופרצו דרכו. המראות המיוחדים הפכו את עין יורקעם לאחת מפנינות היופי המדברי.
כחצי ק"מ מפריד בין החניון לעין יורקעם. השביל למקום מסומן בירוק, הגבעה שבצד הדרך מנוקדת בגלי אבנים, וניתן להבין בתחנת משמר מהתקופה הביזנטית הרומית.
אורך המסלול: כ-4 שעות .
מתי להגיע: חורף, אביב וקיץ (בשעות אחר הצהריים).
פינה רומנטית: מראה המפל של נחל חתירה עוצר נשימה וראוי לחיבוק.
טיפ קטן: אם תלכו בשולי ערוץ הנחל, תגלו שהדרך נוחה יותר ופחות חולית. אחרי כ-300 מטר תגלו את הסלעים החלקים ובהם מאובנים הנעוצים בסלע. ליד המים נחצבו מדרגות על-ידי הבדואים במטרה להקל על הגמלים לרדת למים. זהירות בירידה.
בסביבה: 1. מעלה פלמ"ח נמצא ממש בהמשך ערוצו של נחל חתירה. 2. המכתש הגדול: יש תצפית מהר אבנון שבמערב המכתש, וכדאי להתמקד בחולות הצבעוניים שבמרכז המכתש. 3. מעלה עקרבים.
איך מגיעים: מגיעים לדימונה וממשיכים מזרחה על כביש 25. בצומת רותם פונים דרומה לכביש 206. חולפים על פני הפנייה למכתש הגדול, ומצד שמאל של החניה יש שילוט מסודר. ניתן להיעזר במפת טיולים וסימון שבילים מספר 15.
המקום: במעלה כביש אילת הישן, ביציאה המערבית של אילת, נמצאת "דרך החוגגים", אשר שימשה את עולי הרגל המוסלמים בדרכם מעקבה למכה. בתקופה מאוחרת יותר המעלה הקשה והמפותל הכריע את מנועי המשאיות הכבדות שהיו בדרכן לבניית שדה התעופה בבקעת הירח (השטח הוחזר למצרים).
כיום הכביש המשובש נועד לגי'פים, לרוכבי אופניים ולמטיילים רגליים. הוא יורד (או עולה) בתוך נופים פראיים ומשכרים של מסתרי הר ונחל שלמה. כלי רכב רגילים יכולים לרדת עד הסיבוב הראשון, ואחריו נמצא "סיבוב המוות" שהכריע כלי רכב רבים.
אפשר להסתפק במראות המשכרים של המדבר, ולהמשיך במדרון אל ערוצו של נחל והר שלמה. הרי אילת המשוננים זכו לשמות של מלכי יהודה: חזקיהו, יהואש, יהורם, אסא, רמת יותם, הר יהושפט ועוד. שלמה המלך זכה להר על שמו - הר ייחודי ובולט.
אורך המסלול: 4 שעות.
מתי להגיע: כל השנה, אחר הצהריים.
פינה רומנטית: בחלק העליון יש תצפית על המדבר.
טיפ קטן: מי שמגיע לנקודת התצפית בשעות אחר הצהריים יקבל בונוס מיוחד: באור השמש השוקעת מתגלות רצועות של צבע בהר הגרניט השחור. לפתע יזהרו מולכם צבעי לבן, אדום, ירוק כהה ובהיר, המגלים את סודם באור השמש השוקעת.
בסביבה: 1. נחל שלמה היורד מכביש 12 עד נמל אילת. 2. הר שלמה. 3. תצפית מהר יואש. 4. החור שבקיר בצפון נחל שלמה.
איך מגיעים: נקודת ההתחלה נמצאת על כביש 12 לכיוון דרום. משם יש עלייה להר יואש, ובתחילת הירידה תוכלו לראות שילוט לכיוון מזרח, להר ולנחל שלמה (סימון שביל אדום, מפת טיולים וסימון שבילים מספר 20). לאחר מכן יש עלייה לרחבה קטנה, ואחריה כביש משובש מתחיל לרדת בתלילות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם