איזו היסחפות: פרשת השבוע בראי הקבלה
מרגישים לפעמים שהחיים "מובילים" אותנו? שכמו פקקי שעם אנחנו נסחפים על פני מים סוערים שדוחפים אותנו במסלול כאוטי ולא ברור? פרשת מסעי
מי לא חיבר נקודות בילדותו? חוברות שלמות של דפים מלאי נקודות שחורות עם מספרים עוקבים בצידן, ואנחנו, בני ארבע או חמש או שש, נעים עם עיפרון מחודד ולשון משתרבבת מצד הפה בריכוז אחר הקו (מעשה ידינו) המתפתל בתוך ענן הנקודות השחורות עד שאט אט אותו קו, שנראה לנו תחילה אקראי ולא קשור, מתחיל להיראות מגמתי וברור.
ולבסוף, משחיברנו את הנקודה האחרונה והתרחקנו קצת לאחור - מסתבר שכל התחנות שעברנו עם הקו, שלפני רגע, כשהתקרבנו עם הלחי אל הדף נראו לנו אקראיות לחלוטין, יצרו ציור של ממש. חיוך של הכרה, הבנה ושביעות רצון עדינה
פרשת מסעי פותחת בתיאור שנראה מוגזם משהו לגבי הדרך האגדית של בני ישראל במדבר בדרכם ממצרים לארץ ישראל, ונשמעת יותר כמו ארבעים שנות ייסורים של אדם שגר בתל אביב ומחפש חניה כל חייו: "...ויסעו ויחנו... ויסעו ויחנו...". זה נראה כמו מידע מיותר לחלוטין, אולם חז"ל מדגישים שאין אות אחת מיותרת בתורה כולה.
לכל סיפור, משפט ומילה נלווית מהות עמוקה בעלת מסר משמעותי לחיינו, אפילו לרווחים הריקים שמסביב לאותיות ישנה מהות רוחנית ומיסטית המבוארת בספרי הקבלה, ספרי הסוד.
על מנת להבהיר את המסר החבוי בפרשת מסעי, נקפוץ רגע לימי בית שני, במאה הראשונה לספירתם, לעיירה קטנה בין השפלה לירושלים בשם אמאוס. אמאוס שכנה ביהודה ומשכה אליה אנשי ממון כמו גם מיסטיקנים רבים ועליה נכתב בספרות הנוצרית שישו, לאחר תחייתו, פגש בה שניים מתלמידיו.
אחד האירועים החשובים שקרו באמאוס מבחינת היהדות הוא הולדתו של רבי נחוניה בין הקנה, ללא ספק אחד התנאים ואנשי תורת הסוד המרכזיים ביהדות. ר' נחוניה היה למופת בדורו, לא רק מפאת ידיעותיו ובקיאותו בכל רבדי התורה וסודותיה אלא בהיותו איש מוסר משכמו ומעלה.
אולם תרומתו המשמעותית ביותר של ר' נחוניה לדורנו היא ככל הנראה התפילה המיסטית "אנא בכח" שחיבורה מיוחס לו במסורת היהודית. על פי תורת הקבלה, תפילה זו (שאף מושמעת כיום ברדיו בניגון יפהפה), טומנת בחובה את אחד הכלים המאגיים העוצמתיים ביותר בקבלה: שם בן מ"ב.
בחיבורו האפי "פרדס רימונים", כ-1,500 שנה לאחר מותו של ר' נחוניה, מסביר הרמ"ק (רבי משה קורדוברו) ממושבו בצפת, שבתפילת אנא בכח הוצפנו 42 האותיות הראשונות מספר בראשית א', שלאחר פרמוטציות (המרה ושינוי של האותיות על פי נוסחה מסוימת) הידועות רק לבעלי סוד, מייצרות 42 אותיות שחיבורן וצירופן המסוימים שמופיעים בתפילת "אנא בכח" בונה את אותו שם בן מ"ב שמאפשר ליודעי סודו להתעלות מעל הטבע ולשלוט בחיים הגשמיים באופן מאגי מוחלט.
עד כמה שהמילים בתפילת "אנא בכח" הן בעלות משמעות וייתכן אף שנוגעות לליבנו, ר' נחוניה הצפין בתוכן את אותיות הקודש של שם בן מ"ב ובכדי להשתמש בהן, אנו צריכים לוותר על המילים ולהתמקד באותיות הראשונות בלבד של כל מילה.
אותיות אלו מייצרות שבע שורות של שש אותיות שהשפעתן המאגית אדירה ושימוש נכון בהן, המשולב בתפילות, יכול לתת כוחות על-אנושיים לאדם להתעלות מעל זרם חייו המוביל אותו - ולהפוך מאדם נסחף ומובל לאדם משפיע ומוביל השולט על גורלו.
42 אותיות אלו ואופן השימוש בהן מהווים את אחד הסודות הגדולים ביהדות ונאמר במפורש כי "...שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש ואין מוסרין אותו אלא למי שהוא צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מִדותיו ודיבורו בנחת עם הבריות...".
למרות ששם קדוש זה, שנחשב משמותיו של הבורא ושרבים כנראה מתו כדי להגן על סודו, מסתובב היום בשוק בידי כל סוחר מאגיה מודרני, המדריך למשתמש באותיות אלו עדיין נותר חבוי ומוסתר על ידי מעטים יודעי סוד. בלעדי המדריך למשתמש אין סכנה בשימוש לרעה בשם זה, כמו אקדח הלם ללא בטריות. ועדיין, מעבר לסגולות העל-טבעיות של 42 אותיות אלו, יש להן תרומה בלתי מבוטלת לצמיחה רוחנית כאשר משלבים אותן באופן נכון בתפילות מסוימות.
ולענייננו, הסיפור של 42 אותיות אלו נקשר ישירות לפרשת מסעי ונדודי ישראל במדבר. בפרשה מוזכרות בדיוק 42 תחנות בדרך המפותלת שעברו בני ישראל ממצרים ל"ארץ טובה ורחבה". קצת יותר מתחנה לשנה.
כאשר מתבוננים על המפה, הקואורדינטות של תחנות אלו הן על גבול הבלתי מוסבר. חלק מהתחנות, כמו כיבוש הבשן, נמצאות בכלל בסוריה, ואחרי שהם עלו כל כך צפונה, הם חוזרים בדרך עיקוף מטורפת דרומה לכיוון יריחו... אם מסתכלים מלמעלה על הנתיב של 42 התחנות בפרשת מסעי, הוא נראה כמו נתיב של אדם שיכור שאיננו יודע לאן ולמה הוא הולך לכיוון זה או אחר.
אתם מרגישים לפעמים שהחיים "מובילים" אותנו? שכמו פקקי שעם אנחנו נסחפים על פני מים סוערים שדוחפים אותנו במסלול כאוטי ולא ברור?
ממש כמו בדרכם של בני ישראל, דרכו של אדם לעולם איננה ישרה או הגיונית. החיים מתווים מסלול שאיננו ברור. פרשת מסעי היא מעין מפת חיים בזעיר אנפין: "...ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה..." משול לתחנות בחייו של אדם - מתי אני נמצא ב"הר שפר" ומתי ב"חרדה"? מתי אני למעלה ומתי למטה? זוהי מהות המשפט "נעו, מעגלותיה לא תדע" - תנועה במעגלים וכיוונים לכאורה חסרי פשר.
המסר של פרשה זו הוא אדיר. זהו מסר של תקווה.
כשם ש-42 אותיות שם בן מ"ב הן כלי למעבר ממציאות אחת למציאות אחרת, כלי להתעלות מעל "המציאות" השקרית של חיי סבל, בחירה בנטילת אחריות על חיינו ובניית מציאות במו ידינו, כך פרשת מסעי מבהירה לנו שגם אם חיינו נדמים כאוטיים, הרי בדיוק כמו בחיבור הנקודות במחברות הצביעה של ילדותנו, כשתחברו את 42 הנקודות של תחנות חייכם אתם תראו שהקו שחיבר תחנות אלו מעולם לא היה אקראי או כאוטי.
אתם תיווכחו שנוצרת תמונה ברורה שמבהירה היטב את מטרתה של כל תחנה ותחנה כחלק מתמונה גדולה יותר. אתם תבינו שיש סיבה ומהות לכל דבר שקרה, שיש פשר לכל הייסורים שעברתם ב"מדבר העמים", לכל המכות שחטפתם, לכל רגעי האושר... יש משמעות להכל. אתם תיווכחו שבמפה של מעלה, דרככם שעברה מ"מצרים" (מלידה) ועד "ארץ טובה ורחבה" הינה בעלת משמעות ותוכן אמיתיים, ואין חיים שהם "סתם". לכל אחד יש ייעוד!
המסר על פי ר' נחוניה הוא שיש לנו שתי ברירות: אנחנו יכולים להרים את הראש ולראות את התמונה הגדולה רק אחרי שעברנו דרך הנקודה האחרונה, בערוב ימינו.
לחילופין, אפשר להתבונן בציור מלמעלה כבר באמצע הדרך, כאשר ישנן מספיק נקודות מחוברות שניתן להסיק מהן את התמונה הגדולה - את ייעודנו בחיים - כאשר עוד יש בידינו להשפיע על מתווה המפה ולהשביח את הציור כולו. הבחירה היא שלנו.
לאתר שיעורי הקבלה של אלי רייפמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם