רוחנו אקטואליה: יש אני
איך הצליחה המילה "אני" להשתלט על אוצר המילים של נתניהו ומה היה אומר לו נזיר בודהיסטי אילו היו השניים נפגשים על איזה הר? שחר שילוח בעקבות סערת הביבי-גאמפ
לו הייתי תושבת אי בודד שמעולם לא שמעה על המזרח התיכון ומצאה את עצמה מול דף הפייסבוק של מר נתניהו, בקלות רבה אפשר היה לשכנע אותי שהחבר בנימין הוא מעין קדוש עצמאי, בודד במערכה, שבשתי ידיו הטובות והחזקות סועד חולים, משלם משכורות לרופאים, גואל חיילים, ממגר פושעים ועוצר טילי קאסם.
"נתתי הנחיה, נפגשתי הבוקר, אמרתי היום בנאומי, התייחסתי למתמחים, שיבחתי בישיבת הממשלה...", הוא כותב וחוזר וכותב בפוסטים שלו. השיא היה כמובן אותן מספר יממות מתוחות שבמהלכן בוצעה עסקת שליט. המילה "אני" השתלטה כליל על אוצר המילים של נתניהו, אך בכל זאת לא הצליחה להתחרות בסדרת הצילומים שבה הגבר רחב הגרם, בשיער אפור-סגלגל מסורק בקפידה, מופיע בכל תמונה כאילו הוא חזר הביתה משבי של חמש שנים.
על כך העידה תגובת העם שזרם עם הפוליטיקאי והנפיק סדרה ארוכה משלו של תמונות שבכולן ראש הממשלה משתרבב לסצנות לא-לו ומשגר חיוך למצלמה. חיוך שאומר, אל תשכחו מה אני, אני, אני עשיתי בשביל מדינה. בקיצור, הסיכוי שנשמע את נתניהו מפזם לעצמו את השיר ההוא של להקת שוטי הנבואה קלוש למדי.
בעצם, לא בטוח. אם שוב תפרוץ שריפת ענק, שביתת ענק, הפגנת ענק, אם מישהו ישאל איך קרה שהרפואה בישראל הידרדרה כל כך, למה אין מגוניות לתושבי הדרום ואיך זה שהפכנו למדינה מובילה בתחום הפערים החברתיים, אז אולי כן יהיה אין-אני.
אם ראש הממשלה לא היה חושש מרבנים שחורי אדרת והולך, סתם לדוגמה, למורה בודהיסט, המורה היה אומר לו משהו כזה: "התחושה של 'אני' נפרד, זאת שאנו קוראים לה תודעת האגו, מתייחסת באופן ישיר לכוחן של הבורות, התאווה והשנאה. משמעותה העמוקה
האגו זקוק לפעילות כדי לשרוד. לאהוב או לאהוב [בפייסבוקית זה נשמע יותר טוב - like and dislike], היצמדות, סלידה, תאווה ושנאה הן הפעולות הגלויות העיקריות של האגו. ככל שיש בנו יותר תשוקה וסלידה, כך אנו חשים חיים יותר, כך נראה יותר שהאגו אמיתי וממשי. במציאות האגו תלוי בתשוקה, התשוקה היא הדם שלו. האגו והתשוקה הם כמו שני צדדים של מטבע – אחד לא יכול להתקיים בלי השני. ... כאשר ההשתוקקות פוסקת, האגו נראה כאשליה".
"זה באמת חומר מעניין למחשבה", יאמר התלמיד נתניהו למורה כתום הגלימה, "אבל אדוני הגורו, קודם כל אני לא בור! חוץ מזה, אני באמת קיים, אני לא אשליה, תמשש – הזרועות האלה ממש חיבקו את גלעד כשהוא ירד מהמטוס, כפות הידיים האלה עשו תנועות מרשימות מול המצלמות באו"ם כשקראתי לאבו מאזן לדבר דוגרי, הפה הזה ממ—".
המורה יקטע את תלמידו החדש בנימוס ויציע לו להתיישב יחדיו למדיטציה. "אחרי שתשקיט את התודעה", ידריך הבודהיסט הסב את השליט מהלבנט, "חפש את ה'אני' הזה. נסה למצוא אותו בגופך, במרחב, בזמן".
התלמיד המנומס יפרום כפתור במקטורן השרד ויניח את עצמו או את העצמי המדומה שלו על הכרית. בעיניים התודעתיות שלו הוא יסקור את גופו; איבר אחר איבר, רקמה אחר רקמה, מלמטה עד למעלה. הוא יתעכב קצת על המוח, אבל אז ייזכר באנשים שחיים גם אחרי לובוטומיה ובכל ניתוחי המוח שראה באנטומיה של גרייס וימשיך הלאה אל מרחבי הזמן: בנצ'יק על הנדנדה בגן, בני על הברזלים בירושלים, נתניהו בסיירת, בנימין בשגרירות, ביבי בכנסת. "אם כל אחד מהם הוא אני, אז מי אני בעצם", יהרהר.
הגורו הקירח יביט בחיבה בפני תלמידו כשזה יפקח את עיניו וארשת של בלבול תכסה את פניו. "נו", ישאל הגורו, "אז מי שחרר את החייל השבוי?", והתלמיד הנבון, שכידוע מיטיב לדבר לעניין גם עם אנשים מארצות אחרות , יענה לו: "זה היה 'אני' חולף כלשהו, תחנה זמנית על גדות נהר הזמן, אוסף רגעי של תופעות גופניות ומנטליות, שקיבל את הכינוי בנימין נתניהו".
"והוא זה ששחרר את גלגד שליט?", ימשיך הגורו להקשות. "גלעד שליט", יתקן אותו בנימוס האיש עם המקטורן. "סליחה, אני טיבטי. אין אצלנו עיצורים כאלה. אז מי שחרר?".
ביבי יפלוט נשיפה וימלמל, "טוב, גרהארד קונרד עזר קצת וגם עופר דקל והמצרי ההוא סולימאן, ושרה עודדה אותי, וסרקוזי והמחאה ואביבה ונועם". הגורו יחייך וימשיך להקשיב. "יש מישהו שעוזר לי לכתוב את הנאומים בכנסת", ימלמל ביבי בשקט. "ויועץ התקשורת שלי עובד איתי על התנועות שאני עושה בישיבות הממשלה. שרה בוחרת לי את הבגדים, הנהג שלי מביא אותי למשרד בבוקר ולפעמים מזכיר לי ליישר את העניבה ו..." "זה מספיק", יגיד לו הגורו. "להתראות".
ביבי יתרומם מכרית המדיטציה בקלילות שתפתיע אותו. "וואו", הוא יחשוב לעצמו. "החיים כל כך הרבה יותר פשוטים בלי הנטל הזה של האגו, בלי כל האני אני אני הזה. אני לא נצמד! אני חופשי! את השריפה הבאה בכרמל כבר אקח הרבה יותר בקלות מהקודמת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם