המהפכה הרוחנית: הון, שלטון וצדק של אפלטון
במקום מנהיגות חכמה יותר שתדע לחלק נכון את המשאבים כדי שנחיה ברווחה חומרית, עדיף לנו לשאוף למנהיגות רוחנית יותר, שתבין את הצרכים האמתיים שלנו. עידו רוזנטל דורש צדק אפלטוני
הסיסמה מהדהדת ברחבי הארץ, נישאת על שלטים ומודפסת על סטיקרים. אבל מה זה לעזאזל "צדק חברתי"? אם למשל ניקח את הכסף של המיליונרים וניתן אותו לעניים, לא בטוח שנעשה צדק עם המיליונרים ואפילו לא בטוח שנעשה צדק עם העניים.
מי קובע מה זה צדק בכלל? בשלט אחד בתל אביב נכתב "צדק חברתי = להפסיק להזרים מיליארדים להתנחלויות". אין לי פה
אחת הבעיות הקשות עם צדק היא שכל אחד מפרש אותו אחרת. זו כמובן לא בעיה ששמורה למאות האחרונות משום שהאגוצנטריות הומצאה עוד לפני הגלגל והיא מהווה מאז ומתמיד מכשול רציני בדרך לאובייקטיביות.
במאה הרביעית לפני הספירה ניסה איש אחד שנמאס לו מכל כאב הראש המובנה הזה להבין איך עושים צדק אמיתי. אחרי שגרד בזקנו משהו כמו חצי מאה, החליט אפלטון שצדק נעשה כאשר אדם מקבל "כפי צרכו". נשמע מצוין. אני למשל, ממש צריך תוספת הכנסה שתעזור לי לגמור את החודש ולכן גם אני דורש שיעשה כאן צדק ויפה שנה אחת קודם.
כדי שלא כל זב חוטם יעוות את התובנות של אפלטון כפי שעשיתי בשורה האחרונה, הרהר היווני היקר עוד קצת ואז טרח וחידד כי ה"צורך" אמור להוביל את האדם "להגשמת ייעודו". האם חשבון עו"ש מאוזן הוא הכרחי כדי שאגשים את ייעודי בחיים? כמובן שרוב הסיכויים הם שמצבי החומרי לא קשור בכלל ליכולתי להגשים את הייעוד שלי ו/או להיותי אדם מאושר באמת. הרי גם אנשים שאין להם אגורה שחוקה על התחת או שחיים באיזו מערה בהרים יכולים למצוא את ייעודם וגם להגשים אותו.
כיוון שהאדם הסביר לא מקדיש בדרך כלל ולו חלקיק מיומו להרהורים עמוקים על מהות קיומו, הרי שאין שום סיכוי שיתקרב להבנת הצרכים האמיתיים שלו, ולכן הוא לא יזהה צדק חברתי אמיתי גם אם הוא יקפץ לו מול הפרצוף. בחברה שלנו הורגלנו שאנחנו צריכים כסף/רכוש/כבוד וכו', ולכן האדם הסביר ימשיך להיות מתוסכל ולא מאושר כל עוד לא ישיג את כל מה שסיפרו לו שהוא צריך.
מסקנה ראשונה ומתבקשת היא שצריך להתחיל להרהר ברצינות במהות קיומנו במקום להתקיים ללא כל משמעות וכיוון, על כך בהזדמנות אחרת. מסקנה שנייה שאפשר להגיע אליה היא שאם אף אחד לא יודע מה הייעוד שלו, אין מצב להשיג צדק. לדעתי זו מסקנה שגויה.
אם נדמה את ההתפתחות האישית, הרוחנית, להליכה בשביל, הרי שהרבה אנשים כבר הלכו בו ואפילו השאירו עליו סימני דרך. יותר ויותר אנשים צועדים בשביל הזה במודע, חלקם אפילו יודע לקרוא את הסימנים. האנשים האלו הם התקווה האמתית לקיום הצדק.
בקנה מידה קטן, צדק יכול לבוא מהאנשים סביבנו. כמו הורה שמבין את הצרכים האמתיים של הילד שלו, כך גם האנשים ש"עושים עם עצמם עבודה", השותפים ל"דרך". הם מסתכלים עלינו ורואים את הבור שתכף ניפול לתוכו כי גם הם כבר נפלו לתוכו פעם, או לבור דומה.
ככל שנסתכל קדימה במעלה הדרך, נראה שיש אנשים שרואים רחוק יותר, רחב יותר, בהיר יותר. אנשים שכבר מושפעים פחות מהלך הרוח ברחוב והולכים אחר האמת הפנימית שלהם. ככל שיצעדו זמן רב יותר בדרך, יתקרבו עוד ועוד להבנת הייעוד שלהם, ולכן על פי אפלטון, גם יתקרבו להבנת הצרכים האמתיים שלהם.
באופן טבעי, הטובים ביותר, המודעים ביותר, יכולים להבין טוב יותר גם את הצרכים שלנו. אל האנשים הנדירים הללו יש לשאת עיניים על מנת שיביאו צדק בקנה מידה גדול. אלה האנשים שצריכים להפוך למנהיגים האמתיים, לפוליטיקאים האמתיים.
כן, פוליטיקאים. המילה הזאת מעוררת גם אצלי תחושות גועל קלה ואוטומטית, אבל במקור היא טמנה בתוכה את הפתרון לצדק החברתי האבוד. "פוליטיקה", מילה שנולדה גם היא ביוון העתיקה, מורכבת מהמילה "פוליס" = עיר/מדינה ומהמילה "אתיקה".
הפוליטיקאי האמתי – תפקידו להביא את האתיקה אל הקהילה שהוא מנהיג, ולמעשה לא משנה אם מדובר בשכונה שלו, במחוז או במדינה. אנחנו מדברים על אדם "מפותח רוחנית", אדם שהוא דוגמה ומופת לאחרים, שיודע טוב מאחרים לעשות את "המעשה הנכון", שיודע מה האחרים צריכים. אדם כזה יכול לרצות את כולם.
היו זמנים שאנשי רוח מהסוג הזה לא היו חלום אוטופי אלא הנהיגו ממלכות ואימפריות. הם לא עשו את זה בשביל הכבוד וגם לא בשביל הכסף אלא מתוך התאמה מושלמת לתפקיד. אפילו כאן, אצל מצרים שכנתנו הדלה והצפופה, הנהיגו הפרעונים הראשונים אימפריה של אנשים שלא היו צריכים "להתעורר" כי היו "ערים" נון-סטופ. כל עוד המשיך ה"פרעה" לשמור על הסטנדרט הרוחני הגבוה ביותר – האימפריה פרחה.
בספרו "המסעדה שבסוף היקום", כתב סופר המדע הבדיוני דאגלס אדאמס ז"ל בהקשר לשלטון כי: "עובדה ידועה היטב היא שאותם אנשים המבקשים בכל מאודם לשלוט באחרים הם למעשה אלה שהכי פחות מתאימים לכך, או בקיצור: כל מי שמסוגל לגרום לאחרים לבחור בו לנשיא – אסור בשום אופן לאפשר לו לקבל את התפקיד, או בקיצור: אנשים הם בעיה".
תסלחו לי שאני לא נצמד לתרגום העברי העילג ולא נצמד גם למילה "נשיא". מצדי תחליפו אותה ב"ראש ממשלה" או "מנכ"ל", "ראש הוועד" וכו'.
בשורה התחתונה, אני לא בונה על שום פרעה מואר שיבוא בקרוב ומובן שאני גם לא בונה על שום "פוליטיקאי" בן זמננו שיביא "צדק חברתי" אמתי. אני בהחלט מקווה וגם מאמין שאפשר לשפר את המצב שלנו פה, אבל בינתיים, יש מספיק אנשים טובים באמצע "הדרך" (ואני לא מדבר דווקא על שד' רוטשילד) שיוצרים ביחד את החממה שבתוכה גדלים מנהיגים רוחניים אמתיים. גם בימינו קמו אנשי מופת כאלה, אנשים כמו אמא תרזה, מהאטמה גנדי ואפילו מרטין לותר קינג או נלסון מנדלה.
אם נחזור שוב לצדק על פי אפלטון, נראה שבמקום לפלל למנהיגות חכמה יותר, שיודעת איך לחלק נכון את המשאבים כך שכולנו נחיה ברווחה חומרית, עדיפה לנו מנהיגות רוחנית יותר, המבינה את הצרכים האמתיים שלנו ועושה עמנו צדק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם