החלה הספירה לאחור
כדי לשמור על האשראי האנרגטי שקיבלנו בליל הסדר כדאי להתחיל לבנות מודעות ממש עכשיו, בימי ספירת העומר. אלי רייפמן מלמד איך עושים את זה, צעד אחרי צעד
מבחינה קבלית, זוהי תקופה מכריעה לאדם המחפש להצטייד באנרגיות רוחניות (ולא רק במזון גשמי) שיעשו הבדל ביכולתו להתמודד עם השנה הקרובה.
אם במאמר האחרון על פסח הסברנו שמהות ליל הסדר היא לקבל "אשראי" רוחני אנרגטי הנקרא על ידי המקובלים "אור דחסדים", אזי המהות בימי העומר היא לשמור על אשראי זה כנגד אנרגיות הפוכות הפועלות בתקופה זו. האשראי האנרגטי שעמו הצלחת להגיע עד שבועות - הוא זה שייוותר לך לשימוש לשנה הקרובה.
במאמר זה הצעה והכוונה למי שמעוניין להשקיע מזמנו בבניית מודעות מתאימה לימי העומר, כדי לשמור על האור שהתקבל בליל הסדר. זהו אחד הסודות העמוקים ביותר בקבלה וכלי מרכזי בהכנסת סדר לכאוס של חיינו. יישום ההנחיות דורש משמעת גבוהה וריכוז רב למי שמעוניין לעסוק ברזי עולם הרוח המשפיעים על חיינו. לצערי, אין קיצורי דרך.
הדרך היא למעשה עבודה יומית בצורת תפילות (מדיטציות) ייעודיות, שמטרתן טיהור 49 “תעלות” אנרגיה הקיימות בכל אדם ומחברות אותו עם עולמות הרוח.
הקבלה בנתה עולם שלם של סמלים טקסטואליים וגרפיים כדי לאפשר לנו להתמקד מחשבתית ביסודות הקיימים בעולמות הרוח בלבד. לדוגמא, שם השם (“יהוה”) אינו שמו של הבורא כפי שחושבים אלא מהווה סמל לאחדות הבריאה - אחדות כל האנשים, החי, הצומח והדומם ביקום, למרקם אחד שמשפיע על ומושפע מסך הפרטים שהם חלקיו.
אחדות זו הינה האמת המתקיימת בעולם הרוחני. אנו חשים ונחשפים לאחדות זו כאשר אנו מתרחקים
השם “אדני” מסמל על פי הקבלה את הקצה השני - העולם הגשמי שבו גשמיות ורוחניות מעורבבים יחדיו אך ידו של הגשמי (היצר או האגו) על העליונה. עולם זה מקיים פירוד - בין אנשים, בין אנשים לסביבה (אקולוגיה) ובין אנשים לבורא.
המהות בכל צמיחה רוחנית בכלל ובמדיטציה שבתפילה בפרט, הינה להתפשט מהגשמי ולעלות בדרגות הרוח. למעשה, עלינו ליצור מעין סולם דמיוני שרגליו בגשמי (אדני) וראשו ברוחני (יהוה).
אקט זה מיוצג על ידי איחוד הסמלים, חיבור בין הגשמי לרוחני, חיבור בין אדני ליהוה:
זוהי מדיטציה רבת עוצמה, בכל פעם שאנו נתקלים במילה “יהוה” או “אדני”, כגון “ברוך אתה אדני”, עלינו לעצור ולבצע הדמיה זו תוך כדי מודעות שפעולה זו מטרתה לחבר עליונים ותחתונים, שמיים וארץ, גשמי ורוחני.
אותו “סולם” המחבר בין שני הקצוות נקרא “עשר הספירות” ולמעשה מקיים את המבנה הרוחני הבא:
ברמת מטפורית, ניתן לראות את החיבור בינינו לעולם הרוח כמתבצע דרך חמישים צינורות שמחוברים לכל אדם, כשבכל אחד מהצינורות זורמים שני סוגי אנרגיה (כמו מים חמים וקרים המתערבבים בצינור אחד). נמשיל “ברז ימין” של כל צינור למים חמים ו”ברז שמאל" למים קרים.
ב”קבלית”, ברז ימין נקרא “שער קדושה” - המעביר אור חסדים, וברז שמאל נקרא “שער טומאה” - המעביר אור דינים. יותר מכך, המים החמים של ברז ימין, מי חסד, הם מים “רכים” שאינם מכילים אבנית בעוד שהמים מברז שמאל, מי הדין, הם מים “קשים” שמכילים אבנית (קליפות) המסיידת וסותמת עם הזמן את הצינור שדרכו המים עוברים בהיעדר טיפול והשגחה מתאימים.
האידיאל הינו שכל אחד מחמישים הצינורות יעביר מים קרים וחמים בחלקים שווים. זהו למעשה האיזון באנרגיות - 50% לגוף ולגשמי ו50% לנשמה (יין ויאנג). בפועל, היום לצערנו החלוקה בכל צינור היא 90% למים הקשים של הגשמי ורק 10% למי הרוח לנשמה. זוהי הסיבה לשלטון האגו והחומרנות בעולם המודרני.
כפי שלמדנו, על פי הקבלה “עבדות במצרים” הינה “עבדות ליצרים”, לאגו הגשמי, מה שסוגר את הברז למים הרכים (שער הקדושה) ביומיום ומשאיר את ברז שמאל (שער הטומאה) פתוח לרווחה.
המצב נהיה קריטי כאשר העבדות לאגו היא ברמה שבה 49 מתוך חמישים הצינורות הופכים מסוידים כתוצאה מ"אבנית" המים הקשים שעוברים בהם לאורך זמן, כך שגם אם נרצה לא נוכל להעביר כמות מספקת של מים רכים מברז ימין על מנת לתקן את הבעיה. אם נסתום גם את הצינור החמישים - לא תהיה תקנה בכלל.
ברמה הרוחנית, המאורע הנקרא “יציאת מצרים” היה למעשה החלפת “הצנרת” כולה רגע לפני קריסתה. המהות בימי העומר היא “לטפס” עד למקורו של כל אחד מ-49 הצינורות ולעשות שני דברים:
1. “לנקות את המעברים בצינור” - באמצעות תפילה/מדיטציה הממקדת את כוח הנשמה שבנו (אור דחסדים) בצינור עצמו (בספירה) הספציפי ועל ידי כך מסירה את “האבנית” מהצינור - שהיא למעשה קליפות הטומאה המקשות על ההתנגדות לאגו ולחומרנות.
2. "לפתוח את ברז ימין" (שער הקדושה) של כל צינור (ספירה) כדי להזרים מים רכים (אור דחסדים) שיקטינו את האגו ומימד החומרנות/גשמיות שבנו (עקידת השמאל) ויחזירו את האיזון בין הנשמה לגוף, כדי שנוכל להתרחק משליטת האגו והסבל ולהתקרב לאושר ו”למזל”. פתיחת “ברז” הקדושה נעשית על ידי התמקדות בהדמיה של האות הספציפית מתוך שם בן מ”ב (אנא בכח) שמהווה את הקשר הרוחני בינינו לבין ברז הקדושה של הצינור הספציפי שבו אנו מטפלים ביום זה.
חשוב לזכור: כמו בגשמי, למרות הטיפול המקיף שעשינו לצינורות בימי העומר, המצב יכול לחזור לקדמותו ברגע שלא נקפיד על טיפול מונע שוטף יומיומי כדי לשמור על איזון הברזים וניקיון המעברים. טיפול מונע זה נעשה באמצעות מודעות לרע והתנגדות לו על בסיס יומי. שמירה על איזון עם היצר ולא כניעה לו.
“כי הנה אנחנו יצאנו עתה ממועד שמונה ימי חג הפסח אשר בהם היינו שמחים וטובי לב, מסעודה אל סעודה יצאנו, מבלי טורח בשום מלאכה. ובלי ספק עלתה חלודה, והיצר הרע הוא משולח על העידונים והתאוות, ועל כן צריך לרסנו ולהכניעו... לשמור את האדם שלא ליפול באחד הפחתים, ושלא יטעה ויכשל בשום דרך מן הדרכים המסוכנים בברית יראת שמים וההתגברות על היצר...” (ספר חמדת ימים - עומר – ב).
מדיטציות ביהדות (כוונה) בנויות על הדמיה בעיניים עצומות ומתבצעות בישיבה על כיסא בגב ישר כאשר כפות הידיים מונחות על הירכיים. יש לראות כל מילה בעיני רוחכם לפחות שנייה מלאה (ורצוי שבע שניות) ולא למהר, תוך כדי הקפדה על נשימות רגועות ושוטפות.
בכל יום מ-49 (מ”ט) ימי העומר, אנו מנטרלים קווי אנרגיה שליליים הפוגמים במערך הספירות הנ”ל המחבר בינינו בתחתית לבין הבורא ועולם הרוח בחלק העליון. כל “צינור” משפיע על רובד שונה במערך, לכן בכל יום המדיטציה הינה מעט שונה ויש כוונה נפרדת לכל יום ויום.
המיקוד הינו בשבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות (שלוש הראשונות, כתר, חכמה ובינה, אינן קשורות לעולם הגשמי).
ישנם שבעה ימים ושבעה שבועות. כל שבוע מיוצג על ידי ספירה וכל יום בשבוע מיוצג על ידי ספירה. לכן כל יום אנו צריכים לכוון (לדמות) לספירה הספציפית המייצגת את שער הטומאה שאותו אנו עומדים לתקן. אנו מדמים לכל יום את ספירת השבוע וספירת היום הספציפיים לו.
לדוגמא:
יום א’ לספירה אנו מכוונים לתקן: חסד דחסד
יום ב’ לספירה אנו מכוונים לתקן: גבורה דחסד
יום ג’ לספירה אנו מכוונים לתקן: תפארת דחסד
...
יום ח’ לספירה אנו מכוונים לתקן : חסד דגבורה
וכך הלאה.
יש לדמיין את מבנה הספירות (ככל יכולתכם) ואת הספירות עצמן אותן אנו מתקנים:
אם אינכם יכולים לבצע הדמיית הספירות, מספיק לדמות את המילים עצמן ולמקד המחשבה בכך שמילים אלו מייצגות את הקו שמוביל משער הטומאה הספציפי שאותו אנו מתקנים ישר אלינו לעולם הזה הגשמי.
לכוונות הנ”ל אנו מוסיפים הדמיית אות או צירוף אותיות ספציפי שמקשר אותנו אנרגטית לאנרגיית החסדים של אותו יום (קו ימין) במקור הרוחני העליון בשער עצמו כדי למשוך שפע חיובי שיזרום בחופשיות דרך “תעלות” האנרגיה של מערך הספירות ללא הפרעה מצד הקליפות של צד השמאל שנטרלנו.
אותיות אלה מגיעות מתפילת “אנא בכח” שנכתבה על ידי התנא ר’ נחוניה בן הקנה לפני כאלפיים שנה. מהות תפילה זו אינה במילים (כפי שחושבים) אלא באות הראשונה של כל מילה!
מקורן של האותיות הוא ב-42 האותיות הראשונות של ספר בראשית א’, שנחשב כאחד משמות הבורא (שם בן מ”ב אותיות). אותיות אלה טומנות בחובן על פי הקבלה את המקור האנרגטי של הבריאה עצמה. שימוש בהן באופן מדיטטיבי מחבר את מודעות המתפלל למקורות האנרגיה הקשורים לבסיס הבריאה עצמה.
ספירת העומר מורכבת משבעה שבועות או 49 ימים.
אותיות שם בן מ”ב מספקות שש אותיות לשבוע - אות לכל יום שמחברת את המתפלל ישירות לקו אנרגיה של קדושה/טומאה. ההתמקדות באות בצירוף הדמיה ומחשבה לנטרול הדינים שבקו זה “מנקה” למעשה את הקו מקליפות ומזרימה אור דחסדים שמנטרל את הטומאה שבשער זה ושומר על “אשראי” האור ביום זה.
ביום האחרון לשבוע מסוים מתמקד המתפלל בכל שש האותיות יחדיו של אותו שבוע וכך נוצרות 49 קומבינציות של אותיות ל-49 ימים שכל אחת מהן מתייחסת לשער טומאה אחר מתוך מ”ט שערי הטומאה.
המהות היא להתמיד ולבצע מדיטציות אלה כל יום לפחות פעם ביום בערב (כשלושים דקות למדיטציה) ולהגיע לחג השבועות עם מקסימום "אשראי" אור-דחסדים. כל היופי הוא שלא ניתן להפסיד פה, כלומר גם אם לא מאמינים בכל האמור לעיל, לפחות תרגלנו מדיטציות מדי יום.
למעוניינים: לתפילת העומר ליחצו כאן ולטבלת העומר ליחצו כאן.
לאתר קורסי הקבלה של אלי רייפמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם