ראשי » סגנון » ניו אייג' » פרשת השבוע בראי הקבלה

אדוני השופט: פרשת השבוע בראי הקבלה

על פי המקרא, המערכת המשפטית הינה המקום האחרון אליו נפנה בכדי לפתור בעיות. בראש ובראשונה עלינו לערוך דין וחשבון לעצמנו. פרשת שופטים

לא פשוט לשים חייך בידיו של אדם חיצוני, ועל אחת כמה וכמה כאשר אדם זה זר לך לחלוטין. בעולם העסקים (כמו גם בעולם התחתון) מקובל בין שני צדדים שימונה בורר לכל קונפליקט פוטנציאלי שיקום ביניהם. לרוב, יהיה זה אדם ששני הצדדים מכירים ומעריכים, ובעיקר - בוטחים בו שיהיה בעל שיקול דעת נבון וללא משוא פנים. כך, גם כאשר פסיקתו של הבורר היא בעוכריו של צד מסוים, הוא מקבל את הדין.

פעמים רבות עוסקות בוררויות כאלה בדיני נפשות ואתה למעשה שם את חייך בידיו של אדם אחר - לטוב ולרע, והכל מתוך בחירה ואמון שאדם ספציפי זה יקיים משפט צדק ללא קשר לתוצאה.
אל מול התמונה הזאת עומדת המציאות של מערכת המשפט המדינית. להבדיל מההוראה במקרא שאומרת: "...שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ..." קרי, "אתה אחראי לבחור ולשים על עצמך שופטים", אנו חיים במציאות שבה, בשונה מתיאור בחירת הבורר לעיל, לאדם עצמו אין כל מעורבות בבחירת השופט, והוא מוצא עצמו עומד מול מי שמחזיק את חייו בידיו, כמעט בפועל, אף שאותו אדם זר לו לחלוטין ואין לדעת בוודאות אם יפעל בהוגנות וללא משוא פנים.

לכאורה, מנגנון דמוקרטי אמור לתת את בחירת השלטון בידי העם וכך גם בפרשת שופטים. זהו תפקידו ואף אחריותו של העם לבחור שופטים שניתן לסמוך עליהם בביצוע מלאכת קודש זו, כאשר ברור שאם העם הוא זה שבוחר את השופט אזי מעצם כך הוא גם יקבל את מרותה של מערכת משפט זו ללא עוררין, כי אחרי ככלות הכל, זו לא נכפתה עליו. אך בפועל, האדם כיום "נולד" לתוך עובדה מוגמרת - אנשים זרים, מוכשרים ככל שיהיו אך עדיין זרים מוחלטים, יכריעו לגבי חייך.

על פי היהדות, נושא מעורבות הציבור במערכת המשפט הינו קריטי למינהל תקין. כמו בכל נושא, אתה מתייחס ברצינות רק לדברים שאתה מעורב או מושקע בהם נפשית ושיש להם זיקה ונגיעה פרקטית לחייך.

אנחנו מזהמים את החופים בשקיות במבה כי אנחנו לא מנקים את החופים בעצמנו; אנחנו נדביק מסטיק לתחתית הכיסא בקולנוע כי אנחנו לא אלה שנצטרך לזחול על ארבע לתלוש אותו משם אחרי שהוא התייבש והפך לחלק אינטגרלי מהמושב; אנחנו מתייחסים בכבוד רק למה שאנו מחויבים לו במו ידינו, באופן מעשי ולא רק באופן רעיוני/מחשבתי.

וכך גם עם החוק: אתה מכבד את החוק כאשר אתה חלק מעשי ממנו; אתה מכבד את מערכת המשפט כאשר אתה חלק מבנייתה ויסודה; ואתה מכבד שופט כאשר אתה שמת אותו שם לשפוט עליך והיית חלק ממתן האחריות והסמכות לאדם זה לחרוץ גורלות הציבור ככלל ואת גורלך שלך בפרט - גם אם ההחלטה היא נגדך!

עם ישראל המחודש, הדור שנולד בארבעים שנות המסע המעגלי במדבר, עומד להפוך מעם נודד לעם יושב קבע במדינה משלו. רוב הציבור של בני ישראל, המונה כשני מיליון נפשות, אינו מבין כלל את משמעות השינוי שהוא עומד לעבור. מבחינות רבות, פרשה זו מציינת עבור כל אחד ואחת מאיתנו את המעבר ממציאות אחת למציאות אחרת שרבים מאיתנו חווים בשלב זה או אחר בחייהם.

חיינו מלאי תהפוכות, ופעמים רבות לא מדובר בשינויים קוסמטיים קלים, אלא בחוויות שמשנות אותנו לנצח. מעברים כאלה יכולים "ליפול" עלינו בהפתעה מוחלטת, או, לחלופין, לאחר שהתכוננו לקראתם והגענו לנקודת השינוי מצוידים כמיטב יכולתנו להתמודד עם המציאות החדשה.

המהות של המילה "חינוך" היא למעשה הקניית כלים להתמודדות עם מצבי החיים השונים שעלולים לפגוש אותנו בחיינו. אין מדובר בחינוך פרטני של "מקרים ותגובות", שבמסגרתו המחנך אומר "אם קורה כך - אז תעשה כך וכך", משום שתמיד ישנם מקרים שה"שיעור" איננו מכסה ואז אתה עומד בפני שוקת שבורה כאשר דווקא המקרה הבלתי צפוי שמעולם לא "חונכת" לקראתו - נוחת לחיקך. הכוונה היא להקניית כלים להתמודדות ולא במתן תשובות, לימוד אלגוריתמים ולא פתרונות, או כמו שנוהגים לומר - לתת חכות ולא דגים.

פרשת שופטים בונה מעין פזל של הנחיות בענייני שלטון ומשטר מדיני שיפוטי וחברתי של עם ישראל. אין מדובר כאן בספר חוקים, אלא בכלים כלליים המוקנים לעם החדש, שאמורים לחנכו לחוק ולמשפט ולאפשר לו לבנות את המערכת בהתאמה למציאות החדשה שבפתחה הוא ניצב. אך המעניין ביותר הוא כמו תמיד הרובד העמוק יותר של הפרשה המתבטא במדרש ובספרות הסוד הקבלית.

מעניין לראות, שכבר מרמת המקרא, המערכת המשפטית היא לא ברירת המחדל אלא המקום האחרון שאליו יש לפנות. כתוב במפורש: "... כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע--דִּבְרֵי רִיבֹת, בִּשְׁעָרֶיךָ: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ--אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.

וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט...", כלומר, בכל עניין, גדול כקטן, באם זה "ריב בשעריך" או ענייני "דם", אתה מחויב לפתור את העניין בעצמך, ורק אם "יפלא ממך" או אז עומדת לרשותך המערכת המשפטית, אך לא כמקור ראשון לפתרון הבעיה.

בעידן בו אנו תובעים על כל שטות - על קפה רותח שנשפך עלינו במקדונלד'ס; כדי לפגוע באנשים אחרים או לנקום בהם על ידי ההליך המשפטי עצמו; כדי להפיל מועמד למשרה ציבורית או להכתים איש עסקים בכדי להפיל עסקה - וכל זאת ללא שקיימת עילה משפטית אמיתית, בעידן כזה, הופכת מערכת המשפט לכלי נשק ממש, המאפשר שימוש ציני ופסול בחוק למטרות ואג'נדות אישיות.

זוהי למעשה האלימות המודרנית. לעיתים, אנחנו יכולים להרוס חייו של אדם באמצעות תביעה באופן הרבה יותר אפקטיבי מאשר באלימות פיזית. התדרדרנו למקום שבו אנו רצים להרוס זה את זה באלימות משפטית כצעד ראשון ואימפולסיבי ולא כצעד אחרון כפי שהתורה מציעה.

ברמת הרוח, חז"ל נותנים כלים יפים עוד יותר לעניין הדין וחשבון. הם למעשה טוענים שאדם לא צריך לחכות עד אשר יצטרך לדין, אלא חייב אדם לעשות דין וחשבון ולדון את עצמו כל הזמן וכפעולה מונעת (!) לדיני נפשות ודיני שמיים. בליקוטי מוהר"ן, רבנו נחמן יחד עם חז"ל מציגים את הדברים באופן היפה ביותר: "...אם יש דין למטה - אין דין למעלה... כשאדם שופט ודן את עצמו על כל עסקיו ומעשיו אם כך ראוי והגון לו לעשות ולהתנהג, על ידי זה, אין דין למעלה ונתבטלים כל הדינים והגזרות שיש עליו...".

אנחנו אומה של "פוסט פאקטום", של מחשבה שלאחר מעשה ולא לפניו. המילים "ועדת חקירה", "הפקת לקחים" ו"הסקת מסקנות" הן מילים יפות אך כולן עוסקות ב"מאוחר מדי". פרשת "שופטים" איננה עוסקת במשפט, אלא באיך למנוע אותו ככל האפשר.

הגיע הזמן להפיק לקחים ולהסיק מסקנות על איך אנו עוברים מחיים שלמים והתנהלות של "פעולה מתקנת" לחיי משמעות של "פעולה מונעת" על ידי התבוננות עצמית תמידית ועשיית דין וחשבון לעצמך על בסיס שוטף ולא רק כשהזימון או כתב האישום מגיע...

לאתר הרצאות הקבלה של אלי רייפמן

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

פרשת השבוע בראי הקבלה

איש העסקים אלי רייפמן התעמק בכתבי הקבלה ורכש לעצמו ידע עמוק בתחום. זה כמה שנים שהרצאותיו בנושא קבלה מעשית ומדע מושכות אליהן קהל גדול ומגוון מכל רחבי הארץ

לכל הכתבות של פרשת השבוע בראי הקבלה