מנה של רוח: סיפור על אהבה ואורז
במזרח משול האורז לחיים ולשפע. בסיפור המיתולוגי על סודמה וקרישנה, האורז הוא המוטיב המרכזי בעלילה שמספרת על חברות ואהבה. איתי אפרת בורר אותם אחד אחד ומגיש צ'ופר: מתכון לג'ירה רייס, בסגנון הודי כמובן
באופן גורף, האורז מסמל שפע, מה שמסביר מדוע אפילו להכנה של האורז הפשוט ביותר יש כל כך הרבה דרכים, שלא לדבר על וריאציות שונות מקמח אורז, אורז טחון, קציצות, קינוחים, משקאות אורז וכו'. גם המסאלה דוסה המפורסמת מהודו אינה אלא תערובת המכילה אורז ועדשים אותם אשר עורבבו, נטחנו והותססו במשך יומיים.
אורז תמיד מזכיר לי את הסיפור על סודמה וקרישנה:
בוקר אחר מצא עצמו סודמה הולך בשביל המאובק המוביל מכפרו הקטן אל דווארקה. עוד מעט יתמזג השביל עם הדרך הראשית והוא יצטרף אל זרם הנוסעים המיטלטלים על כרכרות, ריקשות או כאלה שצועדים כמוהו בחום המכה אל עבר העיר הגדולה.
סודמה כבר התרגל לחום ולהליכה הממושכת. בגדיו הפשוטים כוסו באבק וידו המיוזעת קפוצה באגרוף דביק ממנו מבצבצים להם כמה גרגרי אורז.
למרות הקושי שבהליכה הדרך מאפשרת לו קצת חופש; בבית מחכה לו הלחץ הבלתי פוסק לפרנסה. בסוף הדרך יאלץ להתחנן עבור עזרה כלכלית שהוא כל כך צריך ושכל כך קשה לו לבקש מקרישנה, חבר ילדותו שאינו יודע אם בכלל יזכור ויזהה אותו, לא כל שכן ירצה לעזור.
פעם היו סודמה וקרישנה ילדים בוורינדבן. הם היו משחקים הרבה יחד ומגלים את העולם שהיה כל כך גדול ומרובה אפשרויות. סודמה חש שהעולם נשאר גדול ומזמין עבור קרישנה, שהפך למלך,
כשנולד בנו האחרון המצב החמיר עד כדי כך שלא נותר אוכל בכלל. סודמה ואשתו נואשו מקיבוץ הנדבות וכמעט איבדו תקווה, עד שלפתע נזכר בחברו משכבר הימים. אולם מיד ביטל את הרעיון, משום שכיצד יוכל לפנות אל מי שלא דיבר איתו כבר עשרות שנים? מדוע יעזור לו המלך הטרוד בענייני הממלכה שצריך לדאוג לכולם? למה דווקא לו? אין ברירה, אמרה אשתו, מה יהיה על התינוק שעכשיו נולד? אתה חייב ללכת!
כדי שלא יבוא בידיים ריקות הלכה אל השכנה לבקש משהו בשביל להביא למלך ובכך לקיים את מנהג המנחה העתיק. כל מה שקיבלה היה חופן אורז מעופש בן כמה ימים. כדי לא לפגוע במאמציה ובתקוותה התרצה סודמה ולקח את האורז לעיר הגדולה דוורקה, ממילא לא היה לו משהו יותר טוב לעשות באותו יום.
כך מצא את עצמו סודמה צועד ברגליים כבדות אל עבר שער הארמון, בו כבר חיכו לא מעט עניים באותו היום. בלב כבד' ידו מועכת את האורז שבידו בחוזקה, פנה אל השומר ואמר, באתי לראות את המלך, את קרישנה.
במבט מעט משועמם אמר לו השומר, שב וחכה עם כולם בצד הדרך, אל הארמון לא נכנסים ללא הזמנה. סודמה החל לראות בעיני רוחו כיצד מתקרב אליו בצעדי ענק עוד סיפור של אכזבה בחייו, אבל איך יוכל לחזור הביתה בידיים ריקות? מה יגיד לאשתו? נחוש להישאר לפחות עד שיביט אפילו מרחוק בקרישנה, פנה סודמה לצד הדרך כדי לשבת. באותו רגע נפתח השער ומתוכו צעדו שני שומרי ראש ואחריהם קרישנה המלך ואשתו רוקמיני.
סודמה ניסה להחליט האם לזוז הצידה או להשתחוות, אך עוד לפני שהספיק פנה לכיוונו מבטו של קרישנה וברגע הבא רץ אליו המלך לחבקו כאילו זה עתה נפגשו כדי לשחק ביער לאחר הלימודים ולא עבר אלא יום מאז התראו.
"כמה אני שמח לראותך, סודמה", אמר קרישנה, "הגעת מהכפר? בוא והיכנס לאכול מיד, אתה בוודאי עייף ורעב. סודמה הנרגש עשה מה שאמר קרישנה כמתוך חלום. לאחר מכן, כשהוא רחוץ ולבוש בבגדים יקרים, סועד לצד השולחן המלכותי ומנסה לעכל את העושר והפאר שמעולם אפילו לא העז לדמיין בחלומותיו, מצא עצמו סודמה בוהה בקרישנה המלך הזר ועם זאת כל כך מוכר.
ניכר שקרישנה לא איבד מחדוות החיים והעליזות הילדותית שלו אפילו אחרי שכבר הפך למלך. רוקמיני, אשר שירתה את סודמה כאילו היתה עוזרת ולא מלכה בעלת יופי עוצר נשימה, ישבה לידו כאילו נפגשו לארוחה ידידותית בין חברים. אז מה הבאת לי, שאל פתאום קרישנה. סודמה השפיל את עיניו והסתכל בחופן האורז שנשאר בידו, מבויש בדלות המתנה שהחזיק לא ידע מה להגיד.
לא יתכן שבאת אל המלך בידיים ריקות, נכון? שאל קרישנה בחצי החיוך הממזרי האופייני לו. בדי רועדת הוציא סודמה לאט לאט את האורז הישן שהחזיק בידו המיוזעת כל הדרך מהכפר כשמוחו לא מצליח לחשוב על דרך להתמודד עם תגובתו של קרישנה כשיראה את התשורה העלובה שהביא בתמורה להכנסת האורחים המפוארת לה זכה.
מאחר ולא שמע שום תגובה פתח סודמה את עיניו וראה את קרישנה יושב מול השולחן העמוס במאכלים, אוכל בתאווה את האורז שנתן לו סודמה ומלקק את כף ידו עד שלא נשאר אפילו גרגר אחד. "זהו האורז הטעים ביותר שאכלתי בחיי!", הכריז המלך, תודה רבה לך סודמה, כמה טוב שבאת עד לכאן רק כדי להביא לי את המאכל המופלא הזה. כמה טעים האורז בכפר שלך!".
סודמה לא ידע אם להאמין לגודל מזלו או לנצל את ההפוגה ולברוח. לבסוף הבין שקרישנה רציני ונשאר לשבת במקומו. מוחו עדיין נזכר בכל מה שעבר עליו באותו היום כשהלך בדרכו בחזרה אל ביתו, השמש כבר החלה לשקוע באופק כשפתאום הבין שמלבד מלבושיו היקרים שיעידו שפגש את המלך, חזר בידיים ריקות ושכח לבקש עזרה. מה תגיד אשתי? עשיתי את כל הדרך לחינם!
סודמה כבר היה די קרוב אל הכפר כשנזכר בכך. הוא עמד מבולבל על הגבעה המוכרת בה נהג להשקיף על ביתו כל פעם שחזר. לפתע הבין את מה שקודם ראו עיניו; הבית נעלם. ביתו נהרס ובמקומו נבנה בית אחר, גדול יותר. סודמה רץ כדי לחפש את אשתו וילדיו ולהציל אותם ממה שבוודאי היה אסון שגרם להם להיות מגורשים מהבית ומהכפר בכלל.
בעודו רץ עצר אותו שומר לבוש מדים בכניסה לאותו בית מפואר. היכנס אדוני, אמר, אתה אדם עשיר. קרישנה נתן לך את הבית הזה במתנה. אבל איך ידע? אפילו לא ביקשתי כלום, תהה סודמה. "אינני יודע", ענה לו השומר, "כל מה שאמרו לי זה שאתה נתת לו את כל מה שהיה לך, והוא נתן לך את כל זה בתמורה.
כמעט מיותר לציין, אבל בכל זאת: קרישנה מייצג בסיפור הזה את אלוהים. את השאר בוודאי תבינו לבד. ואם מכל זה השתכנעתם לאכול היום אורז, הנה מתכון שאם תעכבו אחריו במדויק, אני מבטיח שלא רק יהיה טעים אלא שגרגרי האורז יצאו בו 'אחד אחד' ויהיו טעימים גם אחרי יומיים במקרר.
מתכון לאורז הנקרא ג'ירה רייס, בסגנון הודי כמובן:
החומרים:
1 כוס אורז בסמטי, מודרה כחצי שעה, מסונן ממים.
1 ו 3/4 כוסות מים
1 כפית זרעי כמון
חצי כוס עלי נענע מופרדים מהגבעול
מעט כוסברה קצוצה
1 ו 1/2 כפיות מלח
1 כף שמן
ההכנה:
מחממים את השמן בסיר האורז. כאשר השמן חם מוסיפים את זרעי הכמון לזמן קצר עד ש'יתפצפצו' וישנו את צבעם. מוסיפים את הנענע ומיד מוסיפים את המים והמלח ומביאים לרתיחה. כשהמים רותחים מוסיפים את האורז ומביאים שוב לרתיחה. לאחר הרתיחה מכסים במכסה כבד או במגבת לחה שעליה המכסה ומבשלים סגור היטב על אש נמוכה 15 דקות בדיוק. מכבים את האש ומחכים 10 דקות נוספות. לבסוף מקשטים בכוסברה, מערבבים ומגישים.
איתי אפרת הוא מורה ליוגה ושף, מעביר סדנאות בישול צמחוני ב-Spicy Nature. לדף הפייסבוק
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם