שיטה לטיפול בשכנים רועשים: אודטה מייעצת
וגם: מרצפות גרניט-פורצלן קשות לניקוי, עגלת תה לקשישים וקינמון שעושה המון טוב. לגזור ולשמור
שואלת ס"ב: "איך מדברים עם שכנים חסרי התחשבות, שלא מפסיקים להזיז ולהפיל דברים על הרצפה גם בשלוש לפנות בוקר? הערתי להם על כך כמה פעמים, והם מכחישים: 'זה לא אנחנו'. אז מי? יש בבניין קומה שנייה נוספת שלא ידעתי עליה? ביקשתי הכי מנומס ויפה שיש, אבל הם בשלהם. משתדלת לשלוח להם אנרגיות טובות. לא בציניות. הכי נקי שיש, כי מה עוד אפשר לעשות?".
יקירה, אם את כבר "דוברת את השפה" של האנרגיות, הנה לך שיטת פעולה מנטלית נוספת: כשבאמת אי אפשר לשנות, לומדים איך לקבל בתוך עצמנו את הדברים האלה שאי אפשר לשנותם, כדי שהם יפסיקו להפריע, להציק ולהכאיב. אנחנו הרי מתעצבנים, כועסים וכואבים רק מדברים שלדעתנו "צריכים" להיות אחרת. אז רק אם אי אפשר לשנות (ובמקרה הזה, אי אפשר), תסכימי לכך שמה שקורה, זה בדיוק מה שצריך להיות. הפתרון המנטלי הוא בהסכמה ובסיווג ותיוג אחרים.
פעם, מזמן, אהבתי מישהו שהיה הומו עמוק בארון. לכל פגישות האוהבים שלנו (לסרט או למסעדה) הוא היה מצרף "חבר נפש" מסוים. בהתחלה זה לא הפריע לי, עד שזה התחיל להפריע לי מאוד. מילא פעם-פעמיים-עשר פעמים. אבל למה תמיד רק ככה? הערתי לו על זה, והוא היה צוחק כמו אידיוט. בטיפשותי לא ראיתי את הכתובת על הקיר, ואז עדיין לא ידעתי שזה חוקי לפרוש מאהבה אם היא לא עושה לנו טוב.
אוקצור, כשלא יכולתי לסבול יותר את ההתנהלות הזו והדברים לא השתנו, הכרזתי בתוך עצמי על החבר הזה בתור "היד השלישית" של הפרטנר שלי. וזהו. יותר לא התעצבנתי שנייה אחת נוספת מסידור העבודה העקום הזה. זו לא דוגמה טובה ל"הבנת הנקרא" שאז לא הייתה לי בשיט, אבל עדיין דוגמה מצוינת לתווית אחרת למצב, שאפשרה לי לא להתרגז ממה שלא יכולתי לשנות. ולא יכולתי, כי בשלב ההוא, בשבילי, עזיבה לא הייתה אופציה. אז תשתמשי בשכנים האלה שלך בתור "מאמני-תודעה". תסכימי שהרעשים שלהם הם חלק מחייך ו"היד השלישית" ההיא. אם תרצי שרצונך ינצח - הם יפריעו. אבל אם באמת באמת תרצי שהם לא יהוו לך גורם מפריע, את תצליחי בכך.
כתבה לי קוראת: "רציתי להזהיר את כל עם ישראל ואשתו. אם אתם מתלבטים באילו מרצפות לבחור - חשבו שוב. נכנסנו לדירה שכורה עם מרצפות גרניט-פורצלן והן גרועות. הלכלוך נדבק למרצפות וקשה מאוד להסרה. שטח פני המרצפות אינו חלק, כמו בקרמיקה, וכששוטפים את הבית זה כמו להעביר סמרטוט על נייר זכוכית. פי שלושה יותר מאמץ ועדיין לא נקי".
מיד שלחתי את הבעיה הזו למעצבת פנים וככה היא ענתה: "כן, מכירה. מדובר, כנראה, במרצפות 'אנטי סליפ', שמראש מחספסים אותן מאוד כדי למנוע החלקה. קבלנים מחויבים על פי התקן לשים אריחים כאלה (שנקראים גם R10 או R11, שהוא אפילו יותר מחוספס), בחדרים רטובים (מרפסות, מקלחות ושירותי אורחים), כדי למנוע, כאמור, את ההחלקה במגע של הרגל הרטובה עם הרצפה. אם בדירה הזו ישנו ריצוף כזה גם בחדרים הלא רטובים, סימן שאיזה סוכן קרמיקה מעפן רצה להתפטר מהסטוק שעמד לו כמו קוץ בגרון. בעל הדירה התפתה למחיר הנמוך, והדיירים שלו אכלו אותה. צר לי, אבל אי אפשר ללטש בליטוש מקצועי גרניט-פורצלן ("מרצפות קרמיקה"), רק שיש, בטון, או טרצו ניתנים לליטוש. אפשר לרצף
אבל לא ינום ולא יישן הנודניק עד שהוא יקבל תשובה ש"יס, ווי קאן", ומיד צלצלתי גם ליוסי ריגר מבת ים, מנהל "סוכנויות ישגב" לציפוי באפוקסי, כדי לשאול אותו אם אפשר פה אפוקסי. כי זהו ציפוי נוצץ, יפה להפליא, שמקל מאוד את הניקיון. וככה הוא ענה: "כן, אפשר, אם כי זהו פתרון לא זול (החל ממאה ועד מאתיים שקל למ"ר). מפני שחוץ מפריימר (שכבת החיבור שחייבים למרוח על הרצפה כדי שהאפוקסי ייצמד אליה), צריך ליטר חומר אפוקסי נקי לכל מ"מ עובי על מטר רבוע. מכאן, שכמות החומר (והמחיר) היא פונקציה של גובה החספוס שיש לכסות, אבל האפוקסי בהחלט יכסה את כל החספוס (כולל החריצים שבין המרצפות) למשטח אחד חלק.
"במוסדות גדולים של מזון ופרמצבטיקה, החוק אפילו מחייב לצפות את הרצפה באפוקסי, כדי שלא ייכנסו חיידקים ובקטריות בין חריצי המרצפות. זה לא רלוונטי לדירות שכורות, וצריך לשקלל את עניין המחיר, אבל מי שתקוע עם הצרה הזו בדירתו הפרטית, ואוהב את הלוק של אריחיו אבל לא את הטקסטורה שלהם - יש מה לעשות".
מספרת נירה מור מירושלים: "היום ביקרתי אצל דודה קשישה וראיתי שהיא מתהלכת עם עגלת תה בעלת שתי קומות ושתי ידיות בולטות. היא נעזרה בה כמו הליכון ויותר מזה: ראיתי שהיא מעבירה עליה צלחות ודברים כבדים מהמטבח לסלון, והופתעתי מאוד מיעילותה. מיד חשבתי שתוכלי לתת את הרעיון הזה לאנשים קשישים המתפקדים בבית, ואולי היא תקל גם על היומיום שלהם. שאלתי אותה איפה היא קנתה אותה, והיא אמרה שמרופא שהשתמש בה במרפאתו. ועכשיו, כשאני חושבת על זה, יש לנו את אותה העגלה, בערך, גם במרכז הרפואי שבו אני עובדת. היא שונה מעגלות התה הרגילות, כי יש לה ידיות והן די גבוהות". אני משערת שצריך לחפש בגוגל, ולברר ב"ציוד רפואי" או ב"עגלות רפואיות" או סתם ב"עגלות תה עם ידיות גבוהות", או בקופות החולים, במחלקת המשק, איפה קונים כאלה.
כותב ל"כ: "אני בן 67. לפני כחמש שנים אובחנה אצלי שלפוחית רגיזה, בעיה נפוצה של בני 50 ומעלה. הייתי הולך לשירותים לעתים תכופות וכמות השתן הייתה קטנה. לא לקחתי תרופות, כי אני לא אוהב כדורים, אבל נהגתי לשתות להנאתי מים חמים עם קינמון. אחרי כמה חודשים, פתאום, שמתי לב שהיציאות שלי לפיפי הסתדרו. אני ממשיך עם זה עד היום ויכול כבר להגיד בבטחה, שלפחות במקרה שלי, שתיית הקינמון פתרה לי את הבעיה. ואגב, גם לנכדי, שהייתה לו נזלת תמידית, ומבלי לכוון, אחרי כמה חודשים של מים חמים עם קינמון, היא פסקה".
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם