שניצלים אליפות: הטיפים של אודטה
(וגם: מה עושים נגד מעתיקנים, איך נלחמים בשיהוקים וסרט נהדר. לגזור ולשמור)
הבשר
קילו וחצי פילה עוף, כי הוא החלק הטעים והעדין ביותר של השניצל, אחרי שמפרקים את העוף. יקר יותר, אבל עדין וטעים יותר.
קערת הבצק הנוזלי
היא שעושה את כל העבודה. ניתן לשים בה מה שרוצים, בעצם, שייתן טעם: רוטב ברביקיו במקום הסויה, או רק חרדל, מלח ופלפל. העיקרון הוא שהעיסה נדבקת לפילה העוף וסופגת אליה את פירורי הלחם, שיחד מיטגנים להם טוב יותר בשמן העמוק. והיא חייבת להיות במרקם פנקייק: לא נוזלית ולא קשה מדי:
4 ביצים שלמות
חצי כוס מים קרים
רבע כוס סויה
1 כפית שטוחה חרדל
חצי כפית אבקת שום עדין
רבע כפית שטוחה מלח
קורט פלפל שחור
4 כפות שטוחות קמח תופח
קערת פירורי הלחם
כוס וחצי פירורים לבנים (פשוטים ורגילים ולא פנקו, כי פחות טעים) וכוס וחצי פירורים מקמח מלא (מה שמוצאים ולא עושים מזה סרט). מעבירים לצנצנת סגורה את מה שנשאר מהטבילה (אם יבש), ומאפסנים במקרר עד לפעם הבאה.
המחבת
היא צריכה להיות גדולה ועמוקה (סוטאז') כדי שתכיל את השמן.
השמן
אם רוצים שניצלים מדהימים, הטיגון חייב להיות בשמן עמוק וחם, וזה יוצא כמעט בקבוק שלם (ליטר). אנשים לא מבינים שהשמן העמוק גורם לכך שלא נספג הרבה ממנו בשניצל, מפני שהעיסה הזו אוטמת היטב ומהר את השניצלים.
אופן ההכנה:
1. מערבבים היטב בקערה נפרדת את כל חומרי העיסה, עד שהיא במרקם פנקייק.
2. מכניסים לתוכה את פיסות העוף, ומשאירים אותן בפנים לחצי שעה מינימום.
3. מחממים את השמן העמוק. מוציאים בשתי אצבעות כל פיסת פילה עוף מהעיסה, מנערים אותה קלות (חשוב שעדיין תישאר עיסה על השניצל), מעבירים אותה בתוך פירורי הלחם - שתצופה מכל צדדיה - והופ, מחליקים אותה בעדינות לשמן העמוק והחם, עד לקבלת צבע זהב. זה הכל, וזה יוצא מדהים ביותר.
ס'פי סנתואסה ("תהיי בריאה", ברומנית - א"ש), ויחי הרומנים, כי גם אני רומניה".
"יש לי חברה לעבודה", כותבת ר', "שכל דבר שאני עושה או לובשת - מיד היא מעתיקה ממני, וזה מוציא אותי מדעתי. לא רוצה להסתכסך איתה בגלוי ולהגיד לה שתפסיק להיות קוף אחרי בנאדם, אבל יש לך איזה רעיון איך אני פותרת את זה?".
כן, יקירה, יש לי: בגיל 24 כתבתי את המדור הראשון שלי ב"העולם הזה" והמצאתי ז'אנר. זו הייתה הצלחה בלתי רגילה ישר מההתחלה, כי עד אז לא הייתה בעיתונות כזו וילדע חייע, שכתבה עם המיץ של החיים. ומיד, כמובן, התחילו כל ההעתקות. אני זוכרת שבזמנו זה חרפן אותי מכעס, עד שאורי אבנרי - שהיה אז העורך הראשי האגדי, סידר לי את הראש: "אם מישהו מעתיק אותך", אמר, "זו המחמאה הכי גדולה. את ומה שאת עושה מוצא חן בעיניו עד כדי כך, שהוא רוצה להיות את".
ומאז יש לי שקט. המעתיקים הם לא אני, ולעולם גם לא יהיו. וכבר אמרו חז"ל: "מי שהוא כביצה - ביצה טובה היימנו". יענו - מי שהוא "כמו ביצה" - הביצה המקורית טובה מהחיקוי שלה. נו, ברור. כי הסיסמה של כספת האותנטיות שלנו היא רק אצלנו, ואחרינו שברו את התבנית. זה ככה, כמובן, אצל כולם, אבל לא כולם מודעים לנתון הזה. ואם את מתרגזת על כך שהייחודיות שלך נשדדת ממך על בסיס קבוע, תזכרי את מילותיו של האשמאי הזקן, כשהוא נתן את היהלום לחתיכה הצעירה: "יש עוד הרבה הרבה כאלה מאיפה שזה בא!"...
"לפעמים אני משהק במשך שעות", כותב ש"ל, "יש לך איזה פטנט איך להפסיק את ההטרדה הזו?".
כן, יקירי, יש לי - אלא שהם לא במקום הליכה לרופא. ואחרי שהבהרתי זאת, קבל: שיהוק מתרחש בגלל סדרה של תנועות עוויתיות של הסרעפת והתכווצויות בלתי נשלטות שלה. עדיין לא גילו את הסיבה לכך, אבל הנה איך מפסיקים את זה.
1. "נשימת הנוצה": הרגעה רצונית מאוד גדולה של הנשימה, שבעקבותיה מגיעה הרפיה גדולה של כל הגוף. איך? פשוט. נושמים מאוד מאוד איטי ושטוח. כאילו לא רוצים להזיז נוצה שנמצאת מתחת לאף. זה, בעיני, הפטנט האולטימטיבי. אני נכנסת למדיטציה כזו לחצי דקה, דקה, דקה וחצי, ותמיד, בלי יוצא מהכלל, זה מפסיק לי את השיהוק כמו נס. הגיוני, לא? כי אם טיק עצבני גרם לשיבוש, רק הרגעה טוטאלית של כל המערכת תתקן את זה. ומי שלא יודע איך עושים מדיטציה - חפשו מורים בגוגל. שווה לדעת איך עושים את זה בתור כלי לחיים.
2. מתיחת הסרעפת לאחור: יושבים על כיסא עם משענת גב (ישבן עד סוף הכיסא) ומשלבים אצבעות של שתי הידיים באופן כזה, שגב כפות הידיים מופנים כלפינו. מיישרים מרפקים ומרימים ידיים ישר למעלה עד מאחורי האוזניים ומבצעים התמתחות עדינה וממושכת (קצת כמו תנועת "גשר" לאחור). לפעמים זה פותח את העווית בסרעפת. ועל אותו עיקרון, אם יש לכם מול מי לבצע את זה - תעשו שק קמח הפוך. עומדים גב אל גב עם חבר/ה, ואז שניכם משלבים ידיים במרפקים. החבר מתכופף טיפה לקדימה, ואתם נמרחים עם הגב שלכם על הגב שלו רק עד שרגליכם ניתקות מהרצפה. לא יותר. וכשגבכם מונח על גבו, כל אזור הסרעפת שלכם מקבל מתיחה מהסרטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם