ידידותית לסביבה: פסטה ברוטב חלב קוקוס, עגבניות ולמון גראס
היא מוכרת בכל העולם, מגיעה בהמון צורות וצבעים וכשהיא פוגשת את הרוטב, כולנו מלקקים את השפתיים. שחר שילוח מבשלת פסטה ברוטב נפלא של חלב קוקוס, עגבניות ולמון גראס
בגלל שהפסטה כל כך ידידותית וכמעט מובנת מאליה, היא קיימת מזה מאות שנים במטבחי העולם, למרות זיהויה המיידי עם המטבח האיטלקי. לאטריות מהמזרח אנחנו קוראים נודלס, לאלה ממזרח אירופה אנחנו קוראים לוקשען או שפצל, אבל בעצם, ההבדלים אינם תהומיים. מדובר בבצק מיובש שעשוי מקמח דגנים (חיטה, אורז, כוסמין), או קטניות, עם ביצים או בלעדיהן, שיובש ושב לחיים אחרי שחייה קצרה במים רותחים.
אחת הסברות בנוגע לספגטי, אולי הפסטה הפופולרית ביותר, היא שהאטריות הארוכות, שמשמעות כינויין הוא "מיתרים דקים", הובאו לאיטליה על ידי מרקו פולו כששב ממסעותיו במזרח אסיה. כבר אז אכלו פסטה בארץ המגף, אבל כנראה שהספגטי שמרקו פולו הביא באמתחתו מסין במאה ה-13 (בתקופת שושלת סאנג שהחלה ב-980 לספירה כבר מכרו נולדס בסין) היה טעים הרבה יותר ואולי גם שונה מאוד מספגטי שאנחנו מכירים.
על פי גרסה רומנטית יותר, האיטלקים למדו את סוד הספגטי משבטים גרמאנים שפלשו לארצם במאה החמישית לספירה. לפי הסיפור, חייל רומי שידל טבחית של מנהיג גרמאני למסור לו את המתכון.
בכל מקרה, לא היה מדובר במהפכה קולינרית עצומה - בחפירות בקבר אטרוסקי מהמאה הרביעית לפני הספירה, נמצאו ציורי קיר שמתארים אנשים מכינים מה שנראה כמו סוג של פסטה. עדויות ארכיאולוגיות נוספות מלמדות שהאטרוסקים הקדמונים – אבות אבותיהם של האיטלקים מטוסקנה – אכלו כל מיני סוגים של דייסות ועם הזמן החליפו אותן במעין "עוגות לחם" שמהן התפתחה הפסטה.
אין תמימות דעים בנוגע למקורות האטריות הכל כך אהובות, אבל מה שבטוח, זה היה זה רק עניין של זמן עד שכמה איטלקים רעבים גילו את הכיף שבלאכול אותן עם רוטב פסטו, נפוליטנה, פרימוורה וכל היתר.
שגעון הסטייקים של יום העצמאות רק נגמר והנה שבועות בפתח - כולם קונים מוצרי חלב ולפרות המסכנות עדיין אין זמן לנוח.
את המרקם הקרמי שמעניקים מוצרי חלב לתבשילים שונים אין צורך להמיר בתחליפי סויה דמויי גבינה. מרכיבים על בסיס אגוזים למיניהם, במרקם של משחה או של נוזל, עושים את העבודה מצוין.
במתכון זה השתמשתי בחלב קוקוס כדי להקרים את הרוטב. רוטב קוקוס משתלב מעולה עם רסק עגבניות וגם כוסברה מתחברת אליהם נפלא. אבל הפעם דווקא בחרתי להשתמש בלמון גראס, שמוסיף רעננות מעודנת והוא נדוש קצת פחות מהעשבים שבהם משתמשים בדרך כלל לפסטה.
תערובת העגבניות וחלב הקוקוס היא למעשה בסיס שמסביבו אפשר לשחק עם הירקות והעשבים.
המצרכים ל-4 מנות:
4 עגבניות מיובשות
1 כף שמן זית
½ סלסילה פטריות, פרוסות
6-5 עגבניות בשלות מאוד, חתוכות לקוביות קטנות
½ עד ⅔ כוס (לא פחית!) חלב קוקוס
כ-4 גבעולי למון גראס, מעוכים
מלח ופלפל
להגשה: אגוזי קשיו גרוסים
ההכנה:
1. כשמרתיחים מים לפסטה, מכניסים לסיר את העגבניות המיובשות כדי שיתרככו. לפני הכנסת הפסטה למים מוציאים אותן וחותכים דק.
2. מחממים את השמן במחבת ומאדים קלות את הפטריות.
3. לאחר שהפטריות שינו את צבען, מוסיפים את העגבניות הטריות והמיובשות.
4. כשהתערובת רותחת, מוסיפים חלב קוקוס, למון גראס, מלח ופלפל. מביאים לרתיחה נוספת ומנמיכים את האש.
5. מבשלים עד שהרוטב מסמיך.
6. מרחיקים את עלי הלמון גראס, יוצקים את הרוטב מעל פסטה מבושלת ומפזרים למעלה אגוזי קשיו גרוסים.
הזנה: 8. עגבניות עשירות בליקופן שהופך זמין יותר לאחר הבישול. ליקופן הוא נוגד חמצון וחומר שפועל כמנטרל רעלים. הפטריות הן מקור מצוין למינרלים. מומלץ לאכול את הרוטב עם פסטה מחיטה מלאה וליהנות מתוספת סיבים. חלב קוקוס מכיל שומן רווי ולכן עדיף לא לצרוך ממנו בהגזמה ולהעדיף את המותגים נטולי הכימיקלים.
ידידותיות לסביבה: 7. למרבה הצער, ברוב החנויות הפטריות מוצעות במארז פלסטיק, אבל יש מקומות שמוכרים בתפזורת, כך גם לגבי הפסטה. חלב קוקוס הוא לא מצרך ידידותי, אז כאמור – נא להתקמצן. העגבניות הן מקומיות, עונתיות ומקסימות באופן כללי (אלא אם אתם בקטע של מקרוביוטיקה, שם נמנעים מהן).
ידידותיות למשתמש: 10. לחתוך ולבחוש. אלה הן הפעולות העיקריות. זמן הבישול קצר והעבודה קלילה.
הדאווין: 8. רוטב פסטה מקורי תמיד שווה כמה נקודות, אבל הוא עדיין בסך הכול רוטב לפסטה.
זיל הזול: 9. עגבניות, פסטה, שמן זית ופטריות מתוצרת הארץ עם כמות קטנה של חלב קוקוס מסתכמים למנה די זולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם