ביס עסיסי: ביקור במסעדת הבשרים MEAT בחיפה
אחרי 20 שעות בארון עישון מיוחד, הנתחים הטובים מלכתחילה של מסעדת הבשרים החיפאית MEAT הופכים למעולים. אין סיבה טובה מזו לטפס על הכרמל
לא צריך להיות דתי כדי לחוש בהבדל הדק שבין חול לקודש, שקורה בשעת בין הערביים, כאשר השמש של ימי החול מתחילה אט אט להעלם, ואת מקומה תופשת שלווה גדולה ודוממת, שאצלינו תמיד מלווה בשירים עבריים שבוקעים מכמה תחנות רדיו החל משש בערב, וכל אחד יכול לבחור את התמהיל הנכון לו.
השילוב הזה שבין השמיים האדומים, הים המאפיר, הכבישים המתרוקנים והשירים העבריים מהתקופות שלמילה היה עדיין ערך, מייצרים חוויה ישראלית ייחודית, שיש בה הרבה מהחילוניות עם נגיעות של יהדות במיטבה וביופייה.
אנחנו בדרכנו לשלב שתי משימות, שכל אחת מהן לבדה מהווה סיבה טובה לנסיעה לחיפה: ביקור אצל אנשים קרובים ואהובים מאד, בתוספת ביקור במסעדת בשרים שאת שיבחה אנחנו שומעים כבר זמן רב, ולא אנחנו אנשים שנוותר על ארוחה טובה, גם אם צריך להתאמץ קצת בשביל להגיע אליה.
"MEAT" קוראים למסעדה הזו, שכבר נקדים ונאמר שהיא שווה בהחלט נסיעה מיוחדת לחיפה, ודאי אם אתם חובבי בשרים משובחים. נכון שאפשר היה גם למצוא לה שם עברי, וזו הביקורת היחידה על המקום הזה, אלא שאם כבר MEAT, אז לפחות שיהיה ברמה של הבשרים במסעדה הזו.
דרך ארוכה וחשובה עשו מסעדות הבשרים בארץ מאז ימי הסטייק בפיתה של מסעדות דוגמת "הפיל" ו"מפגש אסא", או הסטייקים הלבנים, גם הם כמובן בפיתה, של מסעדת "נלו" ודומותיה. ולא שאין ברכה והנאה בסטייק טוב בפיתה, שהתוספות הנילוות לו מרטיבות את הפיתה, ותמיד יוצאים משם עם טיפטופי טחינה על הבגדים, כחלק מהענין. אבל בשר משובח לא ממש תמצאו שם, אם זה מה שאתם מחפשים.
ב-MEAT, לעומת זאת, תמצאו גם תמצאו, ולכן כדאי מאד לחפש דווקא שם. הטיפוס מכביש החוף אל הכרמל מביא אתו תחושה קלה של חו"ל. כן, חיפה היא קצת חו"ל לתל אביבים, בעיקר אלו שממעטים להגיע אליה. רחובות רחבים, בשוליהם בתים שמתחילים כשיכוני פועלים, וככל שמטפסים במעלה ההר הופכים לבתי דירות יפים עד מפוארים.
מעט מאד מכוניות מטפסות יחד אתנו, וכבר התחלנו זורקים את שלל הבדיחות על העיר שהולכת לישון בשמונה בערב, עד שמגיעים למרכז הכרמל, ומסתבר שאת הבדיחות עדיף לשמור לעיר אחרת. האזור שוקק חיים, אין כמעט מסעדת רשת שלא תמצאו כאן, וכולן מלאות והומות סועדים, כיאה לערב שישי. ממקום חניה אפשר לשכוח ובני נוער צווחנים למדי ממלאים את המדרכות.
בכניסה ל-MEAT נשקפים אלינו מחלון גדול נתחי בשר תלויים על אנקולים לייבוש. היו שם נתחי אסאדו, אנטרקוט ונתח שנקרא ארינייטה (עכביש בעברית), שמעולם לא שמעתי או ראיתי, שמאוחר יותר, בשולחן, קיבלנו אותו עשוי כמו שצריך על הגריל הארגנטיני של המקום (כ-90 שקלים לנתח שלנו), וטעמו מן המשובחים שידענו.
היינו שישה, וזה איפשר לנו לטעום ממרבית הנתחים שמוגשים במסעדה, כולם שוכבים על פלאנצ'ות שמתחתן גחלים לוהטות. ככלל, שיטת הצלייה הארגנטינית, שהיא זו לפיה עובדים
פתחנו במנות ראשונות שכללו סלט בושה שהוא סלט ירוק עם עגבניות שרי ששוכב על פוקצ'ה מאפה בית ויש בו גבינת עיזים בושה, נהדרת (45 שקלים, מספיק לפחות לשניים). קבבוני הטלה על מצע העגבניות והטחינה התחילו להבהיר לנו לקראת מה אנחנו הולכים (45 שקלים).
מנה ראשונה נהדרת אחרת היתה פילה סלמון נורווגי בעישון קל של המקום, מוגש על פוקצ'ת הבית עליה מרוחה גבינת שמנת (39 שקלים, גם זו מנה לפחות לשניים).
התחלנו גם להבין שהמחירים של חיפה נמוכים מאלו של מסעדות ברמה הזו בתל אביב, שגם זה נתון בעל ערך. ואז התחילו להגיע הפלאנצ'ות עם הבשרים, ואנחנו בירכנו את ההחלטה לנסוע לחיפה לאכול בשר טוב באמת.
מדובר באמת על רמה אחרת, הן של חומרי הגלם, והן של הטיפול הנכון והמסור בהם. רון גלנטי, אחד משני הבעלים של המקום, הסביר לשאלתינו שרוב הבשר מגיע ממגדלים ייחודיים ברמת הגולן, למעט ייבוא של נתחים מיוחדים אחרים.
ארון העישון המיוחד של המסעדה הופך את הנתחים הטובים מלכתחילה למעולים, אחרי עישון בחום נמוך מאד של כעשרים שעות. היה לנו 300 גרם אנטרקוט (89 שקלים), 400 גרם סינטה (110 שקלים), 250 גרם פילה עגל (120 שקלים), ו-800 גרם אסאדו צלעות (119 שקלים).
עם זה שתינו שני בקבוקי יין אדום שהוא בלנד של קברנה, מרלו וקצת פטי ורדו, מיקב בוטיק חדש שגם את שמו טרם שמענו שנקרא שטרן. יין מצוין, שאלמלא היינו צריכים לנהוג חזרה, היינו מחסלים בקלות עוד בקבוק (180 שקלים לבקבוק).
קינחנו עם קרם ברולה מצוין (32 שקלים) ופנקוטה ברוטב פירות יער (32 שקלים), ישבנו עוד שעה ארוכה, עד שהבנו שבכל זאת זו חיפה, ואחרי 23:30 בלילה נותרנו לבד.
אז אם בא לכם לצאת קצת מהשגרה, כנסו למכוניות ותגיעו ל-MEAT בחיפה. אם אתם חיפאים, ודאי שההמלצה הזו גורפת עבורכם.
MEAT, שדרות הנשיא 129 חיפה, טלפון: 057-9443942.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם