תרנגול כפרות: ביקור בתרנגול הכחול
מסעדת "התרנגול הכחול" צוהלת ושמחה, המנות בה קצת פחות. אלון צרפתי ביקר בנווה המדבר של השף שאול בן אדרת בפעם האחרונה
האזור הזה מתוקתק, הכול כאן חכם – הבתים, תאורת הרחוב, אפילו הכיכרות. הן הוקמו ברדיוס מושלם (מדדנו), ובתוכן מערכת השקיה מובנית, או מה שזה לא יהיה. אבל האם הם באמת נהנים פה, בתוך בניינים ענקיים ואפורים, עם נוף לכביש איילון? האם באמת אפשר ליהנות מנוף אורבני שכזה, שהרי מדובר פה בתל אביב ולא ברומא? לא חסר להם קצת ירוק, פארק או גינה קסומה סמוך?
מבחינה זו, "התרנגול הכחול", מסעדת השף של שאול בן אדרת – האיש, המכנס המפוספס והקוקו - היא נווה מדבר בתוך שממה נדל"נית. מסעדה צוהלת ושמחה, עליזה ושופעת ירוק חי (צמחים רבים פזורים סביב), ירוק מת (על התקרה תלויים 450 אלף פרחים מיובשים) וחום חי-מת (השולחנות במרפסת עשויים ממסילות רכבת שעברו מהפך בחייהם והוסבו לריהוט יוקרתי), כאילו נמצאת בעולם אחר מזה שבו שוהה בנק לאומי, בית העסק האפור הצמוד לה.
את הקרדיט לעיצוב, אגב, יש לתת לבן אדרת עצמו. גם הקונספט של "התרנגול הכחול" משרה אווירה חיה: התפריט הוא עונתי המתחלף מדי שבועיים ותריסר מנות יומיות חדשות, בהתאם לירקות הטריים שיש בנמצא, מוגשות בו.
בשורה התחתונה, המנות במסעדה יצירתיות פחות מהעיצוב. לא שהן לא טובות – הן טריות וטעימות - אולם לא מצאנו באף אחת מהן איזושהי סיבה שתגרום לנו להגיע לכאן שוב.
התרנגול הכחול. העיצוב יצירתי יותר מהתפריט.
דניאל לילה
הפתיחה דווקא הייתה מבטיחה: ארבעה סוגי לחמים – פוקצ'ה, בריוש, לחם רוסי ולחם אגוזים (15 שקל) הוגשו יחד עם חמאה עשירה המתובלת בזיתי קלמטה. הלחמים לא נאפים במקום (המלצר הבטיח שיברר ולא חזר עם תשובה), אבל היו פריכים וטריים.
מהראשונות טעמנו סלט דלעת טרייה (38 שקל), שהתברר כרצועות דלעת שעברו הכשרה במג'מיקס, מעורבבות עם אגוזים, המון חמוציות, צימוקים וגבינת גורגונזולה. המנה עזה בטעמים, ודווקא טעם הדלעת נבלע במתיקות ובמליחות של שאר מרכיביה.
מנה עזה בטעמים. סלט דלעת. דניאל לילה
פרחי זוקיני במילוי קרם ארטישוק ופרמזן (46 שקל) התבררו כשתי יחידות קטנות. המילוי בהחלט מענג, אם כי הכמות מעליבה. תמורת סכום של מנה עיקרית היינו מבקשים שיהיו בצלחת לפחות ארבע-חמש יחידות.
העיקריות היו טובות יותר. פילה בקר וכבד אווז בציר בקר עשיר ופטריות פורצ'יני (139 שקל) היא מנה מוכרת במסעדות היוקרה, כבד האווז מונח מעל בשלווה ומתמזג לתוך פילה הבקר (שהוגש בדרגת צלייה מדיום), והיא מענגת חך.
בניגוד למנה הקודמת, במנת הסינטה בקראסט גרעיני חמנייה (99 שקל) החיבור נראה מלאכותי יותר. גרעיני החמנייה לא ממש
מתחברים למנה, וזה נראה כמו המצאה ישראלית, "בשביל הקטע". לבשר מסוג זה היינו מעדיפים חיבור עסיסי ולא יבש. לצד התוספת, עלי המנגולד, נחו שני פלפלים אדומים קטנטנים, המוסיפים לה חן פוטוגני, אולם הם הם השטן בהתגלמותו - חריפים גיהינום.
הקינוחים לא הפילו אותנו: שטרויזל התותים (38 שקל) היה עדין וטרי, ובמרנג הלימון (38 שקל) המרקם היה גס למדי, בעיקר בגלל גושי הסוכר. בדרך חזרה הביתה, אי-שם לדירה הקטנה, חשבנו שממילא אין לנו כסף לרכוש ב-G יותר מחדר שירותים, אז ויתרנו על הרעיון להיות שכנים של גל או של גילה.
"התרנגול הכחול", נסים אלוני 10, 03-5443349.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם