יצאתם נקניקים: ביקור ב"שרקוטרי"
המחירים ב"שרקוטרי" מופרזים והאוכל בינוני, אבל זה לא מונע ממיטב אנשינו להסתער על המסעדה. אלון צרפתי לא מבין על מה ולמה
מעוצבת בצניעות ופשטות. שרקוטרי. בעז לביא
אנשי הצווארון הלבן מבקשים לעת ערב בילוי שונה, משוחרר, בלבוש חופשי, עם הפרטנר/ ית ובקבוק יין טוב, ועם זאת הם דורשים שזו לא תהיה מסעדה עממית מדי.
המסעדות בשוק הפשפשים הן עלק עממיות. הן אמנם ממוקמות במקום שבו לא הייתם מעזים לרכוש דירה, אבל מחירי המנות בהן לעתים גבוהים אף מאלה שבמסעדות יוקרתיות במרכז העיר. ולמרות זאת, המסעדות מלאות - ו"שרקוטרי" עמוסה מכולן.
יש במסעדה "קטע", כך קוראים לזה היום - היא מעוצבת בצניעות ובפשטות, מתמזגת עם אווירת השוק, מבוססת על חומרי גלם טריים בלבד והשירות בה מקצועי וידידותי. כמעט תמיד משתרך תור בכניסה, והתחלופה בכיסאות הבר גבוהה. את הצלחת המסעדה ניתן לזקוף לשף ולבעלים, וינס מוסטר, שמאז הצלחת "וינס ותמר" - אחת המסעדות המיתולוגיות בעיר - מיתג עצמו גבוה. מאז הוא פתח גם את "הקונטיינר" וגורף רווחים בכל החזיתות. בכיף.
אלא שכרגיל, כגודל הציפיות כך גודל הבאסה. בשורה התחתונה הביקור שלנו ב"שרקוטרי" היה מאכזב. זה החל ברגל שמאל: הגם שהזמנו מקומות בטלפון לשעה ספציפית, התבקשנו להמתין בחוץ עשר דקות, ולאחר מכן נאלצנו לשבת על כיסאות הפאב כחצי שעה עד שהשולחן שלנו יתפנה למעלה, בקומת הגלריה. אותה קומה התבררה כחדר קטן נטול חלונות, שברגע שמכנים אותו בשם תרבותי הוא מקבל עלק נופח מכובד. גלריה.
המנה המנצחת. סינטה טלה עם שום קונפי .
בעז לביא
והיה גם אוכל - שהיה טעים ככל שהתקדמה הארוחה, אבל לא בקרב המנות הראשונות שטעמנו. כריך הנקניקים (49 שקל), הגבוה בתמחורו, כלל פרוסות לחם משובח ובו כמות מכובדת של נקניקי בקר עם ממרח מינימלי שלא מורגש.
אלא שמתברר שהכריך הרבה יותר פוטוגני מאשר טעים. בשר הנקניקים סיבי וקשה לחיתוך וללעיסה, והתוצאה העגומה היא שההתעסקות באכילה גוברת על ההנאה. אם פירוש המילה "שרקוטרי" מצרפתית, הוא מקום שבו מכינים נקניקים, צריך להיות בררן יותר כשממציאים מנה כזו.
טורטליני במילוי ריקוטה היא מנה סבירה במחיר שערורייתי (78 שקל). הבצק היה קשה מדי, אולם מחית הכמהין ברוטב חמאה, מרווה וארטישוק איטלקי חיפתה על חולשתו.
העיקריות היו טובות יותר. מנת סינטה טלה עם שום קונפי
(91 שקל) מוגשת כאן עם כרוב ניצנים, לבבות ארטישוק ושעועית ירוקה, ומבחינתנו זו המנה המנצחת של הערב. הסינטה פרוסה דק ומוגשת מדיום וול, והתוספות מתקתקות, נימוחות ומרעננות חך. גם נקניקיות הצאן (71 שקל) היו חביבות, והן כללו שלוש נקניקיות בקר וטלה הנראות כמו מרגז. למנה מתווסף שפצלי עסיסי ושומני, שמאזן את חריפותן של הנקניקיות.
התברר שהטוב ביותר נשמר, כרגיל, לסוף: מון בלאן, למשל, עולה כאן 44 שקל - מחיר מוגזם לקינוח - אך טעמם העדין של הערמונים מצליח להשקיט את הכעס. גם טארט או פרז (44 שקל) הפתיע לטובה, למרות מחירו - בסיס בצק עלים פריך עם קרם פטיסייר ענוג ותותים טריים. יותר מזה באמת שאנחנו לא צריכים, אבל לא בטוח שבשבילם שווה להגיע במיוחד לשוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם