היינו כחולמים: איך הכל התחיל, חלק א'
הקושי שלנו בהבנה כי איננו גוף פיסי אלא גוף אנרגטי נובע מהתעקשותם של בני האדם לראות את עצמם כעצמים מוצקים. נתן אמסטר על פיסיקה וחלומות

רגע לפני המפץ הגדול (בזמן 0) היה מרחב העל יציב (הכוונה כאן למושג יציב = ללא שינוי). אך לאחר המפץ הגדול חלקיק קטן שלו הפך להיות מרחב בלתי יציב בן עשרה ממדים והחל לנוע. אל תנועה זו (והוא עדיין נע) נתייחס כ"רטיטות".
במסגרת הרטיטות הללו, ארבעה מתוך עשרת הממדים החלו להתרחב ללא גבולות ושישה ממדים התכווצו כמעט עד לגודל אינסופי ויצרו את היקום המוכר לנו והם ממשיכים להתפשט גם ברגע זה. זהו מרחב המורכב משלושה ממדי מרחב (אורך, רוחב ועובי) וממד אחד של זמן היוצרים יחד את המושג מרחב-זמן בני ארבעת הממדים.
היקום שלנו ממשיך להתפשט על פי מדידת אור הכוכבים והגלקסיות, והמסקנה היא שהם מתרחקים מאתנו במהירות עצומה. ששת הממדים הנותרים, פחות ממילי-שנייה (10-34) אחרי המפץ הגדול, התכווצו לגודל שהוא פחות ממילימטר (10-33 ס"מ). לפיכך, הם נותרו ברובם בלתי נראים לעינינו, כך שניצוץ האור הראשוני בן עשרת הממדים נראה כבעל ארבעה ממדים בלבד.
ששת הממדים שהתכווצו לגודל של פחות ממילימטר הם גם חלק בלתי נפרד מארבעת הממדים המתפשטים. גם הם ממשיכים לרטוט כחלק מריטותיו של מרחב-העל בן עשרת הממדים ויוצרים שדה אנרגטי המפיק כמות אינסופית של אנרגיה. ברמת רטיטות נמוכה היא יוצרת חומר: דומם, צומח, חי ואדם וברמת הרטיטות הגבוהה היא בלתי נראית ונקראת גם בשם אור מקיף.
כל חומר הוא צורה של אנרגיה. איינשטיין הוכיח זאת באמצעות המשוואה המפורסמת E=mc2, כאשר E מייצג אנרגיה של מערכת (חומר), בעלת מסה m ו- c מייצג את מהירות האור. משוואה זו מציינת שמסה ואנרגיה שוות זו לזו.
במלים אחרות, חומר ואנרגיה הם ביטויים לאותו חומר אוניברסלי. "שדה האנרגיה האוניברסלית" הוא "מקור אנרגיה" ראשוני, או "רטיטות", מהן מורכבים כולנו. אנו איננו גוף פיזי. במהותנו אנו קודם כל "גוף אנרגטי" שיש לו נוכחות פיזית והמטרה העליונה שלנו בקורסים לאנרגית חיים אוניברסלית היא לחוות את עצמנו כישות אנרגטית ולא רק פיזית.

הקושי שלנו בהבנה כי אנו גוף אנרגטי נובע מהתעקשותם של בני האדם לראות את עצמם כעצמים מוצקים. ההגדרה עצמית זו מתבססת על הפיסיקה של ניוטון שתיארה בסוף המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18 את עולמנו כבנוי מאבני יסוד הנקראים אטומים (אטום ביוונית פירושו בלתי ניתן לחלוקה) המורכבים מעצמים מוצקים - גרעין של פרוטונים וניוטרונים, המוקף באלקטרונים המסתובבים סביבו בדיוק כפי שכוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש.
כשאני ממשש בידי שולחן החוויה שלי תהיה שהוא עשוי מחומר ממשי - הוא מורכב מאטומים הבנויים מגרעין עם פרוטונים וניטרונים הסובבים אותו במהירות כה רבה עד שהם יוצרים מבנה כדורי הנראה מוצק.
בהגדלת האטום לממדים הנראים לנו, היינו רואים גרגר חול כשמסביבו, במרחק של עשרים מטרים, מסתובבים להם
הפיסיקה השתנתה מאז המאה ה-19. "בסוף המאה ה-19 הניחו שבכול פעולת גומלין מעורבים עצמים חומריים, כיום בדרך כלל לא חושבים כך אלא חושבים שמדובר בפעולת גומלין של שדות אנרגיה או של כוחות שאינם חומריים", כותב פיזיקאי עכשווי בשם הנרי מרגנאו, פרופסור מאוניברסיטת ייל.
ורנר קרל הייזנברג אמר שאטומים אינם "דברים" וברטרנד רסל כתב שהרעיון שאלקטרון הוא מין כדור קטן מסה מוצקה הוא פירוש שגוי של השכל הישר הנסמך על מושגים שמקורם בחוש המישוש. סר ג'ימס ג'ינס הלך רחוק יותר כשאמר "שהיקום מתחיל להדמות למחשבה גדולה יותר מאשר למכונה גדולה".
כל אחד מאתנו חולם חלומות, חלק זוכר אותם וחלק לא. כעת תארו לכם את עצמך כאדם הישן במיטתו וחולם שהוא נמצא בכיתת לימוד ובתוכה יש אביזרי לימוד, תלמידים ומורה.
בתוך החלום של בית הספר והכיתה קיימת דמות אחת שאיתה האדם החולם את החלום מזדהה כאני. אני זה חווה את חלום בית הספר כמציאות אמיתית, עבורו האדם החולם את החלום לא קיים. במקרה שלנו הזדהותו של האני היא עם המורה.

האדם הישן שחולם חלום יכול לבנות בחלומו יקום שלם - בתים, בנינים, ערים שלמות, הרים, מדינות ודמויות מורגשות עבור החולם כדבר אמיתי, מוצק, מוחשי, עם צבעים וריחות. הוא יכול לחוות את עצמו בתוך העיר ניו-יורק, להרגיש את הקרקע ולנסוע ברכבת התחתית בדיוק כמו בחלום של המורה בכיתה.
כאשר אנו מתעוררים מהחלום ברור לנו שכל מה שחווינו בו היה אשליה - אשליה של עיר, אשליה של רכבת ואשליה של מוצקות. כולם ללא יוצא מהכלל הם מבנים אנרגטיים שנוצרו ותוחזקו במוחו של האדם הישן ונחוו כממשיים.
בלעדי האדם החולם את החלום אין חלום, הוא המקור לתחושת הממשות וספק האנרגיה של כל מה שחווה החולם. במילים אחרות, הוא האלוהים של דמות החלום.
ההוכחה לכך שאין קיום ממשי למורה ולכיתה בעולם החלום באה לידי ביטוי כשעולם החלום נעלם, כאשר האדם החולם מתעורר. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שאתם ערים עכשיו?
נתן אמסטר הוא מורה לאנרגיה אוניברסלית
ולתמציות פרחי ארץ ישראל